יהל אור טו

דכלא וח' תמניא דרגין עלאין מחכמה עלאה עד צדיק כו' ע"ש]. ואמר שם וע"ד אמרו ובלבד שלא יחטוף בחי"ת אלא בעי לאמשכא ברכאן מאתר עלאה דכולא ולארקא באינון שית בנין [ר"ל מאו"א ששם סוד הברכות כמ"ש בר"מ פ' עקב בסוד ברוך ע"ש אבל באל"ף אמרו שלא יאריך ששם אפי' המחשבה אסור במופלא ממך כו' רק רצוא ושוב כמ"ש בא"ז] וז"ש וע"ד אחד אצטריך לארכא כו'. ר"ל על מ"ש ולמעבד לון כו' ולכוונא הכל באחד כנ"ל ור"ל להאריך כשיעור שית תיבין הנ"ל ולעשות לון קשר חד אבל באו"א רק רעותא לבד והכל באחד אבל לייחדא בשית תיבין כנ"ל. ודא הוא דכתיב כו' כדקא יאות. ר"ל יתכנשון דרגין הן ו"ק הנ"ל לאתאחדא בא"ס אל מקום אחד ביסוד אחד דק"ש ושם מתקשרין. ואמר מתחת השמים הענין כי בתחלה נאמר יהי רקיע בין מים למים והוא להבדיל ג"ר לז"ת שבג"ר אסור החקירה ובז"ת מותר כי שאל נא כו' וזהו הפקודא של יהי רקיע וידוע שהרקיע הוא סוד הדעת והוא מבדיל בין ג"ר לז"ת לכן אין נמנה לספירה בפ"ע והוא ג"כ רקיע שעל ראשי החיות כמ"ש במאמר הטעמי' והוא נ"כ רקיע דכאן כידוע ועליו נאמר יהי רקיע כו' שלא להתבונן בג"ר רק שאל כו' ואח"כ יקוו המים מתחת השמים ולייחד אותם:

ועם כל דא כו'. כנ"ל בפקודא תניינא אר"א לא אצטריך לאתנשי יראה כו'. ור"ל מלכות כמש"ו. ואמר יראה. ר"ל שבשביל זה אמר מים שהוא סוד היראה כמש"ל. וכן יהי רקיע בין מים למים מסט' דיראה החקירה בז"ת ורעותא בג' עליונות כמ"ש ויראה להן וכמ"ש (עי' חגיגה י"ג ב') על זיעתן של חיות:

דאצטריך לארכא כו'. ר"ל לקשרא ד' מלכות בו"ק ולקבל לה ברכאן ממנו מה שקבל מאו"א זהו התקשרות ד' בח'. ובא' טיבו דעתיקא כנ"ל וכמ"ש שם (לקמן בסוף זה החלק) ואמרו בדלי"ת ושפיר כו' ובעי ב"נ לארכא בה ולאמשכא לה ברכאן מאינון שית סטרין שית בנין עלאין ע"י דצדיק [שלכן הכל באחד נגד צדיק כנ"ל]. ואמר שם בעי לאמשכא ברכאן כו' ולבתר להאי בת דל"ל אחסנתא בבית אביה ואמה אלא האי ברא כו' אלא דאית לה מזוני מן ברא אלא בעי לארכא בהאי דל"ת ותמן אמרי כמה בעי ב"נ לארכא בה כשיעורא דימליך יתה לעילא ולתתא ולארבע זוויין דעלמא רזא דשית סטרין עלאין דכלהו אתחברן עמה כו'. וכל השיעור הזה צריך להאריך הכל בד' כמ"ש (ברכות י"ג ב') כל המאריך באחד כו' ובלבד בד' וז"ש כיון דאמליכתי' למעלה כו' שצריך להמליך בו"ק שזהו חבור מלכות בו"ק. ואמרו להאריך ימים על ממלכתו ימים ו"ק על ממלכתו:

והיינו דכתיב כו'. שלכן נקראת דלי"ת שהיא יבשה ממים כמ"ש והאביונים מבקשים מים ואין כו' ארץ לא שבעה מים וכמ"ש במאמר הנ"ל בגין דהאי אתרא דדלי"ת היא ול"ל נהורא מדילה ובעי ב"נ כו'. שסוד הדל"ת שחסרה מוא"ו שבתוך הה"א שהוא קיבולה מו"ק. ואמר דד' דאחד גדולה. ר"ל הוא רמז וסימן התקשרות בדרגין דלעילא שאז היא גדולה כמ"ש שם דהכי אוליפנא ברזא דק"ש דבעי ב"נ לייחדא למאריה כו' [ר"ל יחוד של שית תיבין בא"ס כמש"ל] וכד מטי לאחד כו' וד' רבתא אתדבקותא דכ"י דאיהי חולקא דדוד דאקרי עני ואביון כד אתדבקת לאינון דרגין דלעילא דרמיזין בא"ח כדין איהי רבתא כו':

ולבתר דאתקשרת כו' אחרנין דלתתא. ר"ל בשית היכלין דלתתא כידוע בו"ק דילה והוא בבשכמל"ו כמש"ו. ועי' לקמן בדף י"ח בפ' יקוו המים באריכות. וד' הנ"ל הוא עצם שלה בהיכל ז':

כדין מה דהות יבשה כו' למעבד כו'. הוא התפשטות ו"ק דילה ונעשית פרצוף שלם. וע"ל דף ט"ו ע"ב הארץ דא אלקים כו' ע"ש:

ארעא רעוא. ר"ל שזהו לשון ארץ:

וע"ד כי טוב כו'. כמ"ש (ברכות י' ב') והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה. מכאן ולהלאה תדשא כו'. ר"ל שבויקרא אלקים אתעבידת ארץ למיעבד פירין אבל עכשיו אתתקנת למיעבד והוא בתפלה ששם הייחוד גמור ושם מוציאה כל האוכלסין אח"כ בקדושה דסדרא והכל בתפלה כמש"ל דף י"ח ע"ב תדשא הארץ דשא עשב וגו' השתא אפיקת חילא באינון מיין דאתכנשו לאתר חד ונגדין בגווה גו טמירו סתימאה ונפקין בגווה טמירין עלאין וחיילין קדישין די כל אינון בני מהימנותא מתקנן לון בתקונא דמהימנותא בההוא פולחנא דמאריהון כו' וקיימין לאתתקנא בשעתא דב"נ אתיין לפולחנא דמאריהון בקרבנא דמאריהון ובצלותהון כו' ע"ש. והכלל כי דשא הוא חציר שהן מלאכין שליטין ועשב מזריע זרע הן אופני' וחיות וכרובי' ועץ פרי עושה פרי הוא דיוקנא דאדם דו"נ עץ פרי נוקבא עושה פרי דכר וע"ש וכ"ז הוא עיבורה ואח"כ הוציאה וזהו ותוצא הארץ:

פקודא רביעאה למנדע כו'. ה' הוא ז"א ואלקים נוק'. בתר דאזעירת גרמה בבריאה צריך לידע ולצייר האמונה הזאת בלבו שהכל אחד וכל הענינים הכל מצדנו וכמ"ש בא"ר דלית יום אלא מסטרא דידן ולית לילה אלא מסט' דידן יום א' יו"ד על ה' כו' והיה ביום ההוא יהיה ה' כו':

לאתכללא מארת חסר. שהוא מלכות חסר וא"ו שהוא ד' חסר וא"ו שבתוכו כנ"ל:

בשמא דשמים. והוא השמים לה':

ולית בהון פרודא. וזהו ברקיע עם ב':

(יב ע"ב) ודא הוא עננא חוורא כו'. הענין כי האור שמאיר הנר הוא מנהורא אוכמא אבל אור לבן אין מאיר כי דבר הזך אין מאיר רק אור בגוונין כידוע כמו מראה המלוטשת. ועננא חוורא ועננא אשתא באמת הכל אחד הוא כמו נר הדולק בנהורא חוורא ואוכמא רק בלילה מאיר האוכמא וחוורא נכלל בה וביום הנר כהה ואין נראה רק החוורא ואוכמא נכלל בו כן היו העננים:

ולאתתקן דא בדא. כמ"ש (ברכות י"א ב') כדי לכלול מדת לילה ביום ומדת יום בלילה:

לאנהרא. שאחד בלא חבירו אין מאיר:

להאיר על הארץ. ר"ל בתחלה נכלל מדת לילה ביום ברקיע השמים ואח"כ מדת יום בלילה להאיר שניהם על הארץ וזהו להבדיל בין היום ובין הלילה. שביום נכלל מדת הלילה ביום ובלילה נכלל מדת היום בלילה. ועיקר הענין ברקיע השמים ששם נכללין שניהם כאחד בסוד הדעת ששם שניהם אחד בייחוד גמור וזהו ענין של תוספת אור בשבת ויו"ט וכל יום שיש בו מוסף דסלקין בריבויא סגיא למעלה. וזהו והיו לאותות לשבתות כמ"ש במ"ר אות ברית ביני וביניכם. ולמועדים כמשמעו. ולימים קידוש ר"ח. ולשנים ר"ה. שבכולם הם נ"ל והיו למאורות כו' כנ"ל:

ודא חובה כו'. ר"ל דאפריד אלוף ממנה וחבר אותה למטה בסטרא בישא: