יגל יעקב יד

או יאמר שבא לרמוז למי שהוא עוסק בתורה תמיד ואינו נמנע לא מפני הקור ולא מפני החום ולא משאר דברים הטורדים את האדם שזוכה ורואה פני השכינה בגן עדן העליון עם הצדיקים כמ"ש רז"ל לע"ל צדיקים יושבים ומעטרותיהם בראשיהם וניהנים מזיו השכינה וז"ש וירא אליו ה' באלני ממרא ר"ל למי נראה אליו ה' באלני ממרא שהוא גן עדן העליון [שממרא לשון התרממות] והוא ישב פתח האהל כחם היום ר"ל מי שהוא יושב בפתח האהל שהוא בית המדרש [שמצינו בית המדרש נקרא אהל כמש"ה ויהושע וכו' לא ימיש מתוך האהל] כחם היום ר"ל אפי' היום חם כמו שיצא חמה מנרתקה שחם ר"ת חמה מנרתקה, שאינו נמנע מחמת שום דבר הטורד את בני האדם, ובזה יש לפרש מאמר רז"ל במס' מציעה וז"ל כחם היום מאיכחם היום א"ר חמא בר חנינא אותו היום יום ג' של מילה של אברהם היה ובא הקב"ה לשאול באברהם הוציא הקב"ה חמה מנרתקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים וכו' עכ"ל הגמרא וי"ל דמאין יצא להם מן כחם היום שיצא חמה מנרתקה דאימא כחם היום הוא כשהתחיל השמש להיות באמצע הרקיע שע"י זה מתחמם האויר אבל על פי האמור ניחא שיצא להם מר"ת דחם ולא הצריכו לבאר כי סמכו על המעין שאמרו במ"א נוטריקון מה"ת מנין וכו'

יקח נא מעט מים אין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים ורחצו רגליכם אין רחיצה אלא תשובה שנאמר רחצו הזכו הסיר רוע מעלליכם וכו' ולמה אמר רגליכם לרמוז כשם שהרגלים מוליכות את אדם בעוה"ז כך התשובה מולכת את האדם לעולם הבא והשענו תחת העץ אין עץ אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וכו' ור"ל כשהאדם לוקח בתחלה אפי' מעט מים שהוא ד"ת שיכניסם בלבו אז תהיה לו לעזרה שיחזור בתשובה וז"ש ורחצו רגליכם ואח"כ משחזר בתשובה מוכרח הוא לעסוק בתורה ובמצות ומשעסק בתורה ובמצות אז יהיה לו סמך מן התורה שנותנת לו חיים ושלום שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וכו' וז"ש והשענו תחת העץ

ואל הבקר רץ אברהם וכו' להראותך כמה חביבה המצות לפני אברהם אע"ה שהיה זקן בן תשעה ותשעים שנה והיה חולה שיום שלישי למילתו היה ואפ"ה משום מצות הכנסת אורחים רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב וכו' שלשה פרים כמ"ש רש"י כדי להאכילם לשונות בחלב נמצא שהיה מכבד המצות בגופו ובממונו ישמע חכם ויוסף לקח זה שהיה נביא וזקן ועשיר כך שאר כל אדם על אחת כמה וכמה שיהיה זריז ומכבד המצות בגופו ובממונו

כי ברן אברכך והרבה ארבה וכו' י"ל דלמה כפל הענין ברך אברכך והרבה ארבה עיין פי' רש"י ז"ל ועוד נראה לפרש כי כפל העניין מורה על הקיום והתמדות הדבר ההוא וזה רומז על העתיד כי בזה"ז לא יש התמדות כי אם יחיה האיש מאה ויהיה מופלג בעשרות לא יועיל כלום כי אפשר שיעני כמו שמצינו הרבה עשירים ירדו מנכסיהם או אפי' אם לא ירדו כבר הלכו להם כי לא לעולם יחיו ונמצא שהלך העושר והחיים ההוא כי לא יש זכרון ביום המות אבל לעתיד נאמר ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וכו' ועמי את טובי ישבעו נאם ה' נמצא שהעושר והחיים קיים לעולם ולעולמי עולמים וז"ש כי ברך אברכך ר"ל תמיד תקבל ברכות ברכה על ברכה והרבה הרבה את זרעך וכו' ר"ל תמיד תרבו שתהיו ככוכבי השמים