יגל יעקב קיט

באים בביתי ומתפללים לפני תפלות הקבועות כמנהג אבותיהם לא בלב שלם הם מנקים את ידיהם ומברכין ענט"י ובוצעין ומברכין המוציא, שותין ומברכין כמו שהדבר שגור בפיהם אף בעת שהם מברכין אינם מתכוונים לברכני, לכן ע"כ חרה אפו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת חכמיו היודעין אותו ומברכין אותו כמנהג ולא בכוונה דכתיב בתריה לכן הנני יוסיף וכו' ואבדה חכמת חכמיו וכו' לפיכך הזהירו חכמים על הדבר ואמרו עשה דברים לשם פועלם, ומעשה באחד שמת לאחר יב"ח נגלה בחלום לא' מקרוביו א"ל בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק לברך ברכת המוציא וברכת הפירות וברהמ"ז בכוונת הלב, שאלו לו והלא אין משפט רשעים בגיהנם אלא יב"ח א"ל אין דנין אותי בפורעניות חזקים כמו דיב"ח הראשונים עכ"ל והבאתי דבריו בסה"ק כף החיים על אורח חיים סי' ה' יעו"ש עוד דברים השייכים לענין זה

אדני ה' הא שהזכיר כאן הויה ואדנות, לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל (באו"ח סי' ה') שבכל פעם שמוציא שם הויה צריך לקרות אותו בשם אדני ולכוין בו שם הויה, היה הוה יהיה, והרב ז"ל כתב בשער הכוו' דף ג' ע"ב שצריך לכוין בהם האחרונה של הויה שם אדני, ולשלב ג"כ הויה ואדנות ביחד עי"ש ועיין בסה"ק כף החיים סי' ה' בעניין זה

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וכו' ההר הטובה וכו' י"ל כיון דאמר הארץ הטובה הזאת נכלל הכל בטוב וא"כ למה חזר ואמר ההר הטוב, היה די לומר ההר הזה והלבנון, ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש ז"ל פ' בתרא דכתובות, כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל כאלו עובד ע"ז וידוע דהקב"ה נקרא טוב כמש"ה הודו לה' כי טוב, לכך חזר ואמר מילת טוב לומר לבד מהארץ עצמה שהיא טובה הדר שם ג"כ יש לו טוב ר"ל אלוה הנקרא טוב, לא כן הדר בחו"ל, וזה רמוז ג"כ בר"ת הירדן ההר הטוב הזה והלבנון גי' הויה לומר דהדר שם יש לו הויה

או יאמר במ"ש רז"ל שם א"ר אלעזר כל הדר בא"י שרוי בלא עון שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, וא"כ הוי צדיק והצדיק נקרא טוב כמש"ה אמרו צדיק כי טוב, וז"ש ההר הטוב ר"ל ההר הדר בו הוא טוב צדיק כי הוא נשוא עון

וצו את יהושע וכו' כי הוא יעבור וכו' והוא ינחיל וכו' י"ל למה אמר ב"פ הוא, יעבור והוא ינחיל והיה די לומר כי הוא יעבור וכו' וינחיל אותם וכו' ונלע"ד בס"ד דבא לרמוז לו כי צריך יהושע לקבל שכר גם בעוה"ז על שני מדות שנשתבח בהם האחד שלא מש מתוך האהל והשני שלא הלך בעצת המרגלים וז"ש כי הוא יעבור וכו' ר"ל הוא יהושע שלא מש מתוך האהל יעבור לפני העם הזה והוא יהושע שלא הלך בעצת המרגלים ינחיל אותם את הארץ וכו'

ראה למדתי אתכם, ולא אמר ראו, לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל (שער הגלגולים הקדמה יוד) כי הרב נותן רוחא גו תלמידיה על דרך האב לבנו אלא שהוא חבור יותר נמרץ כי לעולם ועד נשאר ההוא רוחא עם התלמיד קיים לעולם לא יפרדו בסוד ותדבק נפש דוד ביהונתן וזהו טעם יתרון כבוד הרב מכבוד האב עכ"ל, וז"ש ראה שהיא אותיות האר לומר שהארה לקחתם ממני כשלמדתי