יגל יעקב קיח

הכל תמיהין ואמרין אתמול היה ממנה דוכסין ואפרכין ועכשיו הוא מבקש מן השומר לכנוס לפלטין ואינו מניח לו, אמרו לו שעתא עברת, כך משה גוזר על הקב"ה והוא מקיים, קומה ה', שובה ה', ואם בריאה יברא ה', אם נברא להפה במעשה בראשית הרי מוטב ואם לאו יברא ה', ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לארץ ישראל ואינו מתקבל שעתא עברת, בעת ההיא לאמר. עכ"ל, וי"ל המשל שהביא המדרש שהיה מבקש מן השומר ליכנס וכו' היכא רמוז בקרא, ונראה לע"ד בס"ד מיתורא דקרא דהוה סגי לומר בעת ההיא מאי לאמר וידוע דלאמר הוא לאמר לאחרים, וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ר"ל ע"י אחרים שאמרתי לאחרים שהם המלאכים הממונים על התפילות שיכניסוה לפני המקום

או יאמר במ"ש הרב ז"ל בספר הלקוטים וז"ל דע כי מן הארץ לרקיע יש ת"ק שנים והם בסוד י"ה [ר"ל בהכאה יו"ד פעמים יו"ד ה"ה פעמים ה"ה עולה גי' ת"ק] ושם היו מלאכים שהם ממונים להעלות התפילה, שעליהם נאמר ורגליהם רגל ישר"ה שעולה ת"ק י"ה ולכן אמר ואתחנן שעולה ת"ק י"ה שחליתי פני המלאכים שיעלו תפלתי העולה גי' ואתחנן עכ"ל

ואתחנן אל ה' וכו' אמרו רז"ל במס' סוטה מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך אלא אמר משה אכנס לארץ כדי שיהיו מצות נעשות על ידי ע"כ. והקשו המפ' ז"ל על לשון הש"ס למה האריך כל כך לאכול מפריה ולשבוע מטובה והיה די לומר וכי לאכול הוא צריך או לאכול מפריה הוא צריך עיין מ"ש ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש ז"ל דאויר ארץ ישראל מחכים וא"כ זיהוא עיקר הפרי שלה שזיהוא החשיבות, וידוע דטוב הוא רומז לתורה כמש"ה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו' וז"ש ז"ל וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך ר"ל וכי ליהנות מהפרי שלה שאוירה מחכים כדי לשבוע מטובה שישבע מן התורה שלומד שם בה הוא צריך, והלא הראהו הקב"ה למשה רבע"ה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש [כמ"ש בש"ס מגילה] וא"כ לא היה צריך ליכנס לארץ כדי להתחכם וללמוד, ותירצו אלא אמר משה אכנס לארץ כדי שיהיו המצות נעשית על ידי ר"ל לקט שכחה פאה וכו' שאינם נוהגות אלא בא"י

בעת ההוא לאמר, כתיב ההוא בואו וקרי ההיא ביוד לרמוז כי צריך שתהיה התפילה בדיבור וגם במחשבה כי הואו רומז אל הדיבור והיוד אל המחשבה חכמה ואמרו במדר"ר אבא שאול אומר זה סי' לתפילה, אם כוין אדם לבו לתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך, וכתב הרב ז"ל [בע"ח ש"מ פ"ב] תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, וז"ל ספר החסידים סי' מ"ו כשהוא נוטל ידיו או שמברך על הפירות או על המצות השגורות בפי כל אדם יכוין לבו לברך לשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם וצוהו על המצות, ולא יעשה כאדם העושה דבר כמנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב ועל ד"ז חרה אף ה' בעמו ושלח לנו ביד ישעיה הנביא ואמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, אמר הקב"ה לישעיה, ישעיה ראה מעשה בני כי אינו אלא לפנים ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו