יהל אור יד

ראשון דרגא דחסד ואף היראה משום דלא נפקא מינה לעלמין לעיל דפקודא דיראה כו'. ר"ל שלכן נאמרו ביום אחד ויראה הוא השער לאהבה לכן נאמר תחלה כנ"ל. ואין שלימות לאדם בא' מהן לבד כמ"ש שבאהבה מקיים מ"ע וביראה מל"ת ואמרו דכל פקודא בלא דחילו ורחימו כו'. ולכן לא נאמר כי טוב ביראה לבד וכמ"ש למטה שצריך לכלול אהבה ביראה ויראה באהבה שזהו יחוד זו"נ. וז"ש שקודם שנברא האור היתה הארץ תהו כמ"ש בתז"ח דף פ"א ע"ב בגין דאדם אין דהוה בעלה כו'. וז"ש אלה ת'ולדות ה'שמים ו'הארץ בה'ב'ר'א'ם' שאמרו שהיה העולם ת'ה'ו' עד שבא א'ב'ר'ה'ם' שהוא האור כנ"ל. וכמ"ש שני אלפים תהו עד ואת הנפש כו':

אהבה שלימתא בשלימו דתרין סטרין. שיראה במלכות ואהבה בת"ת ושניהם צריכין להכלל מב' סטרין חו"ג כמש"ו וע"ז נאמר בכל לבבך בכל כו' ואמרו כל אהבה שהיא תלויה בדבר וכו' וכל אהבה כו'. וז"ש (יב ע"א) ובג"כ רחימו כו' דאית לה עקרא. ר"ל שתלויה בדבר. ואמר ותקנוי דארחוי דארחים כו'. ר"ל תיקון הדרך של האדם הוא דארחים כו'. ור"ל בזה מ"ש יהי אור ויהי אור. ואמר לקמן דף ט"ז ע"ב יהי אור בחסד ויהי אור בגבורה הרי שנכלל האור שהוא אהבה בתרין סטרין ואח"כ וירא אלקים את האור כי טוב שנגנז האור לצדיקים לע"ל שאין אהבה שלמה בכל רק לע"ל ועכשיו רק נובלות ממנה כמ"ש לית דביקותא כההיא דביקותא כי עין בעין יראו כו' קומי אורי כו' וע"ז מבקשין אור חדש על כו'. וההיא אור גנוזה בצדיק שמשם מאיר מעט ומשם זכה אברהם עד שנכנס בדרגוי שלכן זכה אברהם לברית מילה. וז"ש וע"ד אור כו' ולבתר אגניז כד אגניז נפיק כו'. הוא המים ביום שני שהוא מדת הגבורה. והוא מדת הגבורה גבורות גשמים. והוא קשה כמ"ש שהמים לגיון קשה מאד. לכן נדונו בו דור אנוש ודור המבול ופרעה ורוב הנדונין [ולכן הזכרתו בברכת גבורות הרא"ש]. ואמר ואתכלילו תרין סטרין כחדא. שזהו רקיע שנברא מאור ומים כמש"ל. וכ"ה באדם שהזרע באדם כ"ז שהוא בתוכו הוא אור לבד עד שנגנז בתוך הברית ואינו יוצא רק מים. וזהו כד אגניז נפיק דינא קשיא וזהו המים ואח"כ נרקם באשה ונעשה רקיע וכמ"ש בפ' תרומה דף קס"ז ע"ש היטב. וזהו העון של משז"ל שאין מתרקם באשה ונשאר דינא קשיא לבד ואין נכללין תרין סטרין כחדא ולכן נמחו דור המבול במים ונידונו בדינא קשיא וע"ז נאמר יהי רקיע בין מים למים שהוא בין מ"ד למ"נ באדם ואח"כ ויבדל אלקים בין האור ובין החשך. ר"ל בין אהבה ובין החשך הנ"ל שהוא יראת העונש לפי שביראה לבד יכול פעמים להתאחד בה יראת העונש [משא"כ באהבה] שהרי אוהב אותו ית' ומוסר לו נפשו וכל אשר לו באהבתו וזהו ויבדל. ונקט הקרא עונש העוה"ז שהוא החשך כנ"ל כמש"ל עונש הממון גרוע מכולם ואח"כ ויקרא אלקים לאור יום שהוא משתמש ביום לעוה"ב כמ"ש רז"ל על פסוק ואמר אך חשך ישופני (פסחים ב' ב') בעוה"ב כו'. ולחשך קרא לילה בעוה"ז כמ"ש (שבת ס"ג א') אורך ימים בימינה למיימינים בה שעוסקים בה לשמה בשמאלה עושר וכבוד למשמאילים בה מוכן להם שכרם בעוה"ז ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ר"ל שצריך לכלול יראה באהבה ולהיות יום אחד. ושניהן נקראין יום והכל אחד שזהו יחוד זו"נ כמש"ל וצריך יראה בתרין סטרין דאהבה. וז"ש אר"א לא אצטריך כו'. וז"ש ערב ובקר ולא נאמר חשך ואור שאין היראה חשך ח"ו. ובחשך נאמר ויבדל אבל כאן הן יום אחד שהיא לילה והוא יום והן אחד. ונאמר ערב ובקר לפי שכאן האור נכלל בתרין סטרין לכן נאמר בו בקר שהוא בין אור וחשך. וכן היראה נכלל בתרין סטרין לכן נאמר ערב ג"כ בין אור לחשך תחלת הלילה ושניהם נכללין כאחד. וז"ש היאך אתדבקת אהבה איהי בסטרא חד כו' והכי אצטריך כו'. ואמר וע"ד כתיב ומקשה כו'. שהוא היפוך של אשרי אדם מפחד תמיד. ר"ל אפי' בשעת טובה. ומקשה הוא היפוכו לא מיבעי שבשעת הטובה אין מפחד אלא אפי' ברעתו מקשה לבו דוגמת פרעה יפול ברעתו כיון שאינו דבוק ביראת ה' אז נדבק ברעה שהוא היראה רעה רצועה בישא דלקי ובה יפול כמש"ל. וכ"ז הכל כלילת יראה באהבה שהוא מעשה האור ביום ראשון. וז"ש ודא איהו אהבה שלימתא כדקא יאות:

פקודא תליתאה למנדע כו' ולייחדא כו'. שיחודא הוא בתחלה ה' אלקינו לידע שיש ה' אלקים בעולם ואח"כ ה' אחד שהוא אחד וז"ש למנדע כו' ולייחדא כו'. ואמר רברבא ושליטא כמ"ש למטה בפקודא רביעאה למנדע דה' הוא האלקים ושם הוא העיקר בפרטות אבל כאן אין רק ה' אחד ושמו אחד כמ"ש למטה רק שאומר כאן ה' אלקינו ימינא ושמאלא או"א וכמ"ש בפ' שלח לך דף קס"ב ע"א תרין אינון וחד אשתתף כו' ע"ש וז"ש רברבא שהוא ימינא ושליטא שהוא שמאלא כמ"ש בפקודא קדמאה. ואמר שם רב ושליט וכאן רברבא ושליטא בתוספת והרחבה שכאן קאי על או"א:

באינון שית סטרין עלאין. ר"ל ו"ק דז"א שהן ששה רקיעין דאצילות ושם הייחוד דק"ש כמ"ש בפ' תרומה ופ' ויקהל וכמה מקומות. והן נקראין ו' סטרין עלאין כמ"ש בפ' פקודי ולקמן בענין היכלות נגד ו"ק דנוק' כמ"ש למטה. וז"ש (ברכות י"ג ב') כיון דאמליכתיה למעלה כו' שהן ו"ק לז"א כידוע וכמ"ש בס"י:

ולמעבד לון יהודא כו'. תחלה אמר ולייחדא ליה כו' ר"ל לייחד א"ס בו"ק וכמ"ש בהקדמה שניה של התקוני' והוא בששה תיבות של שמע ישראל ואח"כ אמר ולמעבד לון כו' ר"ל כל הו"ק ביחד והוא בתיבת אחד שהוא נגד היסוד ששם מתקשרין כולם כידוע. ואמר בשית תיבין כו'. קאי למעלה על ולייחדא לי' שאמר ולייחדא כו' ולמעבד כו' עד חדא ואח"כ אמר כ"ז אימת בשית תיבין דשמע ישראל ואמר ולכוונא רעותא כו'. ר"ל לכוון באו"א לקשר עמהם ושם רק רצון בלבד כי שם אין יד אדם שולטת שלח תשלח את האם מלעסוק בהם כי שאל כו' רק הרצון לבד לדבקם בו"ק והוא באחד שח' הוא ו"ק ואו"א והכוונה בח' הוא למעבד לו"ק יחודא חדא ולאכללא להו לעילא באו"א כמ"ש סוף זה החלק דף א' ע"א ת"ח כל המאריך באחד כו' ואינון שית סטרין רמיזין בח' ברזא דתמניא שית אלין ותרין לעילא חו"ב או"א לאוספא ולאכללא להו לעילא ולמיהב להו ברכאין מאו"א עלאה דהא לא שריא טיבו דעתיקא אלא באתר דשלים באתר דאשתכח דו"נ [ר"ל טיבו דעתיקא הוא רמיז באל"ף של אחד כמ"ש שם למעלה וכד מטי לאחד איבעי לי' לכוונא בא' סתימא עתיקא