יהל אור קנה

שתחתיו וז"ש יו"ד מתכנש (בהדי) בהו]:

אלף וחמש מאה ושבעין אכסדרין. הוא אלף אדרין דדעת והן (ה' ו"ה) [צ"ל נו"ה] של הדעת ב"פ ת"ק ב' צבאות. ותק"ע הן תפילין [חסר י' גי' תק"ע. המסדר] ב"פ פ"ר מנצפ"ך ה"ח וה"ג שכ"א הוא פ"ר בסוד ו'ר'ב' ח'ס'ד':

אלף ותק"ע. הן חב"ד י"ה אלף ות"ק ו' בהתכללות הדק [צ"ל הו"ק] ונוק' הוא שבעים והכל נכלל בה"א. ה' ת"ק א' אלף. ציור הה"א שבעת ימים תחת אמו:

וא"ו אתפשט לע"ב כו'. כמ"ש בתז"ח ע"ה ב' אב לי"ג מכילין דכלילין כו' וענינם שני הווי"ן כ"א נכלל בוא"ו ע"י האלף שבתוכן:

מעטר ה' לו' באלף תק"ע. כצ"ל:

חד בחד אתקשר יו"ד בה' ה"א בו' ו' בה'. יו"ד בה"א ע"י יו"ד שבה"א. ה"א בוא"ו ע"י ו' שבה"א. ו' בה' ע"י ו' שבה'. אלא שבה"א ראשון הוא שמאלי וכאן הוא ימיני וכולם קשורין כא' והן ה' עולמות התחתוני' ע"י הכרוב ו' שני ותרין חיבורין לוא"ו בה' עילאה וה' תתאה והן סוד שתי נשים שלו:

באיתן הן התנאי':

ויפוזו כו'. הן תרין עטרין חו"ג וז"ש זרועי כו':

איתן וסלע. זו"נ:

(סז ע"ב) רע"מ שעתא דחיק' כו'. כ"ל עניות וצרות כמש"ו:

כאיל תערוג. ר"ל שהשכינה צועקת בשבעין שנין בתראין על לומדי תורה על דוחק גדול שיהא להם כמ"ש (חגיגה ט"ו ב') בזמן שהאדם מצטער שכינה מה אומרת כו' כ"ש לצדיק ושכינה נקרא אילה כידוע:

דאינון אפיקי מים כו'. ר"ל שהן מוצאי מים התורה דעד"א אל השכינה:

ואלין אינון כו'. ר"ל זהו חבלי משיח:

אתערא שבעין כו'. שהן בעד"א כמ"ש בפקודין הקודמין. ואתערא דלהון בע' קלין דצווחת בע' שנין כמש"ל:

רעותי' כו'. ר"ל כמו שהיא נקר' אילה כן נק' ג"כ אילות והן ת"ח:

בכמה כו'. רומז אל מ"ש דאילה בשעה שכורעת לילד מכנסת ראשה בין ברכיה וצועקת עד שבא נחש ונושך לה ברחמה ואתפתחת ומולדח. והאילה היא השכינה וצועקת בעת לידתה הן ע' שנין הנ"ל כמש"ל וע"י נשיכת החיויא לת"ח בעניות היא יולדת משיח. שדוחקא דת"ח ממהר הגאולה כמ"ש (ברכות ו' ב') אגרא דכלה דוחקא כמש"ל ע"כ נקוה לך כו'. וז"ש בגין חבלים כו':

(סח ע"א) ביום צרה. הן ע' שנין הנ"ל:

דאיהי ב'. שעד שהיא סתומה נקר' מ' סתומה וכשנפתחה נקר' ב' דומה לעולם פתוחה לצד צפון שמשם נפתחה כנ"ל:

מתרין ביתין. צ"ל מתרין דלתין א' למעלה וא' למטה. והן שני דלתות שברחם האשה כידוע. והענין של הב' הן הב' שנין שלאחר הע' שנין שבהן אולידת כמ"ש ברע"מ פ' פנחס וע"ב שנין הן נגד שם ע"ב אפיקי מים בחסד שיתגלה בבקר דאברהם כמ"ש בפ' משפטים דלאחר השחר דשנין הנ"ל יתגלה בקר דאברהם שכבי עד הבקר:

דאיהי רישא כו'. ר"ל שאולידת ע"י עד"א מתוך נו"ה והן ע"ב הנ"ל ע' דעד"א כנ"ל וב' דנו"ה:

תרין שוקהא כו'. ר"ל שמשם בנינה:

תרין נביאים. ר"ל נביאים ראשונים ואחרונים:

יתעבר כו'. וזהו יערות אילני סרק מסטרא דיע'ר פ"ר כידוע ואז יתעבר שאין משלו אלא בעפר ונחש עפר לחמו וכיון שיתגלו אפיקי מים כמים לים מכסים אפתח על שפיים נהרות כו' יתעבר כו'. ולכן אמר דוד ז' קולות מסטרא דבת שבע כלילא מע' קלין כידוע על המים. ואז ובהיכלו כלו אומר כבוד:

זוהר. מאן אינון מבועי חד כו'. למטה הנחל דמשקה לנוקבא והמבועא. אלין תרין שוקין אפיקי מים. ולמעלה הנחל דאשקי לדכורא והמבועא הוא העדן. ושני הנחלים נק' נהר דנגיד ונפיק והמקורות כתר ות"ת:

כל אינון איילתא כו'. וז"ש בצבאות או באילות כו'. וצבאות הן י"ב כמ"ש בז"ח ש"ה וש"מ והן ע"ב וי"ב הם פנימיים:

(ע ע"ב) בהאי הוא דכתיב ונכרתה הנפש וכו'. שחטא הנפש בכל ט' תיקונים שלה מסתלקין מהאדם בתוך הקליפה ולכן נפש לא נתקן בגלגול משא"כ ברוח שאינו רק בפגם וג' מוחין מסתלק ממנו ולכן נכנס בגלגול ובסוד (נמחק תי' א'):

(עא ע"ב) סתים וגליא. נגד העוה"ז והעוה"ב זו"נ תורה שבכתב ושבעל פה וז"ש בפ' שמות דף ב' אינון דטעמין מיניה קיימין לעלם ולעלמי עלמין:

(עג ע"א) תרין דרגין אינון יעקב וישראל כו'. ע' ח"ב קכ"ז ששם הוא להיפך. אבל כאן יעקב הוא ישראל זוטא נער ישראל וז"ש כל מאן דאתגזר ואתרשים כו':

ואלף וארבע מאה כו'. א'ת'ה' והוא בגלגלתא דנפיק מגו בוצינא. [ליקוט. מ"ש בפ' א"מ דף ע"ג ע"א. דאלף ות"ה רבבן תליין בקוצא דאלף. וע"ב שמהן בואו האלף קיומא דעלמין כלהו כו' ברזא דחכמתא ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן בקוצא תתאה דתחות אלף. הענין כי האלף הוא בא"א כידוע שלכן התורה מתחלת בב' בחכמה כידוע ובא"א ג' רישין והן סוד אמ"ש שהן כללות כל האצילות וכללות כל הפרצו' וכללות כל העולם כמ"ש בזוהר ובס"י. ואמר בס"י אש למעלה ומים למטה ואויר בינתיים ראש מאש בטן כו' שמים מאש ארץ ממים כו' וכן הוא כאן בג' רישין אלו. רישא עילאה גולגלתא מאש וכאן אינו ניכר האש רק למטה בז"א כמ"ש בא"ר וא"ז שכאן נכפין לכן בז"א נק' גלגלתא תקיפא ושם בו טלא דבדולחא שבו תחיית המתים בסט' דגבורה ושם בוצינא דקרדוניתא. רישא תניינא הוא אוירא שהוא במקום רישא דלא אתיידע כידוע והוא אויר ושם גניז רוחא שורש אבא כמ"ש בא"ז והאי אבא מרוחא דגניז בע"י. ורישא תליתאה הוא מ"ס מים כידוע והן רמוזין באלף בב' קוצין ווא"ו. קוץ העליון לרישא קדמאה ושם בוצינא דקרדינותא ששם ה"ג שהן ה"פ פ"ר שהן אלף ות"ה גבורו'. כמ"ש בא"ר קל"ז ב' שלכן ג"כ כאן אלף ות"ה עלמין והן כמנין א'ת'ה'. ורישא תניינא הוא אוירא שהוא המבדיל בין מים עליונים ובין מים תחתונים שהוא סוד הדעת שג' רישין הן בסוד חב"ד והן בסוד או"א זו"נ וזהו אוירא בסוד ז"א שלכן הוא וא"ו דאל"ף ובו גניז שורש אבא שהוא ע"ב שלכן בו ע"ב שמהן וכן ע"ב שמהן הן רי"ו אתוון שהן אותיות אויר. רישא תליתאה הוא מ"ס והוא קיומא דעלמין כלהו ובו כלילן הכל ל"ב שבילין ונהרין עמיקין נש"ב ועשר אמירן שהן זו"נ דדעת שמ"ס הוא כתר של כל האצילות בחי' התחתון של כתר וקוץ העליון של שם הוי"ה. ובכתר של כל עולם הוא שורש של כל העולם שלכן ג"כ כאן כלולים כל העולמות וקוץ התחתון של האל"ף כלול בקוץ העליון של יו"ד של השם. וכן קוץ תחתון של יו"ד בקוץ עליון של ה"א וכן בכולם. ואמר וסמכין דעלאין ותתאין. הן הסמכין דאות יו"ד שכולם סלקי ברעו דמחשבה עילאה שהוא מ"ס כמ"ש בס"א דף ה' והוא קוץ הזה]:

ושבעין ותרין כו'. הוא בוא"ו כנ"ל ס"ו ב' והוא באוירא:

שמיא כו' כלהו נפקין כו'. והוא חכמתא עילאה סתימאה שממנה הכל כמ"ש בא"ז וכלהו בא"א ששם האלף: