יגל יעקב פט

או יאמר במ"ש הרב ז"ל [בשער המצות פ' בהר סיני] וז"ל דע כי בתחילת האצילות נאצלו אותן שבעה מלכי אדום שמלכו ומתו ואח"כ נתקן עולם האצילות ואנו צריכים על ידי תפלותינו והמצות מעשיות אשר אנחנו עושים למטה לגרום זווג בזו"ן ואנחנו מעלים לאותם שבעה מלכים [ר"ל מה שנשאר בשבעה מלכים שלא נתברר בעת תי' עולם האצילות] בסוד מ"ן אל נוק' דז"א ואז הם מתחדשים ונתקנים וחוזרים להיות בסוד תחיית המתים ובכל יום ויום מתבררים ניצוצים וחלקים מהם מדרגה אחר מדרגה כפי כח תפילותינו ומעשינו בעת ההיא ועולים ומתחדשים וכך אנחנו עושים בכל יום תמיד עד גמר בירור המלכים אלו כל הטוב והקדושה שבהם ויתוקנו הכל, והסיגים שהם הקליפות ישארו למטה בבחינת הרע ועליהם כתיב ובלע המות לנצח והרשעה כולה בעשן תכלה ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף ויתבררו כל בחינות אלו המלכים למטה, ונמצא כי כל תפילות והמצות שאנו עושים בעוה"ז אינו אלא לברר וללבן אלו המלכים ולהחיותם ממיתתם כנז' עכ"ל, וז"ש שאו את ראש ר"ל הרימו ניצוצות הקדושה [מלשון כל גיא ינשא] שהם ראש מתיך הקליפות ע"י תורה ומעשים טובים ואז כל עדת בני ישראל למשפחותם ולבית אבותם, שיבא משיח בן דוד וישובו איש למשפחתו ולנחלת אבותיו

בני נפתלי, הא דלא אמר לבני נפתלי כמו שאר השבטים, נלע"ד בס"ד לפי ששבט נפתלי הוא היה סוף מחנה דן המאסף לכל מחנות, וידוע מ"ש הרב ז"ל כי שבעה מלכי אדום הם היו בחינת שם ב"ן ולעתיד יתבררו כולם וישובו ישראל איש למשפחתו ולנחלתו, לפיכך אמר בני נפתלי כדי שיהיה ר"ת שלהם ב"ן ולרמוז שסוף הכל יתבררו כל בחינות ב"ן ויתחברו עם שורשם למעלה [כי נפתלי לשון חיבור כמ"ש רש"י ז"ל בפ' ויצא בשם מנחם בן סרוק] וישובו ישראל למשפחותם ולבית אבותם

איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל, אמרו ז"ל אל תקרי באותות אלא באותיות. וידוע מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' בדרושי תפילין בעניין צורת האותיות אשר כמה שנויים וחלוקים יש בין כתיבת הספרדים לכתיבת האשכנזים כי לכולם יש רמז וסוד נרמז למעלה, וז"ש איש על דגלו באותיות לבית אבותם, ר"ל אעפ"י שכל בית אב יש לו דגל תואר אותיות בפני עצמו יחנו בני ישראל ר"ל יחזיקו במנהגם וא"צ לשנות כי לכולם יש רמז וסוד ועיין בסה"ק קול יעקב סי' ל"ו או ג' שכתבתי בשם האחרונים דמעשים בכל יום דבן אשכנז הנמצא בביה"כ של הספרדים מעלים אותו לס"ת ומברך וקורא וכן ספרדי הנמצא בביה"כ של האשכנזים עי"ש וכן ראיתי אני הדל בבית אל יכב"ץ שיש אשכנזי אחד מתפלל עמהם וקורא ומברך על ס"ת כתיבת הספרדים

או יאמר במ"ש ז"ל בסוף מסכת קדושין רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואינו מלמד את בני אלא תורה שכל אומניות שבעולם אינם עומדים לאדם אלא בימי ילדותו אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב אבל התורה אינה כן עומדת לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנתו בילדותו מה הוא אומר וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ובזקנותו מה הוא אומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו וז"ש איש על דגלו באותות