יגל יעקב קיא

וכן כולם כנז' בסידור הרש"ש) לוקחים אותה בקבלת שבת באמירת באי כלה שבת מלכתא ותוספת הרוח באמירת ברכו ותוספת הנשמה באמירת ופרוש עלינו וכו' וביום השבת תוספת הנפש באמירת נשמת כל חי ותוספת הרוח אחר אדני שפתי וכו' של תפלת שחרית ותוספת הנשמה בכתר דמוסף כשאומרים איה, ועוד יש שני מיני תוספת קדושת שבת נתוסף ביום שבת (כנ"ז בדרוש ויהי נועם) הא' הוא ע"י כוונת התפילה והב' הוא ע"י כוונת הסעודות וכנגד המשכת תוספת קדושת שבת לימי החול מבחינת הסעודות אנחנו עושים סעודה ד' במ"ש, וכוונתה היא לכוין, להמשיך אור קדושת סעודות שבת לכל סעודות ימי החול, וכנגד המשכת תוספת קדושת שבת מבחי' התפילות אנו אומרים מזמור זה של ויהי נועם ועי"ז אנחנו ממשיכים אותו נועם העליון לכל תפילות השבוע, (וכתב שמן ששון ח"ג על שער הכוו' דרוש ליל ו' או' ד' בשם ילקוט הראובני פ' בשלח משם האר"י ז"ל דבסעודת ליל שבת ותפילתו מתברכים יום א"ב ודיום שבת יום ג"ד ודמנחה יום ה"ו עכ"ל) וז"ש עולת שבת בשבתו כי שבת רומז אל המלכות שנקראת שבת בשבתו תוספת ו' רומז אל הז"א שהוא בחי' ו' של הויה, ור"ל שלוקחין עלייה אחד מצד המלכות שנקראת שבת ואחד מצד הז"א הרמוז באו' ו' של שבתו, על עולת התמיד ונסכה ר"ל מלבד העלייה שלוקחין ע"י התפילה שהיא במקום התמיד, ונסכה רומז אל הסעודות כי כמו שהיין נכנס בשיתין של המזבח כך האכילות של שבת נכנסת באיברים

ובראשי חדשיכם וכו' ולא אמר ובראש חדשיכם בזוה"ק בפ' פינחס הקשו כמה ראשין אית לסיהרא וכו' וכתב הרב בש' הכוו' (בדרוש ר"ח) דהענין הוא כי בתפילת שחרית דלחש עולה המלכות עד נה"י דז"א ובחזרה עד חג"ת ובתפילת מוסף דלחש עד חב"ד ובחזרה עד כתר דז"א (עיין ע"ח ש"כ פ"ט) ולז"א ובראשי חדשיכם לשון רבים ולא אמר ובראשי חדשיכם, וכוין שעולה עד כתר דז"א לוקחת הארה ע"י עצמה ולא ע"י ז"א וז"ש בפ' ר"ח ונסכו לרמוז כי היא עתה במעלת הזכר ואינה בבחינת נו"ק אשר תחת רשות בעלה, אבל בפ' תמיד של שבת כתוב ונסכה לרמוז כי היא אז בבחי' נו"ק שמקבלת הארתה ע"י ז"א. ובראשי חדשיכם ולא אמר ובראשי החודש לרמוז כי החידוש הוא שלכם שאתם מונים ללבנה וגם אתם עתידים להתחדש כמותה כמ"ש ז"ל

מלבד עולת הבקר וכו' כאלה תעשו ליום וכו' על עולת התמיד וכו' י"ל דלמה אמר מלבד עולת הבקר וכו' והיה די לומר פסוק כאלה וכו' ומשמע דהקרבנות אלו הם מלבד עולת התמיד, ואפשר דבא לרמוז על הקרבנות האמורים בספר יחזקאל שקריבים לעתיד חוץ מאלו הקרבנות וז"ש מלבד עולת הבקר, דבקר רומז אל הגאלה ור"ל מלבד קרבנות העתידים ליאמר בס' יחזקאל אשר לעולת התמיד, ר"ל שעושים על עולת התמיד תעשו את אלה, ורמז אותם בקרבנות הפסח כדי לרמוז ג"כ מ"ש רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל בב"א

פ' מטות

וידבר משה אל ראשי המטות וכו' ולא אמר אל ראשי העדה, לרמוז אל מ"ש