יגל יעקב מא

אהיה ר"ל אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות כמ"ש רש"י ז"ל ואמר לפניו רבש"ע כ"כ אפרש להם העניין שאזכיר להם שעבוד מלכיות ואמר לו כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם ר"ל לך פרשתי העניין אבל להם לא תאמר כ"א סתם אהיה שלחני אליכם, דמשמע הכי ומשמע הכי משמע אהיה עמם בצרה זו בלבד ומשמע אהיה עמם בצרה זו ואחזור ואהיה עמם בצרה אחרת כדי שלא יצטערו כ"כ

ויאמר עוד אלהים אל משה וכו' זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר, לרמוז על גאלה אחרונה בב"א שיזכור ה' לנו את ברית אבותינו ויבוא הגואל לנו למען שמו כמו שאנו מתפללים בכל יום וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו וז"ש זה שמי לעולם ר"ל שמי שהוא גואל אתכם עכשיו הוא יגאל אתכם לעולם שאעשה למען שמי ועוד וזה זכרי לדר דר שאזכור לכם ברית אבות בב"א

פ' וארא

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', י"ל וכי עד עכשיו לא היה יודע משה כי שם י"ת הויה עד שהוצרך לומר לו אני ה' והלא כבר אמר לו למעלה כה תאמר אל בני ישראל הויה אלהי אבותיכם וכו' שלחני אליכם וכו' וי"ל במ"ש רש"י ז"ל כי לשון זה אני ה' נדרש לשני אופנים אני ה' נאמן ליפרע אני ה' נאמן לשלם שכר, ולפי שבכאן נצטער משה על שהלך אל פרעה לדבר לו להוציא את בני ישראל ולא שמע לו אלא אדרבא הוסיף עבודה עליהם והוצרך לשוב לפני ה' ואמר לו למה הרעותה לעם הזה וכו' לפיכך אמר לו ה' י"ת אני ה' ר"ל אני ה' נאמן שאפרע מפרעה ומעבדיו ומעמו על כל העבודה שעבדו בהם ולשלם שכר לישראל על כל העבודה שעבדו להם ולא אפחות שום דבר שילקו המצרים כפליים על הים ומצרים ויבוזו ישראל ממונם פעמיים על הים ובמצרים

וידבר אלהים וכו' הקושיא גלויה ומפורסמת דלמה בתחלה אמר וידבר אלהים וידוע מ"ש ז"ל דיבור קשה אלהים דין ואח"כ אמר ויאמר אליו אני ה' וידוע דאמירה רכה הויה רחמים, עיין במדרש ועוד נראה לפרש בס"ד ע"פ מ"ש רש"י ז"ל שדבר אותו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה והוא שרמז לו שלא יכנס לארץ ישראל וזה שאמר בסמיכות הפ' יגרשם מארצו וידבר אלהים אל משה לומר מה הם הדברים קשים שדבר אליו שיגרשם מארצו שלא יכנס לארץ ישראל אבל עם כל זה ויאמר אליו אני ה' ר"ל שהתנהג עמו במדת החסד ובמדת הרחמים שהראה לו את הארץ כמש"ה עלה ראש הפסגה ושא עיניך וכו' וזש"ה ויאמר ה' אליו זאת הארץ וכו' הראיתיך בעיניך וכו' שהזכיר שם הויה שהוא רחמים ר"ל שהתנהגתי עמך במדת החסד שהראיתיך בעיניך

או יאמר מפני שדבר משה רבע"ה דברים קשים לפני השם י"ת שאמר למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני וכו' היה ראוי להתנהג עמו במדת הדין ולהתרעם עליו ולדבר אליו קשות אבל עם כל זה התנהג עמו במדת החסד ובמדת הרחמים ודבר אליו בלשון רכה וז"ש וידבר אלהים אל משה ר"ל מן הראוי