יהל אור קיב

ד' השרפים ומפרש כאן שעומדין לד' רוחות העולם:

ואינון ממנן כו'. כמ"ש למטה שכאן עומדין כל שלחנות של שבת:

ונטלי בגינה תחותה. ר"ל שהשרפים נטלין בגינה של החי' הנ"ל כמש"ל דלמעלה ההוא דקיימא למעלה נטיל דתחותיה והן נטלין תחותה:

בכל יומא כו'. ונגדו בארץ הסמבטיון:

לכמה רוחין. אותן שבהיכל השני והנשמות שצריכין לבון כמש"ל:

לכמה שליטין. הן דמעברן אותן בנור דליק ומעבירין משלטנותן:

ועאל גו אמצעיתא כו' אקרי ענג. והוא מ"ש בפ' בראשית באמצעיתא דהיכלא דא הוא אתר מתקנא לקבלא רוחא דלעילא בגו רוחא דא כו'. וזהו ענג ושעשוע כידוע והוא באדם טבור כמ"ש שררך אגן הסהר והוא נקודה האמצעית דסיהרא כמ"ש ברע"מ פ' פנחס ובז"ח פ' בראשית בס"א שלכן בבטן אמו הטבור פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת (נדה ל' ב') והוא אמצעיתא דעלמא ומשם יוצא המזון לעולם ושם הוא שכר טוב הצפון לצדיקים לע"ל שעליו אמר דוד תערוך לפני שלחן ששם השלחן כמש"ו וז"ס השלחן בצפון והוא נקודה האמצעית ולכן הי' השלחן באמצע הצפון שמחצי ההיכל ולכותל ושם מקבל מעלמא דאתי סוד נקודה דאמצעיתא כמ"ש בפ' תצוה דף קפ"ד ע"ב בתרין נקודין אתפרשת סט' דקדושה חד דילה וחד דעלמא דאתי כו' וזהו צפון בגניזו וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך בצפון והוא פתורא דעלמא דאתי כמ"ש בסוף תז"ח דף צ ע"א בפתיחו דעיינין אתכסי לי' ולא ידיע עד דאזדמן לפתורי' זכאי קשוט למיכל וזהו הענין שכל ימות החול אסור להמשך אחר התענוגים ובשבת מצוה גדולה להתענג. והענין כי כל המאכל הכל בצפון בסוד השלחן ושם מתעורר הס"א ולכן הס"א מזדמנת על השלחן וצריך ליתן לו חלקו במים אחרונים שהוא חובה בהיכל חובה שהוא נגד ההיכל זה כנ"ל ושם בצפון צריך זהירות גדול מן הס"א כי כל ההתעוררת הס"א בצפון ושם הוא מדור המזיקים ושם פרוץ ברוח הרביעית וז"ש מפני מה נברא העולם בב' שסתום בג' צדדין ופתוח ברביעית כעין אכסדרה ופתוח לצד צפון שכל הרוצה לצאת יצא. ר"ל לס"א ששם מדורם בסוד מצפון תפתח (הרעה) וז"ס גבורים עומדים בפרץ כי גבורים הם משם כמ"ש בהתחלת תיקונים. וכשהדין מתעורר צריך להתעורר עלמא דאתי ואז נתמלא כל ההיכל הזה רחמים והוא בסוד נקודה האמצעית הנ"ל ואז אין שליטה לס"א בסוד עלמא דחירו וכידוע בענין ר"ה כמש"ש פתח ההוא סבא ואמר תקעו בחדש שופר בכס' ליום חגינו השתא איהו זמנא לאתער' דינא עלאה תקיפא וכד איהו אתער ס"א אתתקף בהדי' כו' וכד מתערי ישראל לתתא בשופר כו' אתער שופרא אחר' כו' ע"ש. וכ"ה בכ"מ שאתער שמאלא ולכן צריך על השלחן ד"ת שהוא מאמא עלאה כידוע ואם לאו הס"א מתער שם ונק' קיא צואה כמ"ש כי כל שלחנות מלאו קיא צואה כו' שהוא שלחן דס"א כנ"ל. ובשבת מתער שבת דלעילא אמא עלאה כידוע וכל היום הוא שליטתה ונקודה האמצעית אתער ושם נסדרו השלחנות ששם שורה השבת כי צפון מקבל מאימא כידוע בסוד באר מים חיים וכל הענג הוא מסט' דאמא ובזה מבסמין לסט' דצפון שכל ההיכל ניזון מנקודה ההיא ושם מקבלת מרוחא דלעילא וז"ס תוספת נשמה ולכן מסעודות שבת מתפרנס כל ימות החול וכל שכר העה"ב להפך מרירא למתקא כמ"ש בפ"ב דף ד' ע"א שז"ס יצה"ר שניתן באדם לבסמא אותו שהוא טוב מאד שטוב מתחלתו הוא טוב אבל הנעשה טוב מרע הוא טוב מאד וז"ס שאמרו מאד כו' וכמ"ש בפ' תצוה קפ"ז ונהורא עמי' שרא מאן נהורא דא נהורא דאתגליא מתוך חשוכא וכמ"ש בפ"ב שם מאן מנכון דחשוכא מהפך לנהורא כו' וזה הנקודה הנ"ל הוא סוד שבת בסוד מחללי' מות יומת כידוע ושם אתרשימו תלת אתוון מאתדבקותא דדכורא שכנגדן ג"פ יום השביעי ג' סעודות (שבת בסוד ענג) ונגד זה נקודה דחורב' בס"א שנקרא נגע נגד היכל הזה למאן דלא מתענג בשבת כמש"ל דף רס"ה ע"ב באמצעיתא דהאי היכלא אית רוחא אחרא דאקרי נגע ומהאי נפקא רוחא אחרא דאקרי נגע צרעת ואיהו קיימא תדיר לסאבא לכל אינון מאריהון דלישנא בישא יתיר על כל מה דמסאבין ליה והאי נגע עלאה איהו ממנא על כל אינון פתורי דשבתא דכד עייל שבתא ולא אתסדרו בענוגא דשבתא כדקא יאות כו' ע"ש וז"ס הדבור של חול שאסור בשבת (שבת קי"ב ב') והענין כי הנחש בשמאלא וכמש"ל ובהיכל הזה מתערי ליה כמש"ש ואינון מתערי להא חויא כו' ע"ש והוא קלקל בלה"ר והסיתו לאכול מעה"ד ולכן כאן הוא שני הענינים וז"ס וקראת לשבת ענג וכבדתו כו' ודבר דבר אז תתענג כו' שהוא היפוך דנגע ענג זה לעו"ז כנ"ל:

וכל אינון אלף אלפים ורבוא רבבן כו'. אותן שהן לנהר דינור שביום השבת נח וכולם נכנסין למקום הזה שכולם מן החיותא וד' השרפים כנ"ל:

אז תתענג כו'. שהוא כתוב אצל עונג שבת כנ"ל וזה הפסוק הוא בג' סעודות על ה' ובמתי ארץ ונחלת יעקב כו' כידוע ועיין בפ' יתרו דף פ"ג ע"א רש"א זכאיה חולקי' כו' ובד' פ"ח ופ"ט ושם מתבאר באריכות. וכלהו אמרי אז תקרא וה' יענה כו'. ר"ל כל השרפים ודתחותייהו וכל האלף אלפים כו' אמרי אז תקרא כו' שזה הפסוק כתוב ג"כ שם למעלה מזה וכמ"ש (שבת קי"ח ב') כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך ענג זה כו':

מסיים ואמר על כל אינון קדמאי כו'. ר"ל על כל הג' סעודות:

אז יבקע כו'. והוא כתוב ג"כ שם והענין כי השחר מתבקע מתוך חשוכא דליליא קדרותא דיממא וכן כאן מתבקע האור מגו חשוכא כנ"ל וכן כל הפסוק הזה הכל כאן והוא מובן:

כל אינון שבעין כו' בכל סטרי. ר"ל כל הג"פ שבעין כנ"ל:

כי כן יבורך כו'. שהוא כתוב אצל השלחן כמ"ש יגיע כפיך כי תאכל כו' סביב לשלחנך הנה כי כן יבורך כו'. והענין ירא ה' הוא כאן בנקודה ששם שריא דחילו כידוע:

ובג"ד כל אינון דמענגי כו' ולא שבקי לאתוקדא בי' כו'. שמיום זה מתברך כל הששה ימים וביום זה נח הנהר דינור ובעינוגא דשבתא שדר ברכתא דנייחא לכל ימות החול:

אית ממנן אחרנין קיימי לבר. הן י"ב ממנן על י"ב פתחים:

ההוא נהר דנגיד כו. כמ"ש לעיל ועיקר הוא כאן ביסוד דדכורא והוא בעלמא דאתי דנוקבא בהיכל השביעי:

תמן תליין חיין דלעילא כו'. שאלו הג' הן בסוד ג' מוחין חב"ד וכולם שריין בצדיק בסוד ג' גווני הקשת ג' טפין. וז"ש בכאן במזלא כמ"ש בפ' וישב דף ק"פ וקפ"א אשכחנא בספרי קדמאי רזא חדא כו' וההוא זמנא דקיימא ההוא דרגא בשלימו וההוא נהר דנגיד ונפיק אשתמש בה כדין ההיא נשמתא דנפקת ואתדבקת