יהל אור יט

נתגלו כאן הגוונין כי הן חו"ב וכשהן עדיין בזווגא לא נתגלה הדעת כמ"ש בס"ד בלישן סתים לאימא ולכן לא נתגלו הגוונין כי עיקר הגוונין בדעת בוצינא דקרדינותא כידוע ומ"ש ולא גוון כלל הוא גוון החמישי גוון תכלת שכולל כל הגוונין והוא שם אלקים ה' אותיות נגד ה' גוונין:

כד מדיד משיחא. הוא הדעת עטרא דגבורה דבו עביד משחתין ומדידו. שהוא כד אתפתחת בינה ונתגלה דעת אז עביד גוונין לאנהרא שנתגלו הגוונין (ויעויין מ"ש על באור מאמר הזה בארוכה בבאוה"ג על תז"ח דף פ' א' ב' ובביאורו שם על סתרי אותיות שבריש ז"ח ועל מאמר קו המדה ובריש מתניתין דסוף תז"ח פ"ט ד'. ש"ל):

זהר סתימא דסתימין בטש כו'. ענין התפשטות האי ראשית ואחפייא גו היכלא עי' בח"ב ס"ח ע"ב בתוספתא ושם דף קכ"ו ע"ב וק"פ ע"א ובז"ח סתרי אותיות דף ה' ע"ב:

סתימא דסתימין. [א"ה ראיתי ללקט כאן פנינים מדברי הגר"א ז"ל במקומות הנ"ל. לפרש המאמר הזה לענ"ד לפי דברי הגר"א ז"ל. סתימא דסתימין. הוא אוירא ופריסו הנ"ל כמ"ש לעיל סתים דסתימו:

בטש אוירא דיליה דמטי ולא מטי. פי' כי אוירא הנ"ל ע"י בטישה דיליה בפריסא מטי נהירו דיליה עד נקודה חדא סתימא עלאה שהוא חכמה כנ"ל. ואח"כ מסתלק נהירו הנ"ל ומתאחד בשרשו באוירא עלאה. בקרומא דאוירא שהוא יו"ד של שם כמ"ש בס"ד פ"ק אתייחד יו"ד בלחודוי ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא. והוא כמ"ש הגר"א שם כי חכמה מסתלק מוחין דיליה למעלה לשרשו במזלא קדישא כמ"ש בא"ז ר"ל ע"ב ת"ח שירותא דא דאקרי אב אתכליל ביו"ד דתליא ממזלא קדישא כו'. ומשם נוטל המוחין. ויו"ד של מזלא נכלל ביו"ד של קרומא דאוירא. וענין הסתלקותו למעלה הוא לקבל מוחין שלו דהיינו חו"נ יותר מאירים ולכך עלה למעלה שהמוחין הוא מלמעלה למעלה עד א"ס כידוע. וכשמביא מוחין מזדווג באמא ואתנהירת אמא במ"ש שם בס"ד. וז"ש כאן דמטי ולא מטי בהאי נקודה. פי' שנהירו הנ"ל מטי בהאי נקודה שהוא חכמה ואח"כ מסתלק שלא מטי כנ"ל ועוד יש לפרש דקאי על מ"ס ואוירא ששם מטי ולא מטי ברצוא ושוב כמ"ש לקמן בפ' נח דף ס"ה ע"ש:

אתפשט האי ראשית. בא לפרש הענין איך שבהתפשטות האי ראשית שהוא חכמה שנק' ראשית ראשית חכמה. וע"י בטישה הנ"ל של אוירא במ"ס ברצוא ושוב כנ"ל עי"ז אתפשט נקודה דלתתא ראשית חכמה כמ"ש בפ' יתרו ס"ח ע"ב בתוספתא כי חכמה הוא נקודה י' דנפיק מאויר והאי י' עביד ליה היכלא דהיינו בינה שהיא היכלא דיליה כדלקמן והוא כי י' אית ליה ג' נקודין שתים באורך וא' ברוחב ואח"כ נתפשטו נקודין הנ"ל. והב' שבאורך נתפשטו ונעשו ג' באורך. והא' שברוחב נתפשט ונעשה ב' ברוחב והוא שיעור אות ד' והוא בינה ה' עלאה כי ה' ד' הוות ומדאתעברת נעשית ה' בסוד הדעת מפתחא דכליל, בשית והוא וא"ו שבתוך ה"א עלאה ובינה היא היכלא דיליה דתמן אתטמר אבא בסוד דגש נקודה בתוך ה"א שהוא אור החכמה:

ועביד ליה יקרא להיכליה. הוא סוד הדעת דגניז בה והוא סוד המזלא דחפיא עלה שמשם נמשכין עטרא דחסד ועטרא דגבורה ממו"ס דרך המזלא שהוא דיקנא קדישא דא"א שנק' לבושין דיקר כמ"ש בס"ד פ"א לבושין דיקר אתקין ואחסין. וה' עלאה הוא היכלא כנ"ל והלבוש יקיר הוא א' של מילוי ה"א שהוא אור שמאיר מסוף העולם ועד סופו שממנו נברא שמים שהוא סוד אלף וז"ש יקרא להיכליה:

תמן זרע זרעא. הוא אור החכמה ה"ח דיסוד אבא כנ"ל כי ביסוד אבא גנוז ה"ח:

לתועלתא דעלמא. פי' שע"י זרע אבא אולידת אמא לזו"נ שנק' עולם בסוד עולם חסד יבנה:

ורזא דא זרע קדש. פי' זרע של חכמה הנק' קדש:

כהאי זרעא דמשי דארגוון טב. הוא אור החכמה הנ"ל:

דאתחפי לגו. שנכנס בתוך בינה היכלא הנ"ל:

בהאי ראשית. שהוא חכמה הנ"ל:

ברא ההוא סתימא כו'. הוא אוירא הנ"ל:

להיכלא דא. בינה כנ"ל סתימא דסתימין בטש אוירא דילי' כו' ועביד ליה יקרא להיכלי':

היכלא דא אקרי אלקים. כי בינה נק' אלקים כי דינין מתערין ממנה:

ורזא דא בראשית ברא אלקים. פי' ע"י ראשית חכמה ברא ההוא סתימא הנ"ל אלקים בינה:

ברזא דאתפשטותא דנקודה. כנ"ל אתפשט האי ראשית ועביד ליה כו' ומבינה אתבריאו כלהו מאמרות ו"ק כנ"ל תמן זרע כו' לתועלתא דעלמא]:

(ע"ב) אתוון ונקודי כו' באינון שבילין סתימין. שהן ל"ב שבילין דנפקין מקוץ התחתון של יו"ד והן אותיות ונקודות. וז"ש מהאי אתפשט כלא. ר"ל מהיו"ד זה שהוא סתימו ועתז"ח ע"ט ע"א:

(טז ע"א) כזהר הרקיע ההוא כו'. הוא בינה שעומדת על הו"ק והוא יסוד דבינה שנקרא הרקיע וממנה יוצא הדעת לו"ק וזהו הנהר דנגיד ונפיק דלא פסיק ולכן כינה אותו ע"ש בינה שבתוכה נגיד **(הרד"ל ז"ל הגיה גניז ולענ"ד א"צ להגיה שכוונת הגר"א ז"ל לפרש ההבדל בין נגיד לנפיק וביאר כי נגיד הכוונה ה' טרם יציאתו לחוץ שאז אינו נמשך משייפא לשייפא. ונפיק הכוונה אחר יציאתו לחוץ וכמ"ש וממנה יוצא כו'. המסדר:

)** וממנה יוצא וזהו זוהר הרקיע של הרקיע:

ראשי החיה. חג"ת שהן ראשי האבות והן ראשי של הבת שהיא החי' כמ"ש בתיקונים י"ד ע"ב תלת גווני עינא כו' אלה ראשי בית תמן ראש תמן בת. והרקיע שעל גבי אבהן הוא בינה והיא גלידא תקיפא שהוא הקרח הנורא כמ"ש בתז"ח ע"ח ע"ד כי מתוקפא דצפון אתגלידו מיא והיא אמתני ותקיפא יתירא כמ"ש בר"פ תרומה:

זהר דהוא כו'. הוא הדעת דנהיר לו"ק:

נהירו דאורייתא דנהיר תדיר ולא פסיק. עיין באור הגר"א ע"ז בתז"ח ע"ח ע"ד בד"ה ומצדיקי:

והארץ היתה כו' [א"ה ראיתי ללקט כאן מביאורי הגר"א בתז"ח דף פ' ע"ב בד"ה ובסתרי אותיות. והארץ היתה כו' היתה מקדמת דנא. ר"ל בעולם התהו ששם ארעא אתבטלת כמ"ש בס"ד פ"א לפי שבעולם התהו יצאו בבוצינא דקרדינותא (שהוא שורש הגבורות) ולא אתערבו באוירא דכיא (ששם החסדים) לפי שבעולם הנקודים יצאו בסוד נוקבא לבד שהם הגבורות כידוע ולא אתבסמו ע"י החסדים ולכן לא אתקיימו:

תלגא גו מיא נפקו מינה זוהמא בההוא הילא דתלגא כו'. כי ארץ נבראת ממים כמ"ש בס"י ויצק עליהם שלג ונעשה עפר. והענין כי קודם חלק השי"ת המים לשני חלקים והן מ"ד ומ"נ כידוע ומ"נ הן צלולים ואדומים ומ"ד הן קפויין ולבנים כשלג וזהו שלג שתחת כסא הכבוד כי כסא הכבוד הוא אמא שהיא כסא לכבוד שהוא חכמה ל"ב נתיבות ותחת כסא הכבוד הוא יסוד דאעיל ת"ק פרסי עד או"א (והן חג"ת נ"ה כידוע בסוד עץ החיים מהלך ת"ק פרסי) והשלג הן ה"ח דאתגלי בפום אמה. והענין כי בתחלה יצאה בסוד