יהל אור יב

בנ' ע"ש:

(ח ע"א) ודא תרעא לעאלא כו'. כמ"ש מה ב רב טובך אשר צפנת ליראיך:

אלין תרין תרעין כו'. ר"ל יסוד ומלכות שהן תמיד כחדא. שכל. מלכות טובת שכל. טוב. יסוד ונכללין כאחד שכל טוב. ורי"א ששכל טוב כולו קאי על יסוד. שיראה ע"ה טו"ר כנ"ל וכאן עץ החיים כולו טוב:

אינון דלעאן כו'. ר"ל לכך נאמר עושיהם והן תמכין עץ החיים כמ"ש עץ חיים כו' ותומכיה מאושר:

ובחילא דא כו'. שעומדת על רגלין וז"ש עומדת וזהו תהלתו כורסייא כמש"ו:

כזוהרא דספיר. ששם סוד הספיר כמש"ל מ"ב ע"ב ודף ע"א ע"ב:

אלין מארי קיימא כו'. שהן יצאו ממנו וכמ"ש איזה מעשה ידיו של אדם בניו ובנותיו וסוד הענין כי הולד הוא מחו"ג שהן מעשה ידיו ה' אצבעות דשתי ידים כידוע:

ומעשה ידינו כוננהו. שלא נפגום ובזה נזכה לנועם ה' שלכן נק' חי עולמים ומפ"ו רב המנונא כו'. דלא יהיב בר נש פומיה כו' ויהא גרים למחטי כו'. [א"ה נראה מדברי הגר"א בס"ד פ"ק בד"ה לישן ממלל. דהענין כי הכל תלוי בדעת המבריח מן הקצה אל הקצה בכל הזווגים שמתחיל בפה בסוד הלשון המכריע בין חיך וגרון שהוא זווג של א"א בסוד נשוק. ואח"כ מתלבש עיקר הלשון בגוף ומכריע בין ידים דא"א שעליהם מלביש חו"ב או"א ומסתיים הדעת ביסוד דא"א. וזו"נ מלבישין נו"ה דא"א הוא בנצח והיא בהוד. ויסוד מכריע ביניהם. ולכן כשפוגם ח"ו בלשון דעת פוגם ג"כ ביסוד ח"ו וז"ש אל תתן את פיך לחטיא את בשרך]:

(ט ע"א) מאלין אתעבידו כו'. כנ"ל ה' א'. וזהו אומר בלחישה ודעת באתגליא:

(מגוף כי"ק) ועל רזא דא כתיב בראשית כו'. הוא סוד שם מ"ב שבו נברא העולם כמ"ש בתי' ל"ח א' לההוא צינור דאיהו ו' דכליל כו'. ושם ס"ג א' ואדם רכיב כו'. והן ז' תיבין דכ"א נכלל מן ו' דבראשית. ובראשית הוא הכולל שית תיבין שלאחריו וכמש"ש וכ"ה בהנך קראי כמש"ו דשית קראי הוא הראשון הכוללם שית אתוון והשמות הם שית אחרים. וט"ס כאן וכצ"ל הא שית תיבין אחרנין לקבל כו'. ול"ג קראי. ואמר ושית קראי מן השמים מספרים כו'. והוא סוד שם מ"ב והראשון בסוד הדעת וכמש"ש והוא שם אלו"ה. אל"ה הוא ופ"ו ווא"ו בתוכם של הדעת. וסוד שם ע"ב הוא ל"ו דנוק' אנ"י ול"ו דדכורא וה"ו וז"ש בפ' תרומה שהוא התחברות אבהן בנוק'. ושם מ"ב התחברותן בעלמא עלאה שהוא הדעת כנ"ל. וענין ע"ב הוא י"ב פעמים ו' וי"ב הוא הדעת ה"ח וה"ג וחו"ב ו' לדכורא ו' לנוק' והוא ע"ב. אבל התחברותם בעלמא עלאה הוא מ"ב. ויש ע"ב עליון חפ"ח וכמ"ש בסוף תכ"א ע"ש וג"כ כמו במ"ב כנ"ל (ע"כ מכי"ק):

איש מראה. ומראה ולא בחידות:

במשפט במדה. ומשפט הוא עד"א והוא ראי' על מדה:

ארכיה מסייפי כו'. מקצה השמים עד קצה השמים כנ"ל וכמש"ו אינון חמש שהן באמה מסייפי כו'. ה"ס ונכללין ביסוד:

(ט ע"ב) אנון תרין ממנן כו'. לשון עפר וקטם שהוא אפר וע' בפ' פקודי דף רס"ו ע"ב בהיכל החמישי האי רוחא כו'. והוא נגד היכל ה' דקדושה דרגא דאברהם. ואנכי כו'. וז"ש למטה ולא אולידת ארעא בחילא דלהון. וכל תאובתא דלהון באסתאבות ב"נ. וז"ש למטה דאתעבידו בשמא דאלה. שהן ג' טפין קדישין דמותא שנא' הן כל אלה יפעל כו'. וע' בתז"ח דף ע"ו ע"ב ע"ש:

[ליקוט (מגכי"ק). אינון תרין ממנין כו'. והם עפר ואפר ב' מיני גבו' פ"ר פ"ר. וא' הוא כתנות אור וע' עור. והם אור וחשך עור עור חשיכו דעיינין ואור נהורא דעיינין וכן בע' כוכבין דשלהובא מסט' דימינא מכה להון בע"ש כמ"ש בפ' ויקהל. ואמר לדיוקנא דנחש. שהוא מסט' דארי' כמ"ש בדן יהי דן כו' דן גור ארי'. ואור ועור הן ישראל גוי א' ועמים ע' אומין. והוא המבדיל בין אור לחשך בין ישראל לעמים. ואמר למעלה וע"ד אינון בתרין ראשין כתרין חיוון. והוא כד אינון בחשוכא אבל כד אינון בנהורא הן בדיוקנא דאדם. וז"ש למעלה בר דכד ההוא נהורא שליט כו'. וכ"ז כשמתחברין אבל כאשר אינן מתחברין אמר חד דיוקני' כו'. וז"ש וכד מתחברין כו'. (ע"כ מכי"ק):

(י ע"א) פתח ד"א ואמר מי זאת עולה מן המדבר מי זאת כללא דתרין קדושין כו' עד בלחישו דשפוון כו'. [א"ה באור על מאמר זה מובא לקמן בבאורו ז"ל על היכלות דפ' בראשית היכל ג' מ"ב ב' ד"ה ההוא נהורא כליל לון ולא נהיר כו'. עש"ב]:

באור הפקודין (יא ע"ב) בראשית כו' פקודא קדמאה כו'. ר"ל לכך נא' בראשית:

בגין דמלה דא. ר"ל מדת היראה ר"ל מלכות זה השער לה' כמש"ו:

ועל פקודא כו'. ר"ל וז"ש בראשית ברא בשביל היראה ברא שמים וארץ. וע"ז קיימים [נרשם על הגליון. וכמ"ש (ברכות ו' ב') כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה] וידוע שבשביל זה המדה נברא העולם סוף המעשה ותחלת המחשבה:

יראה אתפרש כו'. ר"ל שנים שאינן עקרים. א' בשביל עונש עוה"ז כמש"ו בגין דייתון כו' ב' בשביל עונש עוה"ב כמש"ו בגין דדחיל כו' ורצונו בזה בשביל שמפרש והארץ היתה כו' על היראה רעה והן ב' מיני' א' תהו כו' על פני תהום והוא יראה התחתונה זהו ע"פ תהום והשני' שהוא יראת עוה"ב הוא ורוח כו' ע"פ המים שהוא קרוב יותר ליראה טובה וחשיב שלשה דברים דלא ימותון בנוהי או מעונשא דגופא. או עונשא דממונא. נגד שלשה דברים תהו ובהו וחשך. ובסיפא חשיב דבר אחד נגד ורוח. ובכולם על המים שהוא מסט' דשמאלא כידוע גבורות גשמים אור ומים ימינא ושמאלא אהבה ויראה. והקליפה מלביש ומכסה לקדושה קליפה למוח. ואמר מרחפת דאינו נוגע בקדושה כידוע. וזהו על פני. וידוע שמים עליונים ומים תחתוני' הם נגד עוה"ב ועוה"ז. מים שעל הרקיע ותהום. כן הוא שני היראות. ויראה השלישית יראת ה' הוא בראשית ברא כו' יראת ה' ראשית כו' כמש"ל שיראת ה' מקיים שמים וארץ שז"ש ברא אלקים כו'. אבל יראה רעה אינו נוגע רק לארץ בלבד בשמאלה עושר וכבוד בעוה"ז. ולכן אמר והארץ היתה תהו כו'. וז"ש ויהי מורא שמים עליכם. ולפי