יגל יעקב סז

שדייא במיא בלעיה כוורא אסקוה אתיוה אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבן כי השתא אמרי להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל דזבן אמטיוה ניהליה זבניה קרעיה אשכח ביה מרנגיתא זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא, פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא עכ"ל הגמרא וז"ש שבת שבתון שר"ת ש"ש וס"ת תן לומר דמי שהוא ש"ש בשבת שעושה עונג שבת, תן הקב"ה נותן לו שכרו

ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר, יש להבין למה אמר שני פעמים לאמר ועוד מהו שאמר זה הדבר וידוע דזה מורה באצבע ונראה לי בס"ד במ"ש ז"ל צריך האדם לקיים המצוה במחשבה ודיבור ומעשה וז"ש זה הדבר אשר צוה ה', לאמר קחו מאתכם תרומה ר"ל לכשתפרישו תרומה תאמרו עליה זה הדבר אשר צוה ה' וזהו הדיבור כל נדיב לבו זה המחשבה יביאה זה המעשה

ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הא שהזכיר לב ורוח נ"ל בס"ד מפני שיש בני אדם כשעושים איזה מצוה או צדקה מפני שרואים אחרים עושים גם הם עושים, ויש שעושים מכל לב ונפש כדי לעשות רצון הבורא ית', ובא להודיע כאן שבחן של ישראל בנדבת המשכן שלא מן רצון הלב לבד הביאו תרומת המשכן אלא גם מן רצון הרוח שבתוך הלב שידוע שהלב הוא משכן הרוח כמ"ש הרב ז"ל וז"ש כל אשר נשאו לבו ר"ל מרצון הלב וכל אשר נדבה רוחו אותו ר"ל גם מרצון הרוח שבתוך הלב

ויבאו האנשים על הנשים, ת"א ומייתן גוברייא על נשייא ופי' רש"י ז"ל שהביאו חח ונזם בעודם על הנשים, והקשו המפרשים ז"ל דלמה הביאום בעודם על הנשים עיין מה שתירצו, ולע"ד נראה לפרש במ"ש רז"ל כל מה שקנתה אשה קנה בעלה, וכאן רצו הנשים לזכות במלאכת המשכן, וא"כ היאך יזכו כיון כל מה שיש להם הוא של בעליהן לכך כשרצו האנשים ליקח התכשיטין של נשים ולהביאם למלאכת המשכן לא רצו הנשים נותן לאנשיהם והם יביאו אותה אלא הלכו הנשים בעצמם עם בעליהם בעוד התכשיטין עליהם אצל עושי המלאכה ופשטו אותם הנשים בידם ונתנו להם בשמחה ובטוב לבב כדי שתהא נחשב להם כאלו נתנו משלהם

ופניהם איש אל אחיו ס"ת שלום לרמוז אל ישראל אם יהיו פונים זה לזה שאוהבים זה את זה וגומלים חסדים זה עם זה ובפרט העשירים עם העניים שישגיחו עליהם תמיד להחזיק בידם במלאכה או במשא ובמתן או בדבר אחר אז יהיה להם שלום

או יאמר שזה רומז אל התפארת ומלכות שכל זמן שהם פנים בפנים אז הוא שעת הרחמים ומתרבה השפע ויהיה שלום על ישראל

פ' פקודי

אלה פקודי המשכן משכן העדת וכו' איתא במדרש משכן שנתמשכן בעונותיהם של ישראל ונלע"ד בס"ד לתת רמז לדרש זה, דפקודי לשון חסרון כמו