יגל יעקב צח

את כל מצות, שהניח הזכירה אצל המצות לרמוז על הכוונה שהיא זכירה בלב, וז"ש ועשיתם את כל מצותי, שהניח העשיה אצל המצות לרמוז על עשיית המצוה גופה בפועל, ומפני כך כפל הדברים ועשה שינוי ביניהם לומר שצריך לעשות המצוה בשני בחינות כוונה ועשיה, שאם עשאה בלא כוונה הויה כגוף בלא נשמה, ומפני ששקולה מצות ציצית ככל המצות כאמרם ז"ל [מנחות מ"ג ע"ב] לפיכך רמז אותה במצות ציצית, וז"ש והייתם קדושים לאלהיכם לומר אם תעשה המצות בכוונה ומעשה תהיו קדושים לאלהיכם

אני ה' אלהיכם וכו' וחזר ואמר אני ה' אלהיכם לומר, כשם שאני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, כך אני ה' אלהיכם לעת"ל שאוציא אתכם משעבוד מלכות פ"ב והייתי לכם לאלהים כמש"ה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות בב"א

פ' קרח

ויקח קרח הא דסמך פ' קרח לפרשת המרגלים, להודיעך כמה גדלה עונשה של מחלוקת שהיא גדולה יותר מלה"ר שהמרגלים שספרו לשון הרע לא נענשו רק הם אבל קרח ועדתו שנתעסקו במחלוקת נענשו הם וכל אשר להם כמש"ה וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה וכו' והחי יתן אל לבו להיזהר מזה בתכלית הזהירות, ויסתכל בכל דבר ודבר שיוציא מפיו שמא ח"ו יולד ממנו איזה דבר שנוגע למחלוקת והבא ליטהר מסייעין אותו

ויקח קרח, הא דאמר לשון לקיחה נראה שבא לרמוז אל מ"ש רז"ל בבא בתרא אמר ליה ההוא טייעא לרבה בר בר חנה תא אחוי לך בלועי קרח אזלי וחזאי תרי בזעי דהוה נפיק מנייהו קוטרא שקל גבבא דעמרא ומשייה מיא ואנחיה ברישיה דרומחא ועייליה התם, וכי אפיק הוה אחרך אחרוכי אמר ליה אצית מאי שמעת, ושמעית דהוה אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין אמר ליה כל שלשים יומי מהדרא להו גיהנם להבא כבשר בקלחת ואמרי הכי, וז"ש ויקח קרח לשון לקיחה לומר שלקח לו מקום בגיהנם עולמית

או יאמר הא דאמר ויקח לומר וי לקח, שלקח לו וי מחמת הצער שמתהפך בגיהנם כבשר בקלחת ר"ל

או יאמר במ"ש הרב ז"ל והביאו דבש לפי מע' הק' או' כ"ו שלקח קרח ש"ח ניצוצין רע של קין כמנין קרח, וז"ש ויקח קרח ר"ל שלקח ניצוצי רע כמנין קרח

כי כל העדה כולם קדושים וכו' י"ל כיון דאמר כי כל העדה, למה חזר ואמר כולם, וי"ל לפי שיש אדם נזהר בדיבור דוקא שלא ידבר שום דיבור שאינו טוב אבל בלבו מחשב, ויש נזהר במעשה דוקא אבל אינו חושש לדיבור וכישב עם אנשים שאינם מהוגנים והיה הוא כאחד מהם, ויש נזהר בדיבור ובמעשה אבל לא במחשבה, ויש נזהר בכל במחשבה ודיבור ומעשה, וזה נקרא קדוש שלם, וז"ש כי כל העדה כולם ר"ל בכל עניינים שלם במחשבה ודיבור ומעשה קדושים, וע"י זה ובתוכם ה' שכיון שמתקדשים גם במחשבה שכינה שורה בקרבם, כמ"ש רז"ל על פסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתיכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם: