יהל אור יח

המחשבה. וקודם להם התחלת הרצון שמתעורר לחשוב. והוא נשמה עליונה החופף על הראש מלמעלה באויר. כן בספירות הן ג"ר. שהן המחשבה שקודם המעשה דז"ת דהיינו בינה. והרצון הוא חכמה. ולכן נקרא יש שאין ידוע ממנו אלא מציאותו שקודם המחשבה צריך לרצון. אבל לא ידיע מהו הרצון. אבל המחשבה מתגלית. במעשה שהוא עושה מתגלה המחשבה. והוא בינה המתלבשת בז"א כידוע. אבל כתר הוא התחלת הרצון והוא לא ידיע כלל שהוא כמו נשמה החופפת על הגוף ואינו מכלל הגוף כן כתר אינו מכלל הגוף. והנה תרגום רצון הורמנותא נמצא הורמנותא הוא חכמה. ריש הורמנותא הוא התחלת הרצון והוא כתר דהיינו א"א. והנה דבר הגורם התחלת הרצון שממנו מתעורר לחשוב. הוא התקשרות האדם במה שלמעלה ממנו והוא המעוררו. והיינו בחי' אחרונה של שכל הפועל הקשור בשכל האדם. וכן בספי' הוא מלכות א"ק הקשור בא"א וזהו דמלכא. ר"ל שהריש הורמנותא הנ"ל הוא ע"י מלכא מלכות דא"ק שז"ת שבה מתלבשים בא"א כידוע. ואמר בריש. פי' עם ריש. והיינו שע"י ריש הורמנותא דמלכא דהיינו א"א הקשור במלכות א"ק גליף גליפו כו':

גליף גליפו. פי' גליף הוא לשון חקיקה. והענין כי ב' גליפין הן כמשי"ת. וז"ש ב' פעמים גליף גליפו. והיינו כי תיבת גליף פי' חקק שהוא לשון נסתר וקאי על רישא דלא אתיידע שהוא מלכות א"ק כידוע. והיינו שרדל"א הוא גליף וחקק ט' ספי' דא"א ממ"ס ולמטה. והיינו ע"י הזווג הנעלם שעשה. כי חסד דרדל"א המתלבש באוירא שבין גולגלתא ומוחא נזדווג עם גבורה דרדל"א המתלבש במ"ס וע"י זווג זה הנעלם נולדו ס"ס דא"א שהן ט' היכלין לז"ת דרדל"א המתלבש בהם. וע"י ט' היכלין אלו נולדו ג"כ עוד ט' היכלין להיכלין שהם ט"ס דאצילות מחכמה ולמטה שהם היכלין להיכלין דא"א שז"ת דא"א מתלבשין בהן כידוע. וז"ש גליף גליפו ב' גליפין הנ"ל היכלין דא"א והיכלין להיכלין. וחו"ג דרדל"א המזדווגים הם כמו זו"נ. וכמו שעיקר בנין הוולד ע"י הנוקבא כן עיקר הגליפו ע"י גבורה דרדל"א המתלבש במ"ס. וזהו שמסיים בטהירו עלאה שהוא מ"ס. ונק' טהירו ע"ש גבורה דרדל"א המתלבש בו. והוא לשון צהרים שמתרגמינן טיהרא והוא עת הגבורה שמש בגבורתו. ואמר טהירו עלאה. לפי שלמטה חכמה דאצילות וכן כל דאתיין מחמת מ"ס הנ"ל נק' טהירין כמ"ש בתז"ח צ' א' גליף גליפו טהירו דטהירו דכיא כו':

בוצינא דקרדינותא נפיק גו סתים דסתימו מרזא דא"ס. בוצינא הוא נר המאיר כידוע. קרדינותא הוא לשון חיזוק וחשך (ע' רש"י בפסחים חיטי קורדנייתא וכן הרי אררט מתרגמינן טורי קרדו. ע"ש שהם קשים ועוד שהם גבוהים מאד ולא נכנס שם אור החמה ולכן שם החשך. והוא בהיפך אתוון מלשון קדרות) ונמצא פי' בוצינא דקרדינותא פי' נר של חשך. והיינו כי חו"ג הם אור וחשך כידוע. וכל זה למטה בזו"נ שהם שם ימין ושמאל דו"נ אבל כאן למעלה בחו"ג דרדל"א שניהם אור גדול אלא ששרשן כאן. ונמצא אור גבורה דרדל"א הוא שרש הדינים למטה שרש החשך וזהו בוצינא דקרדינותא נר של חשך כנ"ל. והיינו אור של מו"ס כי בתוכו מתלבש אור הגבורה דרדל"א. והנה חסד דרדל"א גנוז באוירא שבין גולגלתא למו"ס. ואוירא הנ"ל נקרא סתים דסתימו שהוא נעלם מאד מאד עד שנקרא אין לרוב העלמו כמ"ש הגר"א דף רס"ט ע"א. ואמר סתים דסתימו שגם אבא שנאצל מן אוירא גם הוא סתום יותר מאמא שנאצלה ממחשבה עלאה שהוא מו"ס. אע"ג שגם אבא יוצא מהמחשבה מ"מ עיקרו מן האוירא רק שנצטייר במעי נוק' במחשבה עלאה כמ"ש בא"ז והאי אבא מרוחא דגניז בע"י כו'. והוא אוירא הנ"ל שהוא בין הקרומים דשם ואותו רוח דאוירא הוא מרדל"א כנ"ל חסד דרדל"א שגנוז באוירא והוא מתנוצץ במצחא ובדיקנא. ורדל"א נק' כאן רזא דא"ס. ומ"ש מרזא דא"ס קאי על סתים דסתימו שאותו סתים דסתימו הוא מרזא דא"ס כמ"ש למטה סתים גו סתימין מרזא דא"ס בקע כו'. וז"ש בוצינא דקרדינותא. שהוא נהירו דמו"ס גבורה דרדל"א:

נפיק גו סתים דסתימו. יוצא לתוך הסתים דסתימו שהוא אוירא עלאה כנ"ל. שאור המו"ס יוצא ממו"ס לתוך האוירא. והסתים דסתימו הנ"ל נהירו דילי' מרזא דא"ס שהוא רדל"א כנ"ל. והוא זווג נעלם חו"ג דרדל"א:

קוטרא בגולמא נעיין בעזקא. באות יו"ד אית בי' קוצא וגזעא ושבילא. קוצא הוא קוץ העליון. גזעא גוף היו"ד. ושבילא קוץ התחתון. ולכן ביו"ד התחברות כל ג"ר. כי גזעא גוף היו"ד הוא חכמה. ובקוצא נקשר כתר עליון. ובשביל התחתון בינה. והוא נעיץ בבינה בה"א של השם. שהוא קוץ הימין של ה"א שהוא י' כידוע. והוא השביל דנעיץ בעזקא. כי הבינה נק' עזקא בסוד מ"ם סתומה כעזקא שהוא תרגום טבעת וה"א הוא מ"ם סתומה קודם דאתפתח כמ"ש בתי' ת"ה דף ט"ו ע"א בריש הורמנותא כו' ע"ש כל המאמר דקודם דאתפתחא היא מ"ם סתומה עזקא ואח"כ אתפתחא שיצא הדעת וא"ו ונעשית ה"א. וכאן למעלה בא"א ג"כ קרומא דחפיא על מוחא הוא יו"ד של שם כמ"ש בס"ד פ"ב י' עלאה דאתעטר בקוטרא דעתיקא היא קרומא עלאה דאזדכך וסתים. וקוץ עלאה דיו"ד הנ"ל הוא אוירא עלאה והוא נק' קוטרא כמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"ב בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עלאה כו' ע"ש. וקרומא עצמה הוא גולמא דוגמת היו"ד שנקרא גולם כידוע וכן הוא סתים כידוע. ונעיץ בעזקא הוא שבילא דנעיץ בה"א עזקא כנ"ל. והענין כי ג' חלקי היו"ד הם כתר ת"ת יסוד קוצא גזעא שבילא. ושבילא הוא יסוד החכמה והוא נעיץ בעזקא בינה. וכאן למעלה הגלגלתא הוא בינה כידוע בינה דרדל"א. ובחוטמא שם סיום הגלגלתא בתקונין ושם מתלבש יסוד דרדל"א כידוע והוא שבילא הנ"ל דנעיץ בחוטמא שהוא גלגלתא בינה עזקא הנ"ל. וז"ש קוטרא אוירא הנ"ל בגולמא קרומא כנ"ל קוצא וגזעא נעיץ הוא שבילא יסוד דרדל"א בעזקא בינה שהוא גלגלתא והוא בחוטמא כנ"ל. ואמר לא חוור ולא אוכם לא סומק ולא ירוק. פי' שד' גוונין אלו הם נגד ד' אותיות השם חוור וסומק חו"ב ירוק ז"א אוכם נוק' ואמר כאן אע"פ שנכלל כאן ד' אותיות הוי"ה כי קוטרא בגולמא הוא יו"ד כנ"ל ובשבילא נכלל ג"כ בינה כנ"ל. וכן מילוי היו"ד שהן ו"ד הם זו"נ שנכללין בו ו' ז"א ד' נוק' כידוע וכן נעיץ בעזקא הוא ה' וחכמה נכלל בו בקוצא של אחורי הה"א וכן זו"נ נכללין בה"א כי ה"א הוא ד"ו וא"כ נכלל בשניהם ד' אותיות הוי"ה מ"מ לא