יגל יעקב קט

מצד יוסף על טיפין דאזדריקו, והאחד מצד יתרו שפיטם עגלים לע"ז, וגם נדב ואבירוא היה בהם מעין דוגמא זה שלא רצו להנשא דומה לעניין יוסף ורב' שהקריבו אש זרה דומה ליתרו, וראה פנחס בזמרי שבא על כזבי והיה בה ע"ז דפעור ופנחס היה מוכרח לתקן דברים אלו וגם נדב ואביהוא היו מוכרחים לתקן עצמם מאלו הב' דברים לכן נתעברו בפנחס כדי שיהיה בו כח לתקן תקונו ותיקון שלהם בפעם אחת דבש, לפי שם

ויעל מלאך ה' ארז"ל זה פנחס מן הגלגל ע"י גלגול נשמתו עלה אל הבכי"ם הוא עולם האופנים שאומרים שם ברוך כבוד ד' ממקומו ר"ת בכי"ם וכשנתנו לו או' יוד נעשה פינחס גי' יצחק, וכשנתנו לו או' מ' של מות שהיתה פורחת באויר אז נעשה רמ"ח גי' אברהם, וכשנתנו לו או' ואו שהוא של יעקב נעשה רחום כי יעקב היה רחמן ולכן לקח רומח בידו והוא רחום נמצא הוו"ל כח שלשה אבות וזיהו שסייעתו, שם

ובזה יובן מ"ש במדר"ר [סוף פ' בלק] י"ב נסים נעשו לפינחס הא' דרכן לפרוש זה מזה והדביקן המלאך, הב' סתם פיהם המלאך כדי שלא יצווחו הג' כן את הרומח כנגד הקבה שלה כדי שתהא זכרותו נראה בתוך הקבה מפני דנוקרנין כדי שלא יאמרו אף הוא נכנס ועשה צרכיו, הד' האריך הברזל כד שידקור את שניהם הה' נתן כח בזרועו כדי ש גביה את שניהם, הו' נתן כח בעץ לסבול את שניהם, הז' לא נשמטו מן הזיין אלא עמדו במקומן, הח' הפכן המלאך בראש הרומח כתקנן כדי לראות קלונם לכל, הט' לא הטיפו דם שלא יטמא פינחס, הי' ששמר הקב"ה רוחותיהן שלא ימותו ויטמא, יא' הגביה המלאך המשקוף כדי שיצאו שניהם בין כתיפיו תלויין לעיני כל, יב' כשיצא עמדו בני שבטו לפגוע בו, ירד המלאך ונגף בהם כשראה פינחס שמבקש המלאך לכלותן רבטן בקרקע ועמד והתפלל עליהן וסלקו, רה"ד ויעמוד פינחס ויתפלל כו' וי"ל דלמה נעשו לו י"ב נסים לא פחות ולא יותר, אבל ע"פ האמור שהיה לו כח שלשה אבות וזיהוא שסייעתו ניחא, דשלושה אבות יש בהם י"ג אותיות, וכנגד י"ב אותיות נעשו לו י"ב נסים, וכנגד או' הי"ג היתה לו סייעתא שיענה בתפלתו ויעצר המגפה

או יאמר הטעם שנעשו לו י"ב נסים, במ"ש הרב ז"ל כי הכלים ואורות דרפ"ח ניצוצין של ז' מלכי אדום ירדו לבי"ע פנימיות הכלים לבריאה ואמצעיותן ליצירה וחיצוניותן לעשיה, וידוע דכל עולם כלול מאבי"ע א"כ בכללותם הם י"ב, וכשאדם מוסר נפשו על ק"ה הוא מברר מאלו הכלים והרפ"ח דאבי"ע דבי"ע ומעלה אותם אל האצילות, והכא נמי גבי פינחס שמסר נפשו על ק"ה כמש"ל א"כ ברר מכלים ואורות דרפ"ח דבאבי"ע דבי"ע שהם י"ב והעלה אותם אל האצילות לכן כנגדן נעשו לו י"ב נסים

לרב תרבה נחלתו וכו' ולא אמר לרבים תרבו נחלתן לשון רבים כמ"ש לאלה תחלק הארץ, ונראה שבא לרמוז שלא יאמר האדם אני אשב במקומי איני עושה שום עון וזה די ולא אטרח לעסוק בתורה הרבה ובמצות ובמעשים טובים, לזה אמר לרב תרבה נחלתו ר"ל כל מה שהוא רב בתורה ובמצות ובמעשים טובים תרבה נחלתו לעוה"ב ולמעט תמעיט נחלתו, אם הוא ממעיט גם נחלתו