יהל אור קצט

אות בין כו'. וזהו צבאות אות בצבא שהן נ"ה:

ועדות כו'. זהו ונתת אל הארון את העדות:

ויקח משה כו'. דגוף וברית אינון כחדא:

עמו. עם ו' נו"ה כנ"ל:

לחמי לאשי. ר"ל לכוליין שנק' אשי כנ"ל ובהן יורד הלחם המן מן השמים אל צדיקים כנ"ל והוא התורה כמש"ו:

ואינון אשכולות. ר"ל נו"ה והן שנשאו המרגלים בפרודא בלא צדיק כמש"ו:

סחטה ענבים. כמ"ש והימים ימי בכורי ענבים ור"ל שיין המשומר ביסוד סחטו שלא ע"י יסוד כנ"ל כמש"ו:

ו' דרגין. שוקיו עמודי שש:

משמאלא. שרפים מגבורה:

ועלייהו אתמר. על נו"ה ור"ל שהן כלולין מחג"ת:

דאיהו. וצ"ל ואיהו ור"ל יסוד הוא דרגא עשיראה כמ"ש למטה דמל' תחת ת"ת:

על ברית. וזהו על הכפורת דמכסי פתחהא כידוע:

צדיק עטרה על כו'. כ"ל דכולם יש להם זוג חו"ב ג"ג תו"מ נו"ה וצדיק כ"ע על רישי':

(רלו ע"ב) בזוהר. [מגכי"ק] פתח ר"ש ואמר כו' אשתארו א"ח וא"ר המנונא סבא כו' למפרע שארי ובמישר סיים וסי' כו' דא קשר של תפילין דהיא אחידת בהו כבוד אלקים הסתר דבר כתיב רזא לחכימין דלא כו' כצ"ל. והענין כי ש"מ וא"ח הן זו"נ וע"ד הוא בינה ולכן [הן] אתוון רברבין שהן משם ולכן הן מכאן ומכאן שהוא יחודא דתרווויהו ושם העדות עבד תליתאה ויאמר לי עבדי אתה כו' והן ג' דרגין כלילין כולא. ואמר חדוה כו' דנוק' כלילת בדכורא חסד יסובבנו מיתוק הגבורות זהו השמחה. ואמר אלין שבעין שמהן כו'. והוא יין דחדי לכולא כמ"ש בז"ח ש"ה כי טובים דודיך כו' והוא שם ע"ד עם הנשיקות ע"ד הוא כלילות דו"נ בה ע' הוא שבעין שמהן דאבהן ע' נפש דיעקב. וד' נוק' והן ו' דרגין ז' היכלות וד' רגלין והכל בכסא דבינה. ש"מ א"ח ידוע ט"ס דיליה והוא ו' הנ"ל עם עטרין דיליה וח' הוא דכורא א' כתר מלכות דלא נחית עליה עד כו'. ש"מ ש' דשבת דחבהן ומ"ם בה וכמש"ו מ' פתיחא כו' רגל רביעי דאתכלילת מד' כמ"ש בז"ח ש"ה אופן או פן כו' פני אדם. ואמר בה' ממש דא כו'. והן ד' תיבות ישראל כו' שהן ד' בתי דתפילין ד' אותיות הוי"ה כמש"ו. ואמר תו אית בי' ש"מ דאתכליל מן ע' רברבא כו' אלין ארבע בתי כו'. והכל מרומז בתפילין דיחודא דק"ש הכל הוא בתפילין בעובדא ד' תיבות ד' בתים. שמ"ע ש"מ ע' הוא ב' שינין דתפילין שעליו נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' והוא כי בז' ענפין דבהון הוא שם מ"ב ב' ההין וא"ו באמצע קני מנורה וז' נרות עלייהו יו"ד דשם ז' הן ע' שם ע"ב והוא ע' ומ"ב שהוא יב"ק וזהו שמע ש' השינין מ"ב הוא מ"ם עם ב' אודנין וע' כנ"ל. ובג' מקומות מקום מל' בסוד חש"ח ג' נקודות בסוד שם מ"ב והוא ג' אותיות דשד"י ש' בג"ר במקום בתי התפילין ד' בחג"ת כמ"ש למטה י' עטרת הברית בתש"י. ישראל ה' כו' ד' תיבין ד' בתים. א"ח הוא ת"ת הרצועה דאחיד בבתים דבתים הן ג"ר מוחין והרצועה מקום התפילין הוא ת"ת דאחיד כל הד' עטרין. וב' רצועין שסובב הראש חו"ג ומקום הקשר ג"כ בת"ת שהוא מבריח כו' הצואר למעלה מהם והגוף ושם הדלת בחי' לאה ומשם נמשכין נו"ה ורצועה ש"י יסוד קרן א' ה"ל במצחו ושם יו"ד של שם והוא קוצו של ד' של אחד והוא עיקר הייחוד דבי' נעשה שדי ואחד וד' של אחד ד' של ראש. ושמע הוא שי"ן כנ"ל ובשכמל"ו הוא תש"י עצמן כמ"ש בפ' תרומה בשכ"מ ד' פרשיות. ואף דשם אמר דבש"כ הן ד'. מ"מ אמר שם דמלכותו כוללם והוא הבית. לעולם ועד התפשטותה ונהירו דילה בג' עלמין כמ"ש בת"א לעלם ולעלמי עלמיא והראשון לעלם דשם עולם הייחוד כמ"ש בפ' שלח ויו"ד הקשר הוא הייחוד דכל הבחינות של ראש מאירין בה ומתייחדין בה אלא דיסוד דבוק ונכלל בה לכן הרצועה של יד נאחז בה. ואמר כבוד אלקים כו'. ר"ל דלכן בשכמל"ו בחשאי. כי ב' בחינות א' ה' אחרונה והיא ד' ש"ר ושם כבוד מלכים חקור דבר כי שם המאור הגדול. וכאן בכורסייא את המאור כו' כבוד כו' מפני דהיא ע"ה וכאן והיו למאורות ה' הוא האלקים אור בייחודא כו' וז"ש רזא דרזין דלא כו'. והד' ש"ר הוא מתפשט בנו"ה דהוא ד' ב' קווין ב' מזוזות דשם הד' וד' ויו"ד הוא נה"י וש' חג"ת ג' ווין וג' ראשין כח"ב סוד שם ע"ב דהוא מ"ח ג' ווין וג' יודין ויסע כו' דהן משמשין בראשי הפסוקים וכלל השם מלכות. (ע"כ מגכי"ק):

(רלז ע"ב) היו צרי' כו'. אינון הערב רב:

שאו את ראש כו'. לשון הרמת ראש:

שאור שבעיסה כו'. הע"ר כנ"ל:

כאלו עבדין. צ"ל עברין:

בתרין רוחין. נו"א כמש"ו:

(רלח ע"א) דמסט' דתרין כו'. ר"ל נו"א ומסט' דידי' ביצחק כנ"ל:

לי' ליצחק. צ"ל יצחק:

פני כו'. נשאר אל דיעקב ועזר דיצחק וזהו אלעזר בן אלעזר ועמ"ש בפ' נשא. וד' דחסד הן ד' רוחין שסימן אופ"ן כידוע:

ובתלת אתוון כו'. דתלת רוחין דבו אשתתפו בג' אבהן והן יק"ו מן אלי"הו ורוח רביעית שהוא אליהו הוא בה' בתראה לכך אליהו בגי' ב"ן בה' בתראה כידוע והוא ה' דהנביא בו נשלם השם כמש"ו וא"ל דאליהו הוא דפניאל שנשאר לעיל. הרי בפנחס ואל דאליהו מרומז אברהם ויעקב ובחושבן דפינחס יצחק ויק"ו דאליהו הן יק"ו דג' אבהן והן ג' רוחין והנביא רוח דאליהו הנביא שנתוסף בו כשנכנס לנבואה כידוע וה' דהנביא ה' בתראה כנ"ל ואז נשתלם בד' רוחין ובד' אותיות הוי"ה:

י' דזכי פנחס כו'. הוא ענין בפ"ע:

דכרת כו'. ברית הלשון וברית המעור כמ"ש בס"י:

ככרת. צ"ל דכרת:

ברשימו עילאה. ברית בטיפין דמוחא עילאה חכמה:

איהו חוליא כו'. ר"ל אותו טבעת שסובב על הצואר שהוא כמין יו"ד. והשלשלת עצמה מפרש למטה:

(ע"ב) ובחבורא קדמאה כו'. קאי עמ"ש בזוהר ד' ר"כ א' אר"י אדכרנא כו':

מכתם לדוד כו'. קאי עמ"ש בזוהר ד' רל"ג א' פתח ואמר למנצח כו':

ודרגין עילאין קדישין כו'. ר"ל שהן ג"כ מעידין על ישראל בהדא והן דוגמת האברים שאמרו ז"ל אבריו של אדם מעידין עליו ושכינה דוגמת הנשמה דקיימת על אברים שאמרו ז"ל נשמתו של אדם מעידה עליו:

דאתמר בה כו'. ר"ל השמים עד"א ו':

[מ"כ עה"ג. איהו סייעתא דשמיא. ע"ד עזר כנגדו. ע"כ]:

איתן מושבך. ר"ל איתן אותיות תניא והיא שכינה וזהו דמסייע לך כנ"ל:

תמן קנא כו'. ר"ל באדם ששונה שנק' תנא שם קנא כו':

דאינון שוני כו'. ר"ל הן גוזליו ירחף ששורה השכינה עליהם:

יפרוש כנפיו יקחהו. לההוא דבור דסלקת בי' לעילא:

דבי' מצוה כו'. דרמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אברים בכל אבר מצוה א' ובכל מצוה שם הוי"ה כידוע דמ"צ בא"ת ב"ש י"ק הרי שם הוי"ה וההוא אבר הוא אבר דשכינה. ור"ל ישאהו את השם הוי"ה וזהו יק"ו די'שאה'ו' עם הדבור ה' בתראה על האבר של האדם שהוא אברתו דשכינה. וזהו ישא ה' ר"ל שם הוי"ה אליך על האברים:

אלא אמר דוד כו'. ר"ל שהסלע הוא השכינה. וכן הסלע עם איתן קאי על התנא איתן כנ"ל וסלע כמש"ו:

לאו