יגל יעקב קכב

והוא ע"י שתשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם

והיה עקב תשמעון וכו' ושמרתם ועשיתם אותם, לרמוז אל מ"ש רז"ל תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה וז"ש והיה עקב תשמעון וכו' ר"ל ע"י שתשמעו את המשפטים האלה ותלמדו אותם, ושמרתם ועשיתם אותם בפועל שהתלמוד מביא לידי מעשה

ושמר ה' אלהיך לך, במדרש רבא, מהו ושמר, א"ר שמואל בר נחמן כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז מכח ברכות שברכם בלעם הרשע, אבל ברכות שברכו אותם האבות משומרין הן לעת"ל שנאמר ושמר ה' אלהיך לך וכו' עכ"ל וכתב הרב ז"ל בשה"פ דלמדו זה מפסוק ואהבך וברכך והרבך מגזרה שוה, נאמר כאן ואהבך אצל וברכך ונאמר בבלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה אצל כי אהבך ה' אלהיך, ולא מצינו בכל התורה ברכות, כתובים אצלם אהבה אלא בבלעם כנז' א"כ מ"ש כאן ואהבך וברכך והרבך הם ברכות בלעם עכ"ל, והטעם נלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש הרב ז"ל [בע"ח ש"מ פ"ב] כי ע"י הדיבור נעשה בחי' כלי שהוא גוף וע"י הכוונה שהיא במחשבה נעשה בחי' נשמה, וכאן בבלעם כוונתו היתה לקללם אלא שה' ית' הכריחו להוציא ברכות מפיו כמש"ה וישם ה' דבר בפי בלעם וכו' וא"כ כיון שבדעתו היה לקללם ולא ברכם כ"א בעל כרחו הברכה היתה בפה לבד ולא בלב ולא נעשה ממנה רק בחי' גוף בלא נשמה, לכך שלם הקב"ה לישראל ברכות בלעם בעוה"ז שהיא ג"כ כמו גוף בלא נשמה שאין לה קיום, אבל ברכת האבות שהיתה שלימה בדיבור ובמחשבה ונעשית בבחי' גוף ונשמה שהוא בר קיומה נשמרה לעת"ל שהוא ג"כ עולם הקיימה

ושמר ה' אלהיך לך וכו' ואהבך וברכך וכו' הא דאמר שלשה מינים שמירה אהבה ברכה כנגד תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם מדה כנגד מדה, ושמר נגד ושמרתם ואהבך כנגד תשמעון כמו שאתם אוהבים את התורה ושומעים אותה מפי סופרים ומפי ספרים כך ואהבך, וברכך והרבך כנגד ועשיתם אותם כמו שאתם עושים מצות כך הקב"ה עושה ברכות וברכך והרבך

ולא תביא תועבה אל ביתך וכו' יש רמז בזה אל יצה"ר שהוא תועבה, וידוע שיצה"ר בא בתחלה אל האדם בדרך מחשבה בעלמא עד שיתחזק מעט מעט על האדם ואח"כ מתגבר עליו ומחטיאו וכן אמרו רז"ל [סוכה פ"ה] אמר רבא יצה"ר בתחלה קראו הלך, ולבסוף קראו ארח, ולבסוף קראו איש, שנאמר ויבא הלך וכו' ומבקרו לאורח, וכתיב ויעשה לאיש הבא אליו עכ"ל, וא"כ צריך האדם ליזהר מתחלה כשיבוא אליו יצה"ר במחשבה רעה להרחיקו מעליו ר"ל שיסיר אותה המחשבה תיכף מלבו ואינה מניחה לנוח בלבו, ואז האדם מתגבר על יצה"ר ואינו חוטא, אבל אם מניחה בלבו אז היצה"ר מתגבר על האדם מעט מעט עד שמניחו לעשות אותה המחשבה ומחטיאו, וז"ש ולא תביא תועבה אל ביתך ר"ל לא תכנים מחשבה רעה של יצה"ר שהוא תועבה בקרבך שא"כ והיית חרם כמוהו ר"ל שיתחזק עליך עד שמחטיאך ותהיה מכת שלו שהם חרם, אלא שקץ תשקצנו ר"ל שתסיר אותה המחשבה תיכף מלבך כמו השקץ וע"י זה ותעב תתעבנו כי לא תעשה עבירה, כי חרם הוא ר"ל וישאר הוא בחרם לבדו שאתה את נפשך הצלת, וז"ש אח"כ בסמוך כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון עשות ר"ל אבל אם