יגל יעקב צו

שהוא בבינה שהיא עולם הבא כמבואר בדברי הרב ז"ל

כולם אנשים ראשי בני ישראל המה, פי' רש"י ז"ל אותה שעה כשרים היו, והקשו המפרשים ז"ל הא לקמן כתב רש"י וילכו ויבואו מקיש הליכתם לביאתם, מה ביאתם בעצה רעה, כך הליכתם ויש לישב על פי מ"ש במדר"ר רבי יהושע אומר למה היו דומין למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה, אמר לו הבן אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו, מיד הוקשה הדבר והרע לאביו, אמר אביו מה אעשה, אם אומר לו איני מראה אותה לך, עכשיו הוא אומר כעורה היתה, לפיכך לא רצה להראותה, לסוף אמר לו ראה אותה ותדע אם כזבתי לך, ובשביל שלא האמנת בי קונם שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה, וכך הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו, אמר הקב"ה אם מעכב אני עליהם הם אומרים על שאינה טובה לא הראה אותה לנו אלא יראו אותה ובשבועה שאין אחד מהם נכנס לתוכה, שנאמר אם יראו את הארץ אשר וכו' עכ"ל א"כ זה שכתב רש"י ז"ל כשרים היו באותה שעה ר"ל בשעה שנבחרו אבל אח"כ כשהתחילו בהליכה וההליכה ההיא לא היתה טובה בעיני המקום כמ"ש בשם המדרש אז בא יצה"ר ונכנס בהם להחטיאם ויכול להם לכך כתב רש"י ז"ל מה ביאתם לרעה כך הליכתם

ועל פי האמור יש לישב ג"כ מה שהקשו המפרשים ז"ל על מה שפי' רש"י ז"ל על פסוק ויקרא משה להושע בן נון הושע יה יושיעך מעצת מרגלים, והקשו אם ראה משה שישחיתו למה לא בירך את כולם, שלא ישחיתו דרכם, וכי בשביל שהיה יהושע תלמידו היה מברכו שינצל מהחטא ולא כולם, אבל ע"פ האמור ניחא שראה משה רבע"ה שלא טוב עשו בעיני ה' לשלוח מרגלים ונשבע שאין אחד מהם נכנס לארץ, וא"כ היאך יברכם להנצל מן החטא לעשות היפך דבריו ית' לכן לא בירך כ"א יהושע בלבד שהיה ראוי לברכה שלא מש מתוך האהל ועתיד להכניסם לא"י

עלו זה בנגב וכו' רמז יש בו אל מ"ש רז"ל אין יצה"ר מתבטל אלא על ידי התירה, וכאמור בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, כי נגב רומז אל התורה כאמר ז"ל הרוצה להחכים ידרים, הר רומז אל יצה"ר כאמרם ז"ל לעתיד יצה"ר נדמה לצדיקים כהר גבוה מאד ואומרים היאך יכולנו לכוף את ההר הזה וז"ש עלו זה בנגב ר"ל תעסקו בתורה הרמוזה בתיבת נגב, ואז ע"י זה ועליתם אל ההר ר"ל תתגברו ותעלו על יצה"ר הנדמא להר כי לא יוכל לעשות לכם דבר

או יאמר במ"ש רז"ל ע"י עסק התורה ישראל נגאלין כמש"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם, וז"ש עלו זה בנגב ר"ל ע"י שתעסקו בתורה הרמוזה בתיבת נגב, אז ועליתם אל ההר, ירושלים ובית המקדש שנקראו הר כמש"ה לכו ונעלה אל הר ה' וכו'

או יאמר במ"ש הרב ז"ל כי יש י"א ניצוצות קדושה בקלי' נוגה עשר פנימים ואחד מקיף בסוד י"א סימני הקטרת ובכל יום אנחנו מבררים מהם באמירת פיטום הקטרת ומעלים אותם אל הקדושה (כמבואר בע"ח שער מ"ט פ"ג ובשער הכוו') וכאשר נגמר בירורם אז יבא לנו הגואל ונעלה אל הר ה' כי עלו זה ס"ת גי' י"א, ותיבת בנגב ע"ה גי' נגה כי בלא ואו כתיב וז"ש עלו זה בנגב ר"ל