יהל אור קכט

כו' בקדמיתא הוה מעלמא דדכורא והא אתעקר מתמן והשתא איהו מעלמא דנוקב' ומה דהוה איהו שליט עלה שלטא איהי עלי' ואתהדד למיהוי בעלמא דנוקב' וע"ד ל"ל בת זוג כלל ולא מכרזי עלי' על נוקב' דהא מעלמא דנוקב' אתהדר איהו כו' ושבה אל בית אביה מאן בית אביה דא עלמא דנוקבא דההוא עלמא בית אביה אקרי (כנ"ל בת אברהם אבינו. ואמר שם) אי זכאת לאתתקנא הואיל ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל תתענג מההוא ענוגא דעלמא דנוקבא דאכלא מנהמא דאבירים דנחית מלעילא אבל לאסתכלא ולאתהני במה דאתהנון שאר צדיקייא לא יכלא בגין דהוה זר לתמן וע"ד לא אכיל קדש אבל אכיל תרומה דאיהו יהיב לעלמא דנוק' (ר"ל כמו תרומה שניתן לאכול אפילו לנשים משא"כ בקדש) ומגו דאיהי מעלמא דנוק' כו' ואי לא זכה ההוא רוחא לאתתקנא כדקא יאות כיון דאהדר בגלגולא אפילו בההוא תרומה לא אכיל וזר אקרי אפילו לעלמא תתאה ולא אכיל בה ולכן אם ישי' אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף שצריך להחזיר כל השלשה גלגולים של נר"ן והוא לגלגול אדם שהוא עפר בסוד ואדם על עפר ישוב והוא לעלמא דנוקי כמש"ל וז"ש ולאתתקנא בעפרא כו' ואוקמוה] ואי ההוא פרוקא לא בעא לקיימא לאחוהי בהאי עלמא בעי למקטר חד נעל ברגלי' וההוא אתתא דתשרי ליה ומקבלא לההוא נעל לגבה כו' לאחזאה דההיא אתתא עטרת בעלה נטלא לי' ומקבלא לי' לגבה כו' ע"ש ואמר שם ת"ח ע"ד מאן דבעי לקיימא קיים נטל נעליה ויהיב לחברי' לקיימא עליה קיימא דבת נדיב הה"ד וזאת לפנים בישראל על הגאולה מאי וזאת קיימא שלים בכלא לפנים בישראל כד הוו צנועין קדישין לקיים (כ"ד) כל דבר ממש דא הוא קיומא וכדין וזאת התעודה בישראל ודאי דלא תימא דהסכמה אחרא היא אלא קיומא עלאה למהוי עובדיהון בקיומא דלעילא [וזהו שאמר כאן דממנן על קיומא בעלמא כו'] כיון דאסגיאו חייבין בעלמא כסיאו מלה בגוונא אחרא בכנפא דמלבושא והאי הוא מלבושא לתקונא ורזא דמלה ולא יגלה כנף אביו כתי' והענין הוא כמו ופרשת כנפיך על אמתך. וסוד הענין הוא כמ"ש בז"ח בס"א דף ז' ע"ג כד איהי סלקא לאתעטרא לעילא ולאתאחדא ברזא דימינא ושמאלא כל הני רתיכין דאינון כינוין כלהו סחרין לה וחפיין עלה סחרנהא כבעלה לאתתא דפריש גדפא עלהא הכי אינון פרישין גדפין דבעלה עלהא וחפיין לה בכל סטרא ואיהי משמשא בבעלה וסימנא דא ואפרוש כנפי עליך כו' וסוד הענין של חליצה הוא ברזא דמט"ט ששם כל גלגולין כידוע והוא נעל דשכינת' ובי' אתהדר בסוד בני אתה כמ"ש בסבא שם וז"ס חליצת נעל דמשה מגופא דמט"ט ומאתתא דשם וז"ס הקיומא כנ"ל ואלו נעל ובגד הם בסוד פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם וע"ש בס"א שם:

דאינון דאתנסיבו דשקלי במתקלא דו"נ דא עם דא. שהזיווג הוא במשקל כמ"ש בס"ד דעד דלא הוי מתקלא. וענין המשקל הוא כמ"ש בס"י אמ"ש כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתיים והענין כי הזיווג הוא למזוג גבורות בחסדים שהזכר הוא חסד דכליל ה"ח והנקב' היא גבורה דכליל ה"ג והזיווג הוא לאתבסמא יחד כמ"ש באד"ר דף קמ"ב ע"א בגין לאתבסמא גבורה דא דכליל חמש גבוראן והאי חסד כליל בחמש חסד חסד ימינא גבורה שמאלא אתבסם דא בדא ואקרי אדם כליל מתרין סטרוי כו' ע"ש. וזהו כל התיקון שיהיו ממוזגין בשוה. וז"ש כף כו' כמ"ש שם בפ"א ע"ס בלי מה כמספר עשר אצבעות חמש נגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון ובמילת המעור. ששני פעמים הם עשר חמש נגד חמש באצבעות הידים ובאצבעות הרגלים שהן זו"נ דאו"א ודזו"נ ואו"א הן בב' ידים כידוע וכמ"ש בתיקוני' חכמה נחית בימינא ואמא נחית בשמאלא וזו"נ ברגלין איהו בנצח ואיהי בהוד. שז"ס ד' דגלים שהן ד' אותיות השם או"א זו"נ בב' דרועין וב' רגלין כמ"ש לעיל ובדכורא הן ה"ח ובנוקבא הן ה"ג כנ"ל וז"ס ה' אצבעות ד"פ בימינא ושמאלא ובין או"א מכריע ברית הלשון סוד הדעת ובין זו"נ ברית המעור. ואלו הן שני מיני זיווג הנשיקין בפה בלשון וזיווג דגופא במעור. וכנגד שניהן אמר כף זכות כו' בין בכף היד בין בכף הרגל שהן חמש נגד חמש והן מים בימינא אש בשמאלא וחק לשון מכריע בינתים בין כפות הידים הלשון כו' וכן בין כפות הרגלים המעור שנקרא ג"כ לשון כידוע וכמ"ש בר"מ פ' ויקרא ויסוד איהו לשון הקדש כו' והוא הלשון התלוי בין ב' כפות מאזנים וז"ס שאמר בהקדמת תיקונים מאזני צדק נו"ה ובזוהר אמר מאזני צדק בחסד בגבורה כו' והוא בשניהם. וזהו המאזנים לעלות שניהן בשוה להיות ממוזגין במזג השוה. וז"ס עשרה עשרה הכף בשקל הקדש כי כל קו ימינא היד ורגל אחד הוא ברזא דאש* וכל קו שמאלא היד ורגל אחד בסוד האבות וכמ"ש בס"ד שכלל כל האצילות הן אבהן יה"ו כל ימינא אבא וז"א נעשין אחד בשעת הזיווג וכן שמאלא אמא וברתא ואבא וז"א הן יו"ד שבשם ואמא וברתא ה"א ראשונה וא"א הוא יחיד נעלם דמייחד לון הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה. שז"ס חמשה בריחים שנים משנים שנים ואחד מן הקצה אל הקצה. והוא שותף שלישי משלשה שותפין שבאדם. ולכן כל האצילות נקרא מתקלא שכולם הם בסוד משקל אחד לבד ושני הזיווגין הן א' דאו"א שהן הנשיקין לצורך מלאכים והתחתון לצורך ב"א כמ"ש לקמן דף רנ"ט ע"ב תרין זמנין אינון יעקב איהו לעילא יוסף לתתא. והן ב' זיווגין הנ"ל. תרין תיאובתין אינון חד היכלא שתיתאה וחד האי היכלא שביטאה תיאובתא לעילא באינון נשיקין דנטיל יעקב תיאובתא לתתא בהאי שמושא דנטיל יוסף מתרין סטרין אלין נטיל האי ארון הברית רוחא דחיי כו' אלין תרין סטרין מתפרשין לתרין סטרין סטרא דיעקב אתפשט ויהיב תוקפא לנבעא באינון שדים דאתמליין מההוא רוחא דחיי ויניק בהו לאינון מלאכין קדישין דאינון חיין וקיימין וקיימין בקיומא בי' סטרא דיוסף עייל בתיאובתא ויהיב תוקפא לגו ועביד נשמתין ורוחין לנחתא לתתא ולאתזנא בהו בני עלמא וע"ד קיימין תרין סטרין אלין דא לעילא ודא לתתא דא לאתזנא לעילא ודא לאתזנא לתתא כל חד וחד כדקא חזי לי' וע"ד כלא איהו חד וחד רזא איהו ועם כל דא יוסף זן לכל גופא כו' כלא בכללא חדא למהוי כלא חד כדקא חזי. וז"ס דבתלתא אתכליל כלא ובאבהן אתכליל כלא. וז"ס עשרה עשרה הכף שכף ימינא ה' אצבעות הידים ורגלי' הן עשרה וכן בשמאלא עשרה ושניהם הם בשקל הקדש המשקל הנ"ל. וז"ס עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'. שזו"נ הם שקל שלם והיא מחצית השקל פלג גופא תרומה לה' שהיא נקראת תרומה לה' כמ"ש בפ' תרומה ובפ' ויקהל