יגל יעקב קיב

רז"ל שמואל בדורו כמשה בדורו ועוד אמרו על פסוק ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא, ור"ל שלא יזלזלו במי שעומד ראש לישראל לומר זה אינו חשוב דבימי הקדמונים היו אנשים גדולים וגבוהים מאלה ולא ינהגו בהם כבוד, לז"א וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל, כי ודאי כמו שנהג כבוד משה רבע"ה אל ראשי המטות כמ"ש רש"י ז"ל גם הם יעשו כן אבל מפני שלא יזלזלו אח"כ באחרונים לומר שאינם חשובים לכך כינה אותם למטות לומר אעפ"י שאינם חשובים לגבי הראשונים כ"א כמו המטות שהם עצים אפ"ה צריך לנהוג בהם כבוד מפני שהם ראשים לבני ישראל שאעפ"י שאין להם חשיבות מצד עצמן יש להם חשיבות מצד ישראל וכמ"ש רז"ל על פסוק לך רד כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל

איש כי ידר נדר וכו' ולא אמר אדם כי ידר וכו' לרמוז כי הנודר צריך להזדרז הרבה לקיים הנדר תיכף שלא יבא יצה"ר להכשילו לעבור על נדרו, או לאחרו כי איש מורה על התגברות והזדרזות כמו ה' איש מלחמה כי ע"י האחור יבא יצה"ר להשכיחו כדי לעבור על נדרו שלא לשלמו או להעבירו על בל תאחר כמש"ה כי תדר נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו

לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה, י"ל כוין דאמר לא יחל דברו ודאי ככל היוצא מפיו יעשה א"כ מה צריך לומר ככל היוצא מפיו יעשה, ונראה במ"ש רז"ל [כתובות עז ע"ב] על רבי יהשע בן לוי, כי הוה שכיב אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה אזל אתחזי ליה א"ל אחוי לי דוכתאי א"ל לחיי, א"ל הב לי סכינך דילמא מבעתת לי באורחא יהבה ניהליה כי מטא להתם דלייה קא מחו ליה שיור נפל לההוא גיסא נקטיה בקרנא דגלימיה א"ל בשבועתא דלא אתינא, אמר קודשא בריך הוא אי איתשיל אשבועתא ניהדר, אי לא לא ניהדר, וז"ש לא יחל דברו ר"ל אם בזה העולם לא החליף דברו שנדר ועשה התרה אז באותו העולם ככל היוצא מפיו יעשה ר"ל אם נשבע באותו העולם ג"כ לא יתירו לו אלא ככל היוצא מפיו יעשה ויתקיים

או יאמר לפי שיש שני מיני נדרים אחד במעשה כגון לתת צדקה או לעשות איזה מצוה שיש בה מעשה או דבר אחר, והשני בדבר שאין בו מעשה כגון שאמר שילמוד איזה דבר וארז"ל האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל וזה נקרא דבר שאין בו מעשה כיון שהוא בחינת דיבור לבד (כמ"ש הרב בע"ח ש"מ פ"ב] וז"ש לא יחל דברו על נדרים ושבועות שיש בהם מעשה, ככל היוצא מפיו יעשה על דבר שהוא תלוי בפיו לבד כגון שאמר אשנה פרק זה

ואשה כי תדור נדר וכו' יש רמז בזה אל מ"ש רז"ל (נדה ל ע"ב] קודם צאת הולד ממעי אמו משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע, והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך וז"ש ואשה ר"ל הילד במעי אמו שעודנו בבחי' נשמה הנקראת אשה כיון שלא יצא עדיין לאויר העולם, כי תדור נדר לה' וכו' שנדר להיות צדיק ולא רשע. בבית אביה בנעוריה קודם בואו לעולם, ושמע אביה את נדרה ואסרה וכו' ר"ל ששמע הקב"ה את הנדר ואת השבועה שנשבע להיות צדיק