יגל יעקב לד

שבח והודאה לה' ית' בשביל הפרעון של עסק התורה כמש"ל כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו (ופרעה מלשון פרעון) ויצא מלפני פרעה ר"ל שיצאו ונצולו מלפני הפרענות שרצו האומות להלשין עליהם ופרעה מלשון פרענות אלא אדרבא יצאו זכאין בב"א

פ' ויחי

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חיי וכו' י"ל דלמה לא אמר וישב יעקב כמש"ל וישב יעקב בארץ מגורי אביו וישב ישראל בארץ מצרים וכו' ועוד כיון דאמר ויהי ימי יעקב למה חזר ואמר שני חייו וכי הייתי יודע שהם חיי אחרים. וי"ל דמילת ויחי רומזת אל התורה כי היא עיקר חיות האדם כמש"ה כי היא חייך ואורך ימיך ובא לרמוז לך כי אעפ"י שישב יעקב אע"ה בארץ אחרת והיא ארץ העמים ובפרט ארץ מצרים שהיא ערות הארץ וגם היה עת זקנותו לא פירש מן התורה והיה עוסק בתורה כל אותם הימים וכמ"ש רש"י ז"ל על פסוק להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא היראה וז"ש ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ר"ל שעסק יעקב בתורה בארץ מצרים שבע עשרה שנה כי היא עיקר החיות כמש"ל וע"י זה ויהי ימי יעקב שני חייו ר"ל ע"י שגם שהיה בארץ אחרת ובעת זקנותו לא בטל מן התורה היו ימיו של יעקב שני חיים כפלים (שני מלשון שנים)

או יאמר ויחי רומז להשראת שכינה כמ"ש רש"י ז"ל. על פסוק ותחי רוח יעקב אביהם שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו וכן אמרו בזוה"ק כל אנון שנין שכינתא יקרא דקודשא בריך הוא עמיה אשתכח ובגין כך חיים אקרון. וז"ש ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ר"ל שרתה שכינה על יעקב במצרים שבע עשרה שנה וע"י זה ויהי ימי יעקב שני חייו ר"ל כאלו כל ימיו היו ימים של שנות חיים וידוע דחיים טובים נקראים חיים אבל חיים שאינם טובים אינם נקראים חיים וזה רמוז ג"כ בס"ת של שני חייו שהם ט"ז ועם הכולל הם טוב לומר כאלו כל ימיו היו בטוב

או יאמר שני חייו ר"ת שח ועם שני האותיות הם גי' ש"י לרמוז אל מ"ש רז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא וז"ש ויהי ימי יעקב שני חייו ר"ל היו כל ימיו של יעקב כדי לקנות ש"י עולמות

ויחי יעקב במדרש ב"ר למה פרשה זו סתימה מכל הפרשיות של תורה. אלא כיון שנפטר יעקב אע"ה התחילה שיעבוד מצרים על ישראל עכ"ל והנה רש"י ז"ל הוסיף נופך משלו וכתב לפי שכיון שנפטר יעקב אע"ה נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם עכ"ל וי"ל דלמה נקט עיניהם ולבם ועוד למה כפל הדברים מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. וי"ל לפי שיש שני מיני שעבוד אחד שעבוד הנפש והוא מניעת עסק התורה והמצות ואחד שעבוד הגוף שעוסק בדבר שאין יכול לסובלו כי אם בעל כרחו וזה גורם לזה והוא כשאדם אינו עוסק בתורה ובמצות ומשעבד הנפש בא לו שעבוד הגוף