יגל יעקב סד

עדיין בחצי עבודתו ית' וצריך להוסיף תמיד במצות ובמעשים טובים כדי להשלים ולתקן נשמתו, וכמ"ש רז"ל לעולם יראה אדם עצמו ואת העולם כאלו חציו חייב וחציו זכאי עשה עבירה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות, וזה שחזר ואמר מחצית השקל תרומה לה' ר"ל הטעם שאמרתי לך מחצית השקל כדי שתהיה תרומה לה', כי ע"י שתראה עצמך שאתה שקול חצי חייב וחצי זכאי תוסיף במצות ובמעשים טובים תמיד מיום ליום ומחדש לחדש עד שתהיה תרומה לה' ר"ל חלק ה' כמש"ה כי חלק ה' עמו

העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל וכו' הא דלא אמר בקיצור העשיר והדל יתנו מחצית השקל תרומת ה' וכו' ואני יודע דכולם שווים, נראה לע"ד בס"ד דבא לרמוז אל בני האדם לתת חלק לנשמה עם הגוף בין עשיר בין עני שלא יאבד כל זמנו בעניני הגוף שהוא צורך העוה"ז, וידוע שהגוף אי אפשר להתקיים בלא נשמה, וכן הנשמה אינה יכולה לעשות דבר בלא הגוף א"כ כל אחד נחשב מחצית כיון שאינם יכולים לעשות דבר כי אם בהצטרפות שניהם, וז"ש העשיר לא ירבה ר"ל איש אשר נתן לו האלהים עושר וכבוד לא יוליך כל זמנו במשא ומתן כדי להרבות עושרו, וממילא יהיה זמן התורה והמצות מועט, וכן הדל לא ימעיט ר"ל אם הוא איש עני ומחזר אחר פרנסתו לא ימעט בשביל זה מן לימוד התורה ועשיית המצות, ממחצית השקל ר"ל מחלק הנשמה שהיא מחצית כמש"ל, לת"ת את תרומת ה', כי זה הוא העיקר לכפר על נפשותיכם, ותזכו לעוה"ב

ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו, קשה דלמה בצווי שמרת שבת נאמר ואתה דבר וכו' ולא די לומר דבר אל בני ישראל כמו בכל הצווים, ונראה לע"ד בס"ד דבא לרמוז אל מ"ש הרב בשער הכוו' בדרוש מזמור שיר ליום השבת, כשעלה משה רבע"ה לקבל התורה נתנו לו אלף אורות יכשחטאו ישראל בעגל ניטלו ממנו חוץ מאחד והקב"ה השלים לו אלף חלקים מחלקם של ישראל מאותם שקבלו בהר סיני ואח"כ נתצלו ממנה כמש"ה ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב ובכל ערב שבת חוזר משה רבע"ה לקחת אותם האורות של אלף חלקים שלו ומחזיר לישראל אותם האורות שלהם טכ"ל, וז"ש ואתה דבר אל בני ישראל וכו' ר"ל הדבר הזה תלוי בך לפי שאתה נותן להם הארות שלהם בשבת

ושמרתם את השבת וכו' וקשה אומרו את דידוע כל אתין אתי לרבוי ומה אתא לרבות בכאן, ונראה לע"ד בס"ד על דרך שאמרו הקדמונים על פסוק כי אקח מועד אני משרים אשפוט, והוא מי שמאבד הזמן ואינו עוסק בתורה בשבתות ובימים טובים ענוש יענש גם על ימי החול ואין לו מקום פטור באומרו שהוא טרוד על המחיה ועל הכלכלה שהרי שבתות וימים טובים יוכיחו שאין בפיהו נכונה, א"כ אם לא יעסוק בתורה ביום השבת אין לו פתחון פה ומגלגלין עליו את הכל, וז"ש ושמרתם את השבת לרבות שישמור גם את התורה עם השבת ר"ל שיעסוק בשבת בתורה כדי שלא יענש על ימי החול אם לא היה יכול לעסוק בתורה באיזה זמן, לא כן בהיפך אם גם בשבת לא עסק בתורה