יהל אור יג

פשוטו שבזה היראה הארץ חרבה כמ"ש ראיתי הארץ והנה תהו ובהו ואמר כל הבשר חציר כו' כל טיבו דעבדי לגרמייהו עבדין כו' ולכך נאמר והארץ ג"כ ובן כסיל תוגת אמו. ומתלבשת ח"ו באלו ד' קליפין שהן אותן שראו יחזקאל ואליהו כמ"ש בתקוני'. ועי' בסוף זה הספר דף ט' ע"א. והן תתקע"ד דורות דאתחריבו שהן הע"ר כמ"ש בתקונים. וז"ש היתה תהו שכבר היתה כמ"ש בתקונים. ואמר מעונשא דההוא עלמא ועונשא דגיהנם. הכל דבר אחד רק שמפרש שהוא עונש עוה"ב שהוא יראה השנית ויש עונשין אחרים לבד גיהנם והכל אחד:

רב ושליט. לפי שהיא שער לכל מהימנותא חשיב כל ד' רגלי המרכבה שהיא כוללתם כידוע בהרבה מקומות רבו מלספור. והן רב מצד החסד גדול ה' כו'. ושליט מצד הגבורה. וע' בפ' פקודי דף רנ"א ע"א היכלא רביעאה כו':

עקרא ושרשא כו'. מצד הת"ת כידוע שהוא עקרא ושרשא דאילנא לכן נקרא בשם העצם ועבתז"ח דף ע"ג ע"ד דאתמר ביה רבא אילנא ותקיף כו' וע"ש דף כ' ע"א. ולפי שהוא כלול מב' מדות חו"ג יושב אהלים לכן אמר ב' דברים עקרא ושרשא [נרשם על הגליון. ושרש גבוה מהעיקר נגד חסד ועיקר נגד גבורה] ורומז ג"כ בשרשא על ג"ר שהם שרשא כידוע שהוא מבריח מקצה אל קצה:

וכלא קמיה כו'. נגד המלכות עצמה ולפיכך אמר וכל דיירי ארעא שכל הדרים ברשותה ומלכותו בכל משלה. ואלו ד' הם ד' אותיות שהם כוללים ד' פרצופי' או"א וזו"נ כידוע. וחסד נחית עליה חכמה וגבורה נחית עליה בינה כמ"ש בה"ת ע"ש. ונגד הקוצו של יו"ד א"א הוא שם המחשבה ורצון שמא מפ'. וז"ש ולשואה רעותיה. ואמר בההוא אתר דאקרי יראה. ר"ל מלכות ושם לתקוע מחשבתו ורצונו ולדבוק בה. ור"ל במדת מלכותו בכל משלה שעיקר היראה במלכות שבמלכות יו"ד דאדנ"י שהיא אבן מאסו הבונים אבן בוחן ועבתז"ח ע"ו ע"ג. היא מדה הרביעית וכלא קמיה כו' כנ"ל. ושם לתקוע מחשבתו ורצונו וזהו נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו שרצון הוא קוצו של יו"ד כ"ע כנ"ל והיא היתה לראש פנה ועבתז"ח שם. והעיקר שצריך אדם לדבוק באלו ד' דברים כי הכל הולך אחר המעשה ובשביל זה העולם נברא שיכירו כח מלכותו. וזה אשר אמרו שבמדת המלכות נברא העולם. ואלו ד' מדות ג' בשמים שיה"ו הם בשמים ז"א וה' אחרונה במלכות ולכן נגדן ביראה רעה ג"כ ד' דברים ג' ע"פ תהום והד' ע"פ המים ושם הוא להיפך יותרת על הכבד ולכן ביראת ה' מקיים שמים וארץ שהיא כוללת שמים וארץ. ומ"מ עיקר הכוונה במדה האחרונה ששם התכלית [של] הבריאה וז"ש ולשואה כו':

אי אימא ינדעון. כמ"ש (מגילה כה ב') דלא לעבדון מאימה ומיראה. ולבסוף אמר כמ"ש (ב"ב פ"ט ב') אמרן או לא אמרן [כו'] ומה"פ כי ישרים כו':

באתר כו'. כמ"ש רגליה כו' ויראה בישא נק' מצולת ים טיט ורפש דימא קדישא כמ"ש בפ' תרומה והוא תהו ובהו כמ"ש בס"י תהו ובהו רפש וטיט וע' בפ' תרומה דף קמ"ט ע"ב בוצינא קדישא הכי אמר כו' הה"ד וחשך ע"פ תהום כו' ע"ש:

ואיהי רצועה כו'. שהרצועה של מלקות היא משור וחמור והן המצולות ים דו"נ כידוע שהן שור וחמור והן ארבעים ועב"פ בלק דף ר"ז ע"א והן הכתוב כאן תהו כו' ד' מינים ב' דחמור וב' דשור וע"ש והן דו"נ כנ"ל והן נגד שמים וארץ כמש"ל:

יראת ה' לחיים. פסוק במשלי:

אלא מאן כו'. שהיא נקראת מות וכמ"ש בתקונים תהו"ם הוא המו"ת והוא חשך כמ"ש בפ' תרומה הנ"ל וז"ש יראת ה' תוסיף ימים יראת ה' דייקא ושנות רשעים כו':

ובג"כ אתר כו'. ר"ל התחלת התורה שנק' דעת כידוע. דאל"כ הוא בס"א כנ"ל. ור"ל לכך התחילה התורה ביראה בשביל זה כמש"ו ועל דא כו':

ודא עקרא כו' דהא דא כו'. וז"ש זה השער כו' בזאת יבא אהרן כמ"ש בתקונים. שלכן מפרישין את הכה"ג ז' ימים כדי ליכנס באימה כמ"ש בגמ' (יומא ב' א'). וז"ש אם אין יראה אין חכמה כל שיראת חטאו קודמת כו'. וע' בתז"ח דף פ"ג ע"א בזאת כו' ובתקונים:

ובג"כ כתיב. שהוא כלל התורה כנ"ל וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי:

הא אלין ארבע. נגד היראה קדישא שהיא כלולה מד' כנ"ל והוא ד' אותיות אדנ"י שהיא ב"ד הצדק ובה שס"ה ל"ת נגד שס"ה ימות השנה שהן שס"ה ימים ו' שעות סי' שסה"ו שהן ר"ת ד' מיתות ב"ד וסי' אדני ש'מעה אדני ס'לחה אדני ה'קשיבה ו'עשה והכל בשם הזה. והענין בסוד שבת בת מלכות מתחבר בתלת אבהן כנ"ל שהוא היראה כלולה באבהן שהן ש' ואדנ"י ס"ה הרי שס"ה. וחנק אין נזכר בתורה רק בתורה שבע"פ לפי שהוא במדה רביעית שהיא תורה שבע"פ לכן הוא מרומז ג"כ בו' שעות שהיא נק' שעה כידוע. וכן בפסוק הנ"ל [א"ה נ"ל פירושו שבפסוק אדני שמעה וגו' נרמז חנק בוא"ו שבתיבת ועשה כנ"ל ונשארו אותיות עשה שהן אותיות שעה]:

חבל מדה. זכריה ב'. ומביא ראיה שקו הוא חבל כמ"ש וקו ינטה על ירושלים ופתיל פשתים בידו. וענין מדה כמ"ש (כתובות ל' ב') אע"פ שד' מיתות בטלו כו':

לעונשא דחייביא. שמשפט הרשעים בגיהנם הוא בתהום כמ"ש (יחזקאל ל"א) האבלתי כסיתי עליו את התהום וכידוע:

ודא אשא כו' דחייביא שרי. ר"ל אש שלמעלה ששופך על ראש רשעים כמ"ש (חגיגה י"ג ב') ולהיכן שפיך על ראש רשעים בגיהנם שנא' הנה כו'. ור"ל בזה שנאמר כאן וחשך ע"פ תהום ותהום הוא הגיהנם וזאת ע"פ תהום:

רוח סערה. כמ"ש רוח סערה עושה דברו על מ"ה וכמש"ו ואקרי רוח וכמ"ש בתקונים ע"פ וה' הטיל רוח גדולה אל הים כו':

היא מלחטא בי' כד"א ואת להט כו'. ר"ל ז"ש מרחפת שהיא מלהטת והן מצולות ים כנ"ל. וז"ש על פני המים:

וכתיב לבתר יראה ראשית כו'. ר"ל לכך כתיב זה הפסוק אחר בראשית שהוא יראה לפי שהוא כלל כל התורה:

פקודא תניינא כו' דפקודא דיראה אתאחדת בה כו'. ר"ל שאהבה הוא בז"א ויראה בנוק' כנ"ל:

רחימו שלים. כמ"ש למטה שיאהוב אותו בכל ענין בכל לבבו ונפשו ומאודו שלא יהיה אהבה תלויה בדבר ולזה נאמר בכולם בכל בכל לבבך כו':

ומאן איהו כו'. ר"ל איזה מדרגה הוא. ואמר אהבה רבה. ר"ל חסד שהוא רב כמש"ל ויש אהבה זוטא במלכות כידוע אבל אהבה רבה הוא בז"א בחסד. ומביא ראיה דכתיב התהלך כו' שלים ברחימותא. והוא דרגא של אברהם חסד לאברהם:

ודא הוא דכתיב כו'. שאור הוא חסד כידוע וע"ל דף ט"ז ע"ב:

והכא איהו פקודא כו'. שאור נקרא אהבה רבה דוקא. ואלו שני פקודין נאמרו ביום