יהל אור קנג

צדיק כו'. שהוא בעצמו יודע האיך לממסר נפש בהמתו:

דלית חכם כו'. ר"ל שהוא מכוין על הקרבן כ"ז:

ואם ת"ח הוא. ל"ג. וצ"ל וצריך כו':

(ע"ב) דא גופא כו'. ר"ל שנפשא שלטא על גופא:

מים כו'. שהוא מסטרא דימינא מים:

ועליה אתמר יודע כו'. שהוא יודע בעני' כמ"ש יודע צדיק דין דלים. וז"ש בתר כו':

דאיהי שכינתא איהי כו'. ר"ל של עד"א:

דאורייתא דבכתב ובע"פ. מפרש מהו נסוך המים והיין כתב ובע"פ שהן ימינא ושמאלא:

דאדליקת. ר"ל זהו הדלקת בשר ע"ג המזבח והוא שמדליק בו שלהובין דרחימותא. בשר קודש יסוד רצוף אהבה:

פקודא לית מצורע כו' דאתעביד. ר"ל שנולד:

דחמש כו'. והן ה"ח וה"ג הידועין:

כאלו כו'. דבלוחות ג"כ י' דברות ה' מימין וה' משמאל:

דאינון כלל כו'. כידוע:

בגין כו'. היפוך נוק' דס"א:

ואוף כו'. דהוא יצה"ר דכורא כמש"ו:

ממזר. שנולד משניהם כמש"ו:

אש זרה. הוא אש דאיש ואשה שבכ"א אותיות אש ונשאר י' לו וה' לה כמש"ל דהשם בו ובאשתו ובבן ובבת:

אשר לא כו'. כמ"ש אשר לא צויתי:

(לד ע"א) וימותו. כמש"ל והזר הקרב יומת:

עולה ויורד. עולה בנוק' מ"ן ויורד בזכר מ"ד:

אש קדש כו'. ר"ל מה שמביא מן ההדיוט מ"מ אש קודש כמ"ש אש זרה שנטלו מכיריים:

עד"א אחיד כו'. והוא העצים שאחיד בשני האשים והוא עץ החיים. ושפע קדושה דנחית הוא חכמה דשריא עלי' כמש"ו. וכן בן הנוצר משני האשים בדרגא דעד"א ושרי' עלי' חכמה:

מ"ה איהו כו'. והוא בעד"א כידוע:

וכח הוא בחכמה כח מ"ה:

וכלהו כו'. יק"ו באשה [מ"כ עה"ג. נגד בינה בן י"ק שהוא יק"ו] ה' בבת כ"ח באיש עש מ'ה בבן כנ"ל:

כדקא יאות כו' ר"ל בקדושה:

פרשת שמיני (לח ע"ב) ותרי קלי נינהו דהא מנו כו'. הענין שקול כלול חג"ת אמ"ש וזהו כ"ז שבתוך הפה וממנו יוצא לחוץ ונתגלה. וזהו נה"י שמתגלה ואבהן סתימין הן והולך הקול עד מקום התפשטותו ואח"כ חוזר בכח כמו שזורק אבן בכותל וחזרה הוא בת קול ונקרא אור חוזר וכולא כליל בג"ר ברעותא ומחשבה וקול דאזיל בלחישו בגרון תמיד ונהר יוצא וכו'. וז"ש (ל"ט א') ושבע' קולות כו' דנפקין כו':

(לט ע"א) מאתר חד נפקי. וסדרן שמן יין חלב ומים ודבש. וחלב הוא מקרא. ושאר הוא פרד"ס. וז"ש על בן זומא דבש מצאת כו'. ובכ"א שמאל נכלל בימין. ולכן אלו שהציצו בשמאל לבד נפגעו. ור"ע משכני כו' כמ"ש לריח כו' משכני כו' ועיי' ח"א כ"ו ב':

(ע"ב) דא נפש דההיא ארץ עלאה כו'. ר"ל נפש של אדה"ר שמלכות אפיקת מת"ת וזהו חי' עילאה. והוא מ"ש דא חי' דרחשא כו'. ואמר לעילא. חג"ת טורין עלאין:

ותתא. נו"ה כמ"ש בתז"ח ע"ד ד':

(מ ע"א) ודאי החי' דא כו'. וז"ש גדולים צדיקים ממלאכי השרת דצדיקים מת"ת שקיבל מהנהר ומ"ה מארץ:

רפו רפדוני בתפוחים כלא חד. דתפוח ג"כ רמיז לאבהן ג' גוונין כמ"ש בא"ר אלא שהן מסט' דימינא באור פני מלך חיים. וזהו מ"ש ביצחק ויבא לו יין. ואח"כ כריח שדה כו' ומתרגמינן חקל תפוחים. ואמר בז"ח ש"ה ג' ריח שם ריח בגדיו כו' ע"ש:

(ע"ב) אמאן איהו פה כו'. דזה ג' ספרים דריש ס"י ספר דחכמה הוא מה שנצטייר בסופר הכותב במחשבתו ואיהו הכתב (נראה צ"ל וספר דבינה איהו הכתב. המסדר). ודעת הוא הסיפור. ועיי' ח"ב ר' א':

(מא ע"א) דייעול בחסד דאיהו מיא. ר"ל בקידוש ידים ורגלים ובשניהם נאמר ולא ימותו:

פומא ולישנא. ר"ל אכילה ודיבור שהן דו"נ. קנה וושט. לבן ואדום. עוה"ז ועוה"ב. וביוה"כ ה' קולות דה' תפלות. ה' ענויין שראשן אכילה:

(מב ע"א) רע"מ. תנינא דמתני'. ר"ל זהו שאומרים בגמרא על המתני' תנינא שהוא תנין שבים:

ואי אינון דביבשתא כו'. כ"ל דאינון שבים הן התלמידים שהגיעו להוראה ר"ל שיכולין לשוטט ים התלמוד ואותן שביבשה הן אותן שלא הגיעו להוראה:

אבל אדם כו'. ר"ל הוא הרב:

בלע לחבריה. ר"ל אותו שהגיע להוראה לאותו שלא הגיע כמש"ו. וז"ש (ע"ז ד' א') מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע כו' אבל אם אינו גדול ז"ש ואי כו':

אוקמוה. בגמ' קדושין ל' ב'. ר"א]:

פרשת תזריע (מג ע"ב) וכמה הוא ל"ג ימים כו'. וסודן כי ז' ימים ז"ת דנוק' ז' ימים תחת אמו. וה' תתאה ז' הוא. ואח"כ נכנס בהיכל ק"ק ארון הברית דשם הברית. משא"כ בז' ימים שתחת אמו. כי הראשונה כלולה משנים לבנה ושמש (נ"ב נראה צ"ל. וספיר. ור"ל היכל ראשון לבנת הספיר) ואח"כ בג' ימים עדיין הוא בג"ר שלה אף שכלול ברית שם וכן היא נק' ברית ואח"כ בנה"י דדכורא שהן שלה עד מ' יום:

רע"מ. דקיימא. ברית:

רזא עלאה. ר"ל שהוא נקרא סוד ולכך נקרא יסוד י' זעירא וסוד וז"ש סוד כו' כמש"ו. והטעם שנקרא סוד לפי שהוא בהעלם משא"כ בכל האברים:

לא אתחזי כו'. משא"כ בשאר דחציפין ביה. וז"ש דחלי חטאה שמתייראין לבא לידי עבירה וכמ"ש אל תתן את פיך כו':

לכל עמא קדישא. שהוא פתחא דמהימנותא ומניה נפקין וביה עאלין לקדושה:

תמינאה. שחכמה היא ראשית:

(מד ע"א) עפרא איהו. כמ"ש ומהעפר אשר יהיה בקרקע המשכן:

וקרבנא דא כו'. שהוא אדם ובהמה רבה דרביעא על אלף טורין וברית כוללן:

בגין דאתדבק כו'. דברית נקרא שבת כמ"ש אות היא ברית עולם כו':

(מח ע"ב) תנא מן בוצינא כו' איקרי איש כו' ותנינן מאן איש כו' ות"ה ברישא דהאי איש כו'. הענין כי איש הוא יסוד ועי' בס"ד ברפ"ב כתיב ולא עבר כו'. ויסוד ומלכות שניהם מסט' דגבורה ולכן בשניהם אש. וה' דאשה הוא ה"ג. ויו"ד דאיש הוא טפת החסדים ונכלל בו ה"ג לכן הוא יו"ד ומתחלה מקבל ה"ג נק' איש מלחמה בשערוי דלתתא דהוא צמר ואח"כ כשמקבל טיפת החסדים שאז הוא מ"ל [נ"ל בסוד חשמ"ל] והוא נק' חסד וע' בא"ר קמ"ב א':

(מט ע"א) והאי איש בכללא דאדם. ר"ל דגוף וברית כחדא נינהו ועיקר הוא