יגל יעקב צא

או יאמר במ"ש רבינו הרש"ש בנה"ש בהקדמת הקרבנות כי ע"י החטא גורם תחלואי הנפש והגוף וז"ש ומעלה מעל שתי מעילות אחת לנפשו ואחת לגופו למעול מעל בה' שגורם ע"י חטאו שיקחו הקלי' ניצוצות קדושה ואשמה הנפש ההיא ששס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידים וכיון שעובר על לאו א' פוגם בנפשו גיד ההוא הנוגע לאותו הלאו עיין ע"ה שער קלי' גינה

והתודו וכו' והשיב את אשמו וכו' כי ע"י הקרבן שהוא מדצח"ם כי המלח כנגד הדומם וסולת ושמן ויין כנגד הצומח והבעל חי כמשמעו והודוי כנגד המדבר מזדכך נפשות דצח"ם של האדם ומתכפר לאדם כמ"ש הרש"ש שם

ואיש את קדשיו לו יהיו וכו' יש לרמוז בזה מ"ש מר"ן ז"ל ביו"ד סי' רנ"ט האומר סלע זו לצדקה או שאומר הרי עלי סלע לצדקה והפרישו עד שלא בא ליד גבאי יכול לשנותו בין ללוותו לעצמו בין ללוותו לאחרים ויפרע אחר תחתיו משבא ליד גבאי אסור לשנותו בין לו בין לאחרים בין לגבאי וז"ש ואיש את קדשיו ר"ל כל זמן שהם ברשותי לו יהיו יכול ללותו בין לו בין לאחרים איש אשר יתן לכהן ר"ל משבא ליד גבאי לו יהיה למי שהוקדש בשבילו ואין יכול עוד לשנותו אלא צריך ליתנה לעניים

ואיש את קדשיו לו יהיו בא לרמוז ג"כ בזה שכל קניני העוה"ז וכל הדברים שאינן של קודש כמו קנינו של כסף וזהב וכל רכושו זה לא לו יהא רק יעזוב לאחרים, ואולי גם זרים ירשוהו, אבל מה שמקנה בזה העולם מכל דברים המקודשים כמו תורה ומצות ומעשים טובים, וכל הדברים הנקראים קדושים זה הם לו יהיו ואין לזרים אתו, ומסופר מעשיר אחד גדול מאד ששאל לו המלך כמה הוא מספר אוצרות עושרך ותאמר לי האמת ולא תכחד ממני, ויבקש העשיר זמן מהמלך שיתן לו שיוכל למנות ולחשוב כל מספר כספו וזהבו, ולאחר איזה ימים אמר אל המלך כך וכך הוא מספר רכושו ויתפלא המלך ויכעס עליו שהיה נראה בעיני המלך כמשקר, יען שהיה מעט הרבה ממה שהיו יודעים העם את מספר רכושו, שהוא רב ביותר, ויאמר אל המלך לא יכעוס עלי המלך, כי אמרתי אליו האמת, מה ששאל אותי את מספר רכושי, וחשבתי מה שנתתי צדקה כל ימי כי הוא לבד מספר רכושי, ומה שיש תחת ידי איני בטוח בהם שישארו אצלי אבל מה שכבר נתתי לצדקה, על זה אני בטוח שכל זה הוא שלי, והוא באמת רכושי והוני, ז"ש ואיש את קדשיו לו יהיו כמאמר רז"ל שאין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב וכו' אלא תורה ומעשים טובים בלבד, ואיש את קדשיו לו יהיו, בג"י וזה התורה ומעשים טובים בלבד, שמנו לחמו

ול"נ בס"ד לרמוז מ"ש ההגה סי רמ"ז בעניין הצדקה יתן האדם אל לבו כי גלגל הוא החוזר בעולם וסוף האדם שיבא הוא או בנו או בן בנו לידי מדה זו וכל המרחם על אחרים מרחמים עליו, וז"ש ואיש את קדשיו ר"ל כל מה שמקדיש האדם ויתן לצדקה לו יהיו שסוף בא לידי מדה זו או הוא או בנו או בן בנו וכל המרחם מרחמים עליו

או יאמר במ"ש הרב ז"ל בשער קלי' נוגה לא נתן הקב"ה תורה ומצות לישראל אלא לברר ולצרף ולהסיר הסיגים מהכסף שהם לבוש הנשמה וע"י כונת האדם בתורה ובמצות נגמר לבוש הנשמה וע"י התורה מזדכך לבוש הרוח וע"י