יגל יעקב קכו

ואם לא יעברו לפיכך בברכה לא אמר תיבת אם דהיא מורה על התנאי דמשמע דוקא שישמעו ויעשו המצות ואח"כ יקבלו הברכה אלא מיד כוין שנתנו לב לשמע מקבלים הברכה, וז"ש את הברכה אשר תשמעו וכו' ר"ל הברכה תקבלו מיד משעה שנתתם לב לשמע אל מצות ה' וכו' אבל והקללה אם לא תשמעו וכו' ר"ל דוקא אם לא תשמעו אל מצות ה' עד שתעשו מעשה וכמ"ש וסרתם מן הדרך וכו'

כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל [בע"ח שמ"ח פ"ב] כי ישראל יש להם נר"ן מהקדושה, נפש מן המלכות עצמה ור"ן מן הזכר שיש בו בחינת דעת (ואע"ג שהנשמה היא מבינה אינה נשלמת אלא ע"י זווג זו"ן ואז יוצאה מזווג ההוא כמ"ש בע"ח שט"ל פ"ד) אמנם עכו"ם אין בהם רק בחינת נפש לבד מצד הנו"ק של הקלי', אך ר"ן הבאים מצד הזכר אין בהם לפי שהזכר דקליפה אסתרס שאין בו מוח הנקרא דעת כדי להמשיך ע"י זווגו עם הנוק' בחי' ר"ן אשר ז"ס אל אחר אסתרס ולא עביד פירי שהם הר"ן של הזכר אבל הנפשין הם פירי הנוק' ויש לעכו"ם נפש מהנוק' דקלי', וזש"ה גם בלא דעת נפש לא טוב כי הנפשות של העכו"ם הבאים מהקלי' הנקרא רע לא טוב הם נעשין בלא דעת לכן אין בהם רוחין ונשמתין עכ"ל וז"ש כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ר"ל יש בך קדושה מה' אלהיך שהם הנר"ן הנמשכין מזו"ן כי שם הויה הוא רומז לז"א ואלהיך למלכות, ועי"כ ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים וכו' כי העמים יש להם נפש מצד הקלי' ואין להם שייכות בקדושה לכך לא בחר בהם

נתן תתן לו, כפל המילות, נראה לפי שיש בני אדם נותנים צדקה מפני הבושה כגון שיש עשירים שמתנדבים מעות לעניים זה כך וזה כך וזה שלא יתן ימצא חסרון לפי כבודו לכך נותן בעל כורחו מפני הבושה, ויש בני אדם נותנים צדקה לעניים מפני התרעומת שמתיירים שמא יתרעמו עליהם העניים יקללו אותם, ויש בני אדם נותנים צדקה לעניים מפני שאין יכולין לומר לא יש כגון שהם יושבין בחנות ומעות מונחים לפניהם או אין דרכו לשקר לומר לא יש, וא"כ כל אלו אין נותנים בלב שלם, לז"א נתון תתן ר"ל שתי נתינות אחד בלב ואחד בפועל, ולא ירע לבבך בתתך לו ר"ל שתתן לו רק בפועל והלב רע וא"ת מה אכפת כיון שאלי נותן לז"א כי בגלל הדבר הזה, הזה גי' טוב לומר אם תתן לו בלב טוב, יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך שתים כנגד שתים

או יאמר במ"ש מור"ם ז"ל ביו"ד סי' רמט סעי' ד' דאסור להחזיר העני השואל ריקם אפי' אין נותן לו רק גרוגרת אחת שנאמר אל ישוב דך נכלם עכ"ל וז"ש נתון תתן לו ר"ל איזה נתינה שיש לך אפי' נתינה מועטת כגון גרוגרת אחת ולא ירע לבבך בתתך לו שתאמר מה זאת שאני נותן לא שוה כלום כי בגלל הדבר הזה, הזה גי' טוב ר"ל אם אתה נותן בלב טוב יברכך ה' אלהיך וכו'

או יאמר במ"ש במסכת תענית, אמרו עליו על נחום אים גם זו שהיה סומא מב' עיניו וגדם משתי ידיו קיטע מב' רגליו וכל גופו מלא שחין והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מטתו מונחים בספלים של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים פ"א בקשו תלמידיו לפנות מטתו, ואח"כ לפנות את הכלים, אמר להם בני פנו