יהל אור קנד

גופא ושם נכלל:

דתניא כל אינון דתליין כו'. וז"ס בהרת עזה כשלג כו' וע' בא"ר קל"א ב':

(נא ע"א) דכתיב דרשה צבר ופשתים כו' בתרי גווני כו'. ע"ל פ"ו ב' והענין כי צמר ידוע שהוא דרגא דשאת דינא דקודשא השור. ופשתן הוא לבושיה כתלג חיוור וידוע שסוד לבושיה לבוש בד והוא שרשא דחמור ה' דס"א וז"ס שני השעירים וכן קין והבל. והבל בסוד שעיר הנשחט וקין שעיר החי:

פרשת מצורע (נג ע"א) פתה ואמר ולקח כו'. והן ב' צפרים ומים חיים ותולעת וארז ואזוב וכולן נטבלין במים החיים וכלי חרס מקבלן:

(ע"ב) הכא א' זעירא. בסוד חכמה זעירא וחכמה רבתי:

משה שושבינא כו'. השושבינין הן נו"ה אספקלריא המאירה ושאינה מאירה נביא וחוזה וע"ל צ"ד א':

פרשת אחרי מות (ס ע"א) מימיני' שננא כו'. כמ"ש יעלזו חסידים כו' וחרב כו' וכמ"ש בהיכלות:

תאנא אלף ות"ק כו'. כפלות השם אות באות (אמר המסדר עמ"ש הגר"א לעיל בפ' בראשית דף נ"ה ב'**(ובהיכל ה' שם מ"ד א' ד"ה בגין דהאי להט כו'. ש"ל:

)**):

תניניא כו'. חיות הקדש וע"ל ל"ט ב':

(ע"ב) ואפי זוטרי. שהן בלא זקן נערים:

אלף טורין כו'. כמ"ש מצמיח חציר לבהמה והן ביום השני:

תרין בנין. קין והבל:

מתחות סטרי איברהא. צפרני ידי':

תרין בנות כו'. נפש חי' דאדם:

שבעין אנפין (בזוהר איתא ענפין). השרים:

בין נוני. שלוחין:

דא סליק. כמ"ש עולה כו':

מקפץ כו'. דזו"נ שלהן. וע' בתז"ח ע"ה ב' ואת נפש אויביך כו' (פי' דכתב שם כי נחש אשת זנונים מקננא בשבע סלעים ובעלה בשבע טורין וע"ש בביאור הגר"א. המסדר):

עד דישכח כו'. בסוד לא תבשל. ואינון הנפילים ששניהם עז אלא שהשני קשה עזא"ל אל קשה והוא נופל לכן מפילים אותו ושניהם ר"ת נג"ע (פי' נופל גלוי עינים. כנ"ל המסדר) ואינון בני אלקים כמש"ל קמ"ד אפי' בני אלקים באוירא ואינון בארץ:

(סג ע"א) רע"מ פקודא דא למפלח כו' דהא לית תקיפו כו'. ר"ל לס"א:

כמה כו'. ר"ל אע"ג דחטאת נקבה וכאן שעיר:

[ליקוט. מ"ש בר"מ מתלין אמרין ארמי גרמא לכלבא ילחך עפרא דרגליך בנתינת השעירים. כי השעירים נאחזין ברגלין כמ"ש בפ' א"מ דף ס' ע"ב תרין בנות בתחות רגלהא כו' ואלין מתאחדין בטופרי כו' והני בזוהמ' דטופרי אחידין כו' ואלו הבנות הן עצם מעצמו כידוע בסוד חוה הראשונה וז"ש ארמי גרמא לכלבא שעיר הנ"ל ילחך עפרא דרגליך שאז ונחש עפר לתמו אבק שתחת הרגל לא ירעו ולא ישחיתו כו' ואז כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים]:

(סד ע"ב) זוהר תאנא אלף כו' בסיהרא. צ"ל בליליא. והן ג' זמנים של התפלות ערב ובקר וצהרים נגד אבהן כמ"ש למטה. ודליליא נגד יעקב. ולאחר חצות שהוא נגד דוד כידוע שלכן היה נזהר בזה ובשביל זה נק' חי וקים והוא כולל כל ג' אבהן ולכן כל ג' מחנות אלו נכללין ביחד. ובצפרא הן מארי דיבבא כמ"ש למטה רי"א כד נהיר יממא כו'. והן דיצירה שנק' יום [מ"כ עה"ג. כמ"ש הבקר אור. ונא' יוצר אור] ובערב הן דיללה של עשיי' שנק' (יללה) [ס"א לילה] דמקננין כאן יום ולילה (פי' ביצירה מקנן ז"א שהוא יום. ובאופן עשיי' מקנן שם מלכות לילה. המסדר) ודצפרא הן בעלי שירה ודערב הן בעלי זמרה. ואחר חצות נקראו בעלי תהלה כמ"ש [תהלה לדוד. כן נ"ל דוד]:

והימן שמי' שכתוב בו והאמין בה' כו' ומצאת את לבבו נאמן לפניך כו' כי האמונה והבטחון תלויים בחסד. וכד"א ואברהם כו' וכתיב ויבואו המלאכים כו' דבהאי שעתא אתפרש אברהם (ומ"כ עה"ג וז"ש (לעיל) וכד אתער האי בקר כו' הימנותא דברכאן וכמ"ש איש אמונות רב ברכות ונא' חדשים לבקרים רבה אמונתך):

וידותון שמי'. כמ"ש (במדרש) על ידותון על הדתות והדינין:

כד"א מאסף כו'. שהוא דגל הרביעי וכ"ה כאן:

ומלכא משיך מיני' כו'. וז"ס אור זרוע לצדיק דאיגניז בצדיק ויוצא ממנו חוט א' בכל יום בבקר כמ"ש יומם יצוה כו' וארז"ל אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד כו' (מגילה י"ג א') כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט כו' (חגיגה י"ב ב' וש"מ) וכמ"ש למטה (ס"ה ע"א) ופריס כו' ועל אינון כו' שהוא מדתה לכן באחרית ים בודדות [ובהעתק הרד"ל. בו דרו"ת. כ"מ בהעתק ולפי הנראה חסר ומוטעה. דברי דוד] (לענ"ד בודדות. ר"ל שוכנות (היא וכל אינון כו') בדד דמסתלקין דינהא. וכן גי' בו דרות. ר"ל שוכנות. כמ"ש ואשכנה גו' וכמבואר. ש"ל):

(סו ע"ב) אלא ו' כו'. בהתכללותו לנוקבא ועיי' ז"ח ח' ע"ב ואז נכלל ע"ק בי' כמ"ש בא"ר ומתער ברית אתפשטותא דג':

ואית דמתני כו'. ר"ל הכל בנוקבא. ופתוחה כד אתפתח לדכורא לקבלא וסתומה כד אשתלם כמ"ש בז"ח שם ע"ש:

(ובמ"א כתב וז"ל. ואית דמתני כו'. ר"ל הכל במלכות. מם סתומה כד איהי סתימא. פתוחה כד פתוחה בסוד חבצלת ושושנה):

עאל בדרגא חד. ידוע בגדי לבן וב"ז שהן נגד קריאתו וכתיבתו:

[מ"כ במ"א וז"ל. תאנא ר"ש פתח יו"ד בגילופי אתוון. ר"ל במילואו שכולל הכל כמ"ש בפ' ויקרא יו"ד ב':

וז"ש בסטרין אתקשרן ביו"ד. ר"ל שהכל נכלל במילואו ו"ד שכולל כל האצילות וזהו בסטרי' הנכללין בו:

יו"ד אזיל וכו'. כצ"ל ד' אזיל לוא"ו וא"ד סליק ביו"ד יו"ד מתכנשי כו'. ר"ל ו"ד זו"נ שבו ולכן בד' אמר אזיל ומחוברת בדכורא ובוא"ו אמר סליק ליו"ד כי היו"ד הוא דרגא דג"ר שבו שבהן סליק למעלה ממקומן משא"כ בזו"נ שמקומם כא'. ואמר ומתכנשי בהו. שו"ד נכללין ביו"ד כמ"ש למעלה יו"ד ב' שו"ד הן עשרה ונכללין ביו"ד והן מילואו שנכללין בפשוטו:

[ליקוט מ"ש בפ' א"מ ס"ו ע"ב. יו"ד אזיל ליו"ד יו"ד סליק ליו"ד. כן הגי' כמ"ש האריז"ל. והענין כי כשרוצה ליתן בו המוחין נסתלק יו"ד דז"א לבוש דמוח חכמה דז"א כמ"ש בס"ד פ"א נהיר יו"ד בתרין אתייחד יו"ד בלחודוי כו' ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא כו' והוא שהולך לו אל אבא שהוא מקומו שמוח חכמה הוא אתפשטות אבא כמ"ש בא"ז (רפ"ט ב') אתגליף האי חכמתא וכו' וז"ש יו"ד אזיל ליו"ד ואח"כ עולה ברעו דמ"ס כנ"ל וזהו יו"ד סליק ליו"ד שהוא יו"ד דעתיקא והוא בקרומא דאוירא כמ"ש בס"ד וז"ש לעילא לעילא [ואח"כ אותו יו"ד עילאה מתכנש באלו ב' היודי"ן