יגל יעקב קה

כמש"ה וגם ערב רב וכו' ויקץ מואב מפני בני ישראל שאם יפלו בידם מרחמים עליהם ר"ל לא נתיראו מפניהם כ"א קיצה בעלמא

וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה וכו' י"ל דלמה אמר פתורה וכו' היה די לומר אל בלעם בן בעור ארץ בני עמו וכו' ונראה דמילת פתורה חלק אותה תהיה פה תורה ומפני כדי שלא יוכל לומר לו בלעם לבלק לאמר רבה צבאך וצאה רמז לו בלק שלא יוכל להם בשום עניין כ"א בקללה בעת הזעם מפני שהם עוסקים בתורה בתדירא וכמ"ש רז"ל בזמן שהקול קול יערב אין הידים ידי עשו שאין אומה ולשון יכולה להם כשהם עוסקים בתורה וז"ש פתורה ר"ל פה תורה שהם עוסקים בפה תורה אשר על הנהר ר"ל כמו שהנהר מושך תמיד כך הם עוסקים בתורה תמיד וא"כ מוכרח הוא שתבוא. לכה נא ארה לי וכו' כי עצום הוא ממני ולא אוכל לו

ועתה לכה נא ארה לי וכו' העירו המפרשים ז"ל דמהו אומרו תיבת לי הוה סגי לומר ועתה לכה נא ארה את העם הזה ונראה לע"ד ע"פ מ"ש במדרש הביאו רש"י ז"ל על פסוק ארץ בני עמו. דבלעם היה מתנבא לבלק ואומר לו שעתיד אתה למלוך. וז"ש תיבת לי לרמוז לו אם אין אתה בא בשביל עמי צריך שתבא בשבילי שאמרת לי עתיד אתה למלוך ויקויים דבריך ע"י קללה שאתה מקללם ותשאר המלכות בידי שאם לא תבא אפשר שיהרגוהו כמו שעשו לסיחון ולעוג ונמצאו דבריו בטילין כי זה המלכות שהמליכוהו לפי שעה אינה חשובה אם לא תתקיים בידו

אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי את אשר תברך וכו' י"ל דלמר צריך להכות בו ולגרשנו מן הארץ כיון שהיה בטוח בו שקללתו עושה פירות. היה אומר לו שיקללם וע"י קללתו יגרשו מן הארץ. שיהיה איזה דבר על שונאי ישראל ויגרשו. ועוד למה יחס הגרוש על עצמו שאמר ואגרשנו מן הארץ כיון שבלעם הוא העיקר שהוא המקלל. הול"ל ויגרשו מן הארץ ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש הרב ז"ל בשה"פ וז"ל ראיתי לבאר כאן עניין בלק ובלעם שהיו קוסמים וחכמים שאין כמותם בעולם וכמ"ש חז"ל כי בבחינה אחת היה בלק טפל לבלעם ובבחינה אחרת היה בלעם טפל לבלק. וגם בזוהר האריך בעניין בלק ובלעם כי נקרא בלק בן צפור ע"ש חכמתו שהיה קוסם ע"י צפור א' וכו' ואמנם עיקרו של בלעם הוא מאורות דאבא שנכנסו בלאה ונתפשטו עד כתר דרחל כנז"ל הרי כי בלק הוא מאורות דאימא שבעקבי לאה. ובלעם הוא מאורות דאבא שבכתר דרחל. וכו' ובזה תבין איך בלק היה קוסם ובלעם היה נחש כנ"ז בזוהר והטעם הוא כי הנחש אין כוחו אלא בפיו וכן בלעם שעיקרו מן הבל כנז"ל והוא הבל הרע היוצא מן הפה. אבל בלק עיקרו מן קין שהוא מאימא שהיא בחי' מעשה כמו שידעת בעניין ל"ב אלהים דבראשית דאבא אומר ואימא עושה. והקסם הוא ביד וכמש"ה וקסמים בידם כי בלק היה יותר בקי בהם מבלעם עכ"ל. ולכן לא אמר בלק לבלעם שיהיה הכל ע"י קללתו. אלא רצה לעשות כל אחד לפי בחינתו שבלעם שכחו בפיו יקללם דוקא ובלק שכחו בידו ע"י הקסם הוא יעשה הגרוש ולכך יחס הגרוש על עצמו מפני שהוא עיקר עשיית הגרוש: ובזה יובן ג"כ מ"ש כי ידעתי את אשר תברך מברך וכו' דמנא ידע. והוא ע"י הקסם שלו שהיה קוסם