יגל יעקב קיד

עם לאה היה סבור שהיא רחל כנודע ונשמתו של ראובן היתה מסוד הדעת ומפני שהיה זווג יעקב ע"ה שלא מדעת לכן לא נכנסו בניו של ראובן לארץ ישראל. ובני גד ג"כ לפי שגד היה ג"כ בלא דעת יעקב לפי כשנתנה רחל בלהה שפחתה ליעקב נטלה ממנו רשות שנאמר בא נא אל שפחתי וכו' אבל לאה כשנתנה שפחתה זלפה ליעקב היה בלא רשות שנאמר ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה לקחתה בדברים והביאה אותה אצל יעקב והיה סבור שהיא לאה ונזדווג עמה באותה הלילה ובא גד שלא מדעת והיתה נשמתו ג"כ מסוד הדעת העליון וכו' וטעם חצי שבט מנשה דע שיוסף נשא את אסנת שהיא בת דינה שנתעברה משכם והיה חציה קלי' מצד שכם וחציה קדושה מצד דינה ויוסף היה כלו קדושה וכאשר נזדווג עם אסנת נולד מנשה ולקח מצד אמו החצי שבה שהיא מהקלי' ולקח מאביו החצי של קדושה וכשבא אפרים לקח הקדושה חציה מצד אמו וחצי הקדושה מצד אביו והיה כלו קדוש, וע"כ כשהביאם יוסף למנשה ואפרים אצל אביו לברכם נטל אפרים בימנו משמאל ישראל וכו' ועל זה לא נכנסו לארץ חצי שבט המנשה עכ"ל וע"כ בני גד ובני ראובן דטעמם משמע מקראי שבאו שלא מדעת, וא"כ צריכים לישב מעבר לירדן שאלו חלקם בפיהם, לא כן בני מנשה שלא יש משמעות טעמם בקרא לא אמרו אל משה אלא הוא הבין סוד העניין ונתן להם חלק מעבר הירדן

ונכבשה הארץ ההיא לפני ה' ואחר תשבו וכו' ידוע דכל מצות ותפילות שאנחנו עושים הוא כדי לברר משבעה מלכי ארץ אדום וכשנגמר בירורם אז יבא בן דוד [כמבואר בשה"מ פ' בהר סיני ובכ"מ] וידוע דיש ניצונות קדושה שצריך לבררם אשר הם לא נתבררו בששת ימי בראשית ויש ניצוצות קדושה אשר הם יורדים אל הקלי' בחטא בני האדם עיין שעה"מ פ' עקב ובכ"מ] וכשיתבררו כולם אז יבא הגואל, וזה בא לרמוז כאן ונכבשה הארץ לפני ה' ר"ל לכשיכבשו כל נ"ק של בארץ שהיא ארץ אדום לפני ה' שיעלו אל שורשם, אז ואחר תשבו מן הגלות והייתם נקיים מה' ומישראל ר"ל ע"מ שתבררו ותנקו הנ"ק שהיו מה' בששת ימי בראשית ומישראל שהיו ע"י ישראל מהחטא, ואז והיתה הארץ הזאת ר"ל א"י לכם לאחזה לפני ה' מה ה' קיים לעולם כן תהיה הארץ הזאת לכם לאחזה לעד ולעלמי עולמים בב"א: