יגל יעקב צז

הרימו י"א ניצוצות שהם בנגב, אז ועליתם אל ההר זה הר ה' שיבא הגואל וגאל אתכם

עלה נעלה וירשנו אותה, כפל הדברים עלה לרמוז אל עלייה ראשונה שהיתה ביציאת מצרים, נעלה רמז אל עלייה שניה שהיתה בבית שני וירשנו אותה לעתיד כי שתי עליות ראשונות לא נתקיימה בידנו לירושת עולם כי חזרו ולקחו ממנו לכן לא נזכר בה כי אם עלייה לבד אבל לעתיד שתהיה ירושת עולם נאמר בה וירשנו אותה כי זו היא ירושה העיקרית כי יכול נוכל לה, אחת כשכבשוה ביציאת מצרים ואחת לעתיד כי בעליית בית שני לא נלחמו על הארץ כי היו משועבדים תחת יד מלכי מדי ופרס אבל ביציאת מצרים היה מלחמה וכן לעתיד כמש"ה וצא ה ונלחם בגוים השם הצרים על ירושלים וכנגד שני מלחמות אלו אמר יכול נוכל לה

אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם כמשמעו זה דור המדבר שלא זכו לעלות ולראות את ארץ ישראל בעת ההיא, וכל מנאצי שאר אנשים שא נם מהוגנים לא יראוה לעתיד כמ"ש ז"ל (במסכת ב"ב פ"ה) אמר רבה א"ר יוחנן לא כירושלים של עוה"ז, ירושלים של עוה"ב, ירושלים של עוה"ז כל הרוצה לעלות עולה, ירושלים של עוה"ב אין עולין לה אלא מזומנים

והיה באכלכם מלחם הארץ והיה לשון שמחה כידוע, ובא לרמוז כי בשעת האכילה צריך האדם להיות בשמחה כדי שתשרה רוח קדושה, לא בהיכך שיהי' עצב כי ע"י העצבון שורה לילית כי כן שמה מל' יללה והטעם כי יש נצוצות קדושה בתוך המאכלים וכשאוכלם האדם מתבררים ועולים כמבואר בשער המצות פ' עקב, ועל כן לא יתן שליטה לחיצונים בעת ההיא וכן לא ידבר דברים שאינם צריכים בעת ההיא, ובפרט דברים בטלים שאסורים לדבר בהם בכל זמן, אלא צריך לעסוק בדברי תורה, וז"ש תרימו תרומה, כי תרומה רומז אל התורה תורה מ' ר"ל תורה שנתנה לארבעים יום, וז"ש והיה באכלכם מלחם ר"ל תרו בשמחה לכשתאכלו מלחם הארץ ועוד תרימו תורה מ' שתעסקו בתורה, וע"י זה לה' כאלו אכלתם משלחנו של מקום כמ"ש ז"ל של"ה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו ד"ת כאלו אכלו משלחנו של מקום שנאמר וידבר אלי השלחן אשר לפני ה', ולא דוקא שלשה אלא אפי' אחד, כמ"ש ז"ל ומנלן שאפי' אחר שעוסק בתורה, ששכינה כנגדו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אלין וברכתיך

והיה לכם לציצית וכו' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם וכו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי וכו' י"ל למה כפל הדברים, שאמר וזכרתם את כל מצות ה' וכו' וחזר ואמר למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי ועוד למה בתחלה אמר וזכרתם את כל מצות וכו' שהניח הזכירה אצל מצות ה' ואח"כ אמר ועשיתם את כל מצותי שהניח העשיה אצל המצות, ונלע"ד בס"ד במ"ש הרב ז"ל לבע"ח [בע"ח שער מ' פ"ב] כי כל בחינת מצות מעשיות וברכות הם כמו ציצית ותפילין ואכילת מצה וסוכה ולולב וכיוצא בזה כולן הם בחיצוניות העולמות וכו' ובל מצוה שהיא בדיבור לבד כמו תפילה הכל בפנימיות וכו' ואמנם הכוונה במחשבה הוא הנשמה בין בחיצוניות כמו כוונת עשיית המצות שהוא בחיצוניות, וכן הוא נשמה לפנימיות כגון כוונת התפילות וכו' עי"ש, וז"ש וזכרתם