יהל אור קל

כמה פעמים ע"ש. ואריך אנפין הוא הברית יחיד באמצע שנקרא יחיד כמ"ש ע"פ אני אני הוא ואין אלקים עמדי דלית נוק' בע"ק ונשמתא דשם נקר' יחידה. וז"ס הנשיקין שהן על ה' מע"ק כנ"ל וכמ"ש בפ' תרומה דף קמ"ו ע"ב מאן ישקני ההוא דסתים גו סתימו עלאה ואי תימא סתימא דכלא בי' תליא נשיקין ונשיק לתתא ת"ח סתימא דכל סתימין לית מאן דידע ליה ואיהו גלי מיניה נהירו חד דקיק סתים דלא אתגלי בר בחד שביל דקיק דאתפשט מגויה ואיהו נהירו דנהיר לכלא. ר"ל אבא ושביל דקיק הוא סוד הפלא שבו הנשיקין וז"ש שם ודא אתערו דכל רזין עלאין ואיהו סתים לזמנין סתים לזמנין אתגליא ואע"ג דלא אתגלי כלל ואתערו דסליקו דנשיקין בי' תליין ומגו דאיהו סתים כו' ישקני ההוא דסתים לעילא ובמה בההוא רתיכא עלאה דכל גוונין תליין ומתחברן בי' והאי איהו יעקב כו' ע"ש. וז"ס (סוטה מז א וש"מ) איש ואשה י"ה ביניהם באיש יו"ד ובאשה ה"א וההוא דמזווג לון בסוד וא"ו כנ"ל ואע"ג דבין באיש ובין באשה הם עשרים אצבעות חמש נגד חמש הוא בסוד התכללותם זה בזה שכ"א כלול מזו"נ וכמ"ש בפ' במדבר דף קי"ז ע"א כיון דאמר בצלמו מאי בצלם אלקים ברא אותו אלא ודאי תרין דרגין דכלילין דו"נ חד לדכר וחד לנוק' כו' ע"ש. והוא סוד התכללות ימינא בשמלא ושמאלא בימינא שצד שמאל שבאיש הגבורות כלילן בנוק' וכן צד ימין שבאשה כלילן בדכורא וכידוע בסוד התכללות חסד בגבורה וגבורה בחסד ולכן כ"א לבד נקרא פלג גופא כי הוא אין לו אלא צד ימין והיא צד שמאל לבד והתעוררות הזיווג הוא בשמאל שלהם וזהו אש ואש שבאיש ואשה אלא שלו הן ממותקין שלכן הן נפרדין ושלה מחוברין איש אשה וז"ס רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה כו':

ואלין אקרון מאזנים. ר"ל אלו היתידות הממונים על הזיווג. והן ברית יחיד זיווג הנעלם שביניהם ולכן הם בדרום בסוד ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא. והן בהיכל הזה סוד הנשיקין כנ"ל. ובהיכל הראשון סוד לבנת הספיר שם איש ואשה יסוד ומלכות כנ"ל ושם זיווג התחתונים פעמיך בנעלים:

ע"ד כתיב במאזנים לעלות ולא אינון דכתיב בהו מאזני צדק כדקאמרן. ר"ל מאזני צדק שהן בהיכל הד' לשקול זכיות וחובות איזה ששוקל יותר להכריע על אותו צד ולא להתחבר שניהם יחד וכמש"ל דף רנ"ב ע"א בהיכל הרביעי פתחא רביעאה בהאי פתחא (כו' עיי"ש עד) דכתיב מאזני צדק כו' ואמר שם למעלה מאן דנצח מנייהו הכי אית לה ממנן כו' ושם הוא להכריע לאיזה צד אבל כאן הוא להתחבר שניהם יחד ולזווג וזהו במאזנים לעלות וכמש"ו כל אינון דשקילין דא עם דא ולא שקיל דא יתיר מן דא סלקין ואתחברן כחדא ואינון חבורא דדו"נ כחדא וע"ד במאזנים לעלות. ר"ל ששני המשקלים היו שקולין יחד בשוה וזהו הזיווג להיותם ממוזגין בשוה וזהו המשקל והענין שחסדים שלו יהיו בשוה עם הגבורות שלה ומעשיהן ומדריגתם בשוה וכמ"ש (ריש סוטה) אין מזווגין את האדם אלא לפי מעשיו ואע"ג שהקשו והא אר"י ארבעים יום קודם יצירת הולד ב"ק יוצא ואומר בת פ' לפלוני ואמרו ל"ק כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני בזוווג ראשון ג"כ הוא לפי מדריגתם רק שאינן לפי המעשים שעדיין לא נולדו. וזהו קשה הזיווג כקריעת י"ס שאין שכיח שיהיה זו"נ אח"כ עד הזיווג שקולין במעשיהם וכמ"ש מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות בכי ושרות שהן דו"נ דכר ושרות שהן גבורות שבימינא בכי בנוק' גבורות שבשמאלא שהן דין גמור והן אש ואש הנ"ל וזיווג לאתבסמא יחד ופעמים שאינן שוין אם הנוק' גוברת אז בכי ואם דכורא גובר אז שרות. וז"ש מאן דהוא בכי מאן דהוא שרות. וז"ש (ע"ב) ואע"ג דלזמנין מסתייע מלתא ושקיל דא יתיר מן דא סלקין ומתחברן כחדא כו'. וענין הפסוק כך הוא שקודם לכן אמר בטחו בו בכל עת שהוא סוד הזיווג שנקרא כל ועת בחיבורא כידוע ואמר שיש לבטוח בזה על ה' כמ"ש (מ"ק י"ח ב') מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שמה' אשה לאיש מן התורה מה' יצא הדבר מן הנביאים ולא ידעו כי מה' הוא מן הכתובים ומה' אשה משכלת וכמ"ש אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו שהוא הזיווג שנקרא בנין בית כידוע ואמר אם ה' כו' ששוא הוא עסק בני אדם בענין הזיווג שהכל הוא מאת ה' וז"ש אך הבל בני אדם כזב בני איש רק במאזנים לעלות אבל המה מהבל יחד כו'. ואמר לעלות שפעמים אחד הוא למטה עולה ע"י פעולתו של הקב"ה למעלה ומגיע לחבירו ומתחבר כחדא. וז"ש וע"ד במאזנים לעלות ואע"ג כו' וסלקין ומתחברין כו'. ורצונו בזה לפרש מלת לעלות כנ"ל. והוא כאן בהיכל הזה סוד אשה והוא בהיכל הראשון נגד לבנת הספיר יסוד ומלכות וצד דרום שבו שהוא על קיומא ואינן כמו מאזני צדק שא' הוא בקדושה וא' בס"א והוא מאזני הישראל ואומות ימינא ושמאלא כמש"ל שם מסט' דימינא אי נצחן זכוון כמה ממנן אית לההוא סטר' ונטלי מלה וההוא דינא ומתעברן בישין מרעין מההוא ב"נ עד דאשתזיב מסט' דשמאלא אי נצחן חובין כמה ממנן אית לההוא סטרא עד דנטלא מלה ההוא ס"א וכל אינון גרדיני נימוסין כו' אבל מאזנים שבכאן שניהם הן בקדושה ימינא ושמאלא דקדושה ושניהם בישראל דו"נ כנ"ל. וז"ס קשה לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר מוציא אסירים כו' כנ"ל. והענין כמ"ש בזוהר שקשיות הקריעת י"ס הוא לעשות דין וחסד כאחד בעת אחד דבכל זמן מאזני צדק נוטין לימין או לשמאל ואז היו שקולין כא' דין למצרים ורחמים לישראל וכן הזיווג הוא להיות שקולין ב' המאזנים כא' כנ"ל:

אינון ממנן אחרנין דלסטר צפון כו' כאלין אחרנין כדקאמרן. ר"ל שני הממנן עם כל הכ"ד אלף ממנן כלהו נקראו יתדות המשכן כנ"ל וכן אותם שבמערב כמש"ו אינון ממנן תרין כו' כדקאמרן אלין אינון אושדי דמעין. ר"ל אותם שבמערב:

על כל אינון דמתרכי נשיהון קמייתא. וז"ס שאמרו ז"ל כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך. והענין כי המשכן הוא בהיכל הרצון כמ"ש לעיל וט' כלים בו כמ"ש בר"מ פ' תרומה נגד ט"ס שלש של שלש שלש ג' לפני לפנים בק"ק נגד ג"ר בהיכל ק"ק. ג' בהיכל שהוא בית הפנימי נגד ג' אמצעות שהן בתי גוואי. ג' בחצר אהל מועד נגד ג' אחרונות שהן בתי בראי. והן ג"ר ארון וכפרת וכרובים נגד ג"ר דק"ק ושאר ששה כלים הן בהיכל הרצון סוד המשכן נגד ששה היכלות אשר בו. והן מנורה ושלחן ומזבח הפנימי נגד ג' היכלות האחרונות כיור וכנו ומזבח החיצון נגד ג' היכלות הראשונות כסדר מלמעלה למטה וכידוע שכרובין הן בכתר נגד ב' פרצופין שבו