יגל יעקב עג

רז"ל על פסוק לא ימושו מפיך וכו' כיון שנעשה אדם חכם ובנו חכם ובן בנו ת"ח שוב אין תורה נפסקת מזרעו שהתורה מחזרת על אכסניא שלה, וז"ש צו את אהרן ואת בניו זה שני דורות לאמר זה דור שלישי זאת תורת העולה שילמדו כולם תורת העולה [ר"ל שילמדו תורה על שם שעולה למעלה ועל ידה נמשך השפע כמ"ש בזוה"ק בפ' זו] ואח"כ היא העולה ר"ל היא מחזרת על אכסניא שלה כדי לעלות ע"י לימודם

וזה שאמר ג"פ אש תוקד, ויש שנוי בניהם דתחלה כתוב ואש המזבח תוקד בו ובשניה כתוב תוקד בו לא תכבה ובשלישי כתוב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, לרמוז אל מ"ש דידוע דהתורה נקראת אש כמש"ה הלא כה דברי כאש נאם ה', וז"ש ואש המזבח תוקד בו לרמוז על מי שהוא חכם לבד ונקרא מזבח על שם שזובח את יצרו תוקד בו אורייתא דמרתחה ליה, והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה לרמוז על מי שהו חכם בן חכם דהוי בר אוריין ובר אבהן חש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה לרמוז על מי שהוא חכם בן חכם של חכם דשוב אין תורה נפסקת מזרעו

או יאמר מ"ש זאת תורת העולה וכו' כל הלילה עד הבקר לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' רמ"ו מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפי' אחת מהם בשינה וכו' אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה וז"ש זאת תורת העולה ר"ל שיזכה למעלת התורה שהוא הכתר של תורה, על המזבח שהוא ת"ח הזובח את יצרו, כל הלילה ר"ל בכל לילה יעסוק בתורה, עד הבקר ר"ל מלבד זה צריך לחבר הלילה והיום ג"כ בתורה בסוד אעירה שחר כמ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' בדרושי הלילה דרוש ד'

או יאמר במ"ש הרב שם כי עיקר הוא שצריך האדם להתעורר בחצות הלילה ולהיות ניעור עד הבקר ואם אינו יכול יקום בחצות וילמוד תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה ויחזור וישן ויקום חצי שעה קודם עלות השחר כדי לחבר הלילה והיום בתורה, וז"ש זאת תורת העולה ר"ל לימוד התורה העולה למעלה על מוקדה על המזבח על הת"ח דאורייתא מרתחא ליה וזובח יצרו, כל הלילה ר"ל כל חצות הלילה ה"ב דידוע דחצי הלילה הראשונה נקרא ליל וחצי לילה האחרונה נקרא לילה כמ"ש המקובלים, או עד הבקר ר"ל מי שאינו יכול להיות ניעור כל חצות הלילה, יחבר הלילה עם הבקר, ואש המזבח של הת"ח תוקד בו יהיה עוסק בה

הוא העולה כתיב הוא וקרי היא נראה בס"ד הא דכתיב הוא רומז אל הענוה כי הוא במילואה ה"א וא"ו אל"ף ע"ה כמניין ענוה ור"ל עיקר עליית נפש האדם ע"י הענוה כמ"ש ז"ל במסכת שבת דף ל"א לעולם יהא אדם ענוותן כהילל וכו' ומעשה בשני בני אדם שהמרו [פי' רש"י נתערבו] זה את זה אמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ד' מאות זוז אמר אחד מהם אני אקניטנו, אותו היום ערב שבת היה והלל חפף את ראשו הלך ועבר על פתח ביתו אמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש אמר לו שאלה יש לי לשאול אמר לו שאל בני שאל מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות [פי רש"י עגול] אמר לו בני שאלה גדולה שאלת מפני שאין להם חיות פקחות, הלך והמתין