יגל יעקב נז

את האדם בדרך יושר וזה רוצה להוליך את האדם בדרך עול, והכה איש את רעהו ר"ל שיתגבר האדם להכות את רעהו שהוא יצה"ר ונקרא רעהו מפני שהוא בא אליו מקודם בצאתו מרחם אמו כמ"ש ז"ל על פסוק לפתח חטאת רובץ, באבן ר"ל ע"י אותיות התורה שנקראו אבנים כמ"ש בספר יצירה, או באגרוף ע"י התשובה שבשעה שמתודים מכים על החזה, ולא ימות ר"ל שלא ימית יצרו לגמרי ויהיה פרוש מכל תענוגי העוה"ז כי פעמים צריך להתענג כמו בשבתות וימים טובים או להברות עצמו לעבודתו י"ת אלא ונפל למשכב ר"ל יעשה יצה"ר כמו חולה הנופל למשכב שאינו יכול לעשות דבר רע

כי תצא איש ומצאה קצים ונאכל גדיש וכו' רמז למחטיא את הרבים שענשו גדול כפול ומכופל וז"ש כי תצא אש ומצאה קצים ר"ל כי תצא אש מיצה"ר באדם אחד להחטיא את אחרים ומצאה קצים אנשים רקים ופוחזים ונאכל גדיש ר"ל שיכול להם להחטיאם ונכנסו בגהינם להישרף או הקמה ר"ל שהחטיא אנשים בעלי מעשים קמים בפרץ או השדה בעלי תורה שנקראו מחצדי חקלה, שלם ישלם המעביר את הבערה ר"ל עונשו כפול ומכופל כמ"ש רז"ל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה

על כל דבר פשע וכו' עד האלהים יבא דבר שניהם וכו' י"ל כיון דאמר על כל דבר וכו' למה חזר ואמר יבא דבר שניהם, היה לו לומר יבואו שניהם ונ"ל בס"ד לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת מציעא מרי בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאה אמר ליה פלוג לי, אמר ליה לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה שפיר קאמר לך שנאמר ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן אמר ליה זיל אייתי סהדי דאחוה את אמר ליה אית לי סהדי ודחלי מניה דגברא אלמא הוא אמר ליה לדידיה זיל אנת אייתי סהדי דלאו אחוך הוא אמר ליה הכי דינא המוצא מחבירו עליו הראיה, אמר ליה הכי דיינינן לך ולכל אלמי דחברך וז"ש עד האלהים יבא דבר שניהם ר"ל דיבור של שניהם ויבחינו הדיינים בין האלם בין מי שאינו חלם דירשיעון אלהים כפי רצונם

אם כסף תלוה את עמי, לרמוז אל מ"ש רז"ל מסכת מציעא א"ר יהודא אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותה שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשל ור"ש לקיש אמר גורם רעה לעצמו שנאמר תאלמנה שפתי שקר וכו' אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן שלח, ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מור עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן שלח ליה ניתי מור סעדי ונכתב כתבא, שלח ליה אפי' אנא נמי שלח ליה, כל שכן מור דטריד בגרסיה ומשתלי וגורם קללה לעצמו

את העני עמך לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל סי' רמ"ט במעלות הצדקה מעלה השלישית שיודע הנותן למי נותן ולא ידע העני ממי לוקח כמו גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתח העניים וכו' וז"ש אם כסף תלוה ר"ל אם אתה מלוה כסף את עמי ר"ל צריך להיות לפני עדים שהם עמי אבל את העני אם אתה נותן מתנה לעני עמך ר"ל צריך להיות בסתר שלא ידע בו אדם מעולם כי אם אתה לבדך: