יגל יעקב קי

מתמעטת לעוה"ב איש לפי פקדיו יתן נחלתו, הכל לפי החשבון, וכן אמרו רז"ל למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה וכו'

או יאמר במ"ש הרב ז"ל [בשער הגלגולים הקדמה י"א] וז"ל והנה תיקון האדם תלוי בדברים רבים כמו בעשיית כל מצות עשה ובעסק התורה וכו' וכפי מה שירבה בהם כך יושלם תיקונו לזכות לקחת כל חלקי נשמתו וכאשר ח"ו יחטא ויעבור על שס"ה מל"ת כך יהיה הפגם שיפגום בחלקי נשמתו גם אם עשה מ"ע הרבה עכ"ל וז"ש לרב תרבה נחלתו ר"ל מי שהוא רב בתורה ומצות שעושה הרבה תרבה נחלתו ר"ל חלקי נשמתו ולמעט ר"ל מי שאינו עושה מצות כי אם מעט תמעיט נחלתו. חלקי נשמתו איש לפי פקודיו יתן נחלתו. הכל לפי חשבון כל מה שמרבה בתורה ובמצות ירבה לקחת חלקי נשמתו

יפקד ה' אלהי הרוחות וכו' פי' רש"י ז"ל שבקש משה שירשו בניו גדולתו, והשיב לו ה' כדא הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האהל. והקשו המפרשים ז"ל דמאין יצא דרש זה, עיין מ"ש. ונראה לפרש עוד כי המנהג שבעולם אין מושיבים שר גדול או מלך אלא א"כ יודע טכסיסי מלכות להנהיג את אנשי המלחמה ואת העם ומפני כך אין מביאין אחד מן השוק ועושין אותו שר גדול כי זה אינו יודע להנהיג אלא מתחלה עושין שר עשרות ואח"כ שר מאות כדי שיתלמד ועולה ממדרגה למדרגה להנהיג עמים רבים, והכא נמי כשאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים וכו' א"כ צריך להזמין אחר תחתיו שיודע להנהיג את העם ומי יש שיודע ובקי להנהיג את העם יותר מבני מרע"ה שהם מצוים כל שעה אצלו וי דעים כל מוצא ומובא העם כיצד מנהיגם אביהם, וז"ש יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש וכו' אשר יצא לפניהם וכו' ר"ל איש אשר יודע שיצא לפניהם יבא לפניהם וכו' שיודע להנהיגם כמו בניו אשר ידעו כל מוצא ומובא העם ולא איש אחר שאינו יודע טיב ההנהגה. והשיב לו ה' כדאי הוא יהושע וכו' שגם הוא יודע להנהיג שלמד מעמך וגם ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האהל וא"כ יש בו תרתי לא כן בניך שלא שמשו כמותו בתורה

זה האשה אשר תקריבו לה' וכו' את הכבש אחד תעשה בבוקר וכו' י"ל דלמה בתחלה אמר לשון רבים תקריבו ואח"כ אמר תעשה לשון יחיד. ונראה דידוע מ"ש ז"ל כי קרבן התמיד הוא בא משל צבור והוא בא ממחצית השקל שנותנים בכל שנה כנזכר במסכת שקלים, וא"כ כל אחד ואחד אינו מגיע מחלקו לקרבן התמיד שבכל יום ויום כ"א מעט מן המעט ויבא האדם להצטער לומר מצוה גדולה כזאת כך נותן בה, לז"א זה האשה אשר תקריבו לה' שהוא משל צבור אעפ"י שאין מגיע לכל אחד ואחד כ"א דבר מועט אני חושב המצוה לכל אחד ואחד כאלו עשאה כולה וז"ש את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה וכו' לשון יחיד לומר שנחשבת המצוה לכל אחד ואחד כאלו עשאה כולה

עלת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה, כפל הדברים שבת בשבתו, וגם למה חזר ואמר על עולת התמיד והיה די לומר עלת שבת על התמיד וכו' עיין פי' רש"י ז"ל ועוד יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' כי יש שני בחינות תוספות נר"ן שמקבלים ישראל אחד בליל שבת מן המלכות ואחד ביום שבת מן הז"א והוא כי תוספת הנפש (ר"ל נרנח"י דנפש