יגל יעקב קג

לאחרינא א"ל אית לך ברתא א"ל הן, א"ל זילון זינסבון דין לדין ויכלון תרויהו סימא, שרי אלכסנדרוס מוקדון תמה, א"ל מלכא מה את תמה, לא דנתי טבות, א"ל הן, א"ל אלו הוה הדין דינא בארעכון מה הויתון עבדין, א"ל מרים רישא דדין ורישא דדין וסימא סלקא לבי מלכא, אמר ושמשה דנחה בארעכון א"ל הן, ומיטרא נחין בארעכון א"ל הן, א"ל בעירא דקוקא דילמא אית בארעכון א"ל הן, א"ל תפח רוחיה דההוא גברא בזכות בעירא דקוקא שמשא דנחה עליכון ומטרא דנחית עליכון, אמטו בעירא דקוקה אתון משתזבין הדא הוא דכתיב אדם ובהמה תושיע ה', אדם בזכות בהמה תושיע ה', עכ"ל וז"ש ולמה הבאתם את קהל ה' וכו' למות שם אנחנו ובעירנו ר"ל דאם לא היה לרחם עלינו שאנחנו בני אדם היה לרחם על בעירנו שהם בהמה

לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, הטעם דלא זכרו אלא דברים אלו מפני שאפשר ע"י דברים אלו יכולים לרוות מעט מצמאונם כי הזרע הוא ירקות וראוי למאכל בהמה ותאנה וגפן ורמון למאכל אדם

ויך את הסלע במטהו וכו' אמרו רז"ל עבור דהכה משה בסלע יצא מחלוקת בין החכמים, ואפש"ל הטעם ע"פ מ"ש הרב ז"ל כי ע"י הדיבור נמשך אור מקיף, וידוע דאור מקיף הוא מבריח הקלי', וגם ידוע דהשכחה היא באה מצד הקלי' כמבואר בדברי הרב ז"ל, והכא ע"י מריבה שעשו על המים הגבירו כח הקלי', ואם היה משה רבע"ה מדבר אל הסלע כאשר צוה אותו ה', היה ממשיך אור מקיף ע"י הדבור והבל הפה שלו והיו נכנעים הקלי' ולא היתה גוברת מדת השכחה, אבל עתה שהכה הסלע ולא נמשך אור מקיף ע"י הדיבור שהיה צריך להיות ע"י המים הרמוז לתורה, גברה כח הקלי' ונעשה שכחה ודין גרמה להיות מחלוקת בין החכמים, וע"פ זה יש לפרש מ"ש ז"ל מלא כסלע משתוקא בתרין, ר"ל אם היה ממלל אל הסלע וממשיך אור מקיף, משתוקא בתרין כי היו הקלי' נכנעים ולא היתה גוברת כח השכחה ולא היה מחלוקת בין החכמים

באר חפרוה שרים וכו' באר רומז אל התורה, חפרוה שרים אלו ת"ח שנקראו מלכים כמ"ש ז"ל [גיטין ס"ב ע"א יומא ע"ב ע"ב] וכמש"ה [משלי ח'] בי מלכים ימלוכו וכו' בי שרים ישורו, ואומרו חפרוה שרים ר"ל ע"י עסק התורה זה עם זה יורדים לעומקה של הלכה ויוצא דין לאמתו, כרוה נדיבי העם, אלו הנדיבים שבעם שמחזיקים ביד ת"ח שנקראת ג"כ התורה על שמם כמ"ש ז"ל בצל החכמה בצל הכסף, במחוקק במשענותם שנותנים להם חק כו"כ לחדש או לשנה כדי לסומכם [ומחוקק לשון חק] וממדבר [לשון דיבור] מתנה ר"ל ע"י הדיבור של ת"ח שעוסקים בתורה, יתנו מתנה למחזיק מן השמים וכו'

או יאמר במ"ש ז"ל על פסוק ואותי צוני ה' בעת ההיא וכו' כאשר צוה ה' אלהי מה אני בחנם אף אתם בחנם, שאסור לצמד הלכות ומדרש בשכר, והטעם נלע"ד בס"ד מפני שהמלמד בחנם דומה כמי שנותן מתנה לחבירו שהנותן שמח, דכיון שהוא נותן בחנם ודאי שהוא נותן בכל לבו שאין אונס במתנה, וגם המקבל שמח שנותנים לו מתנה בחנם וא"כ יהיה הלומד והמלמד שמחים, ועוד כיון שהמלמד מלמד בחנם יהיו דבריו נשמעים ויקבלו ממנו כל מה שאומר, שיאמרו ודאי כל מה שאומר הוא אמת כיון שאין לו הנאה בלימוד זה רק לטובתינו הוא אומר, ועוד