יגל יעקב קב

מצוה ומצוה מוצי משם אבר אחד, וע"י שס"ה לאוין שהם שמור כנגד הנוק' ששם טוב ורע ממראה מתניו ולמטה, יש חלב טהור וחלב טמא וכל העובר על השס"ה לאוין מערב הרע בטוב בחלק נפשו הבא מהנו"ק דנוגה וכו' ואם יעבור אדם על לאו אחד אם הוא עורק העין מסתמא ואינו רואה כי הטוב שבו אינו מתגלה ואין העין של הנפש משיג שאינו מתלבש בו הנפש במלבוש ההוא עד שיסיר אותו מום, עכ"ל בקיצור, וז"ש ואח קדשי בני ישראל ר"ל מצות שנתקדשו בהם ישראל לא תחללו לעבור עליהם, ולא תמותו נגזר על איברי הנפש כי הטוב אינו מתגלה בהם ונקראים מתים אלא דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וכו' פרה עם שלש אותיותיה גי' רפ"ח אדמה רומז אל שבעה מלכי אדום כי משם הם בחי' הברורים כמבואר בשער המצות בפ' בהר סיני ובפ' עקב, [כי כל הברורים של שבעה מלכי אדום שעדיין לא נתבררו וגם מה שנפל ע"י חטא אדה"ר כלם הם בקלי' נוגה והם בחי' רפ"ח וע"י עשיית המצות מתבררין מהם בחי' רפ"ח חלקים מן הרפ"ח] ואמרו אליך כי משה בחי' יסוד דאבה המתגלה בתוך ז"א עד היסוד כמבואר בע"ת שער לב ושם עולים הברורים אחר שעלו אל המלכות כידוע, וז"ש ויקחו אליך פרה אדמה ר"ל יבררו ויעלו אל בחינתך רפ"ח מן שבעה מלכי אדום, תמימה אשר אין בה מום ר"ל תהיה המצוה זכה ומזוכה, אשר לא עלא עליה עול של יצה"ר, שיעשה אותה שלא לשמה לכבוד או לדבר אחר

ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכו' הטעם שבחר ה' ית' בשלושה מינים הללו הוא כדי לרמוז אל בני האדם, בין אם יהיה גבור כארז או עני ושפל כאזוב, או עשיר כתולעת השני שיוצא ממנו המשי, כולם שוים, שאח"כ והשליך אל תוך שרפת הפרה ויהיו אפר, כן בני האדם אם הוא עשיר או גבור או עני כולם הולכים אל מקום אחד, אבל העיקר הוא וכבס בגדיו הכהן אלו בגדי הנפש שצריך לנקות אותם ע"י התשובה ומצות ומעשים טובים [וכל אדם נקרא כהן ע"ש שמשמש את המקום במצות] ורחץ בשרו במים ע"י עסק התורה שנקראת מים כמש"ה הוי כל צמא לכו למים, ואחר יבא אל המחנה ר"ל שע"י זה אח"כ יזכה לבא למחנה שכינה לעוה"ב ואם לאו ח"ו אם לא יעשה כן, וטמא הכהן עד הערב ר"ל נשאר בטמאתו עד אשר יאכל יסורים בגיהנם או בגלגול הנדמים כמו ערב, ואח"כ יטהר כי לא ידח ממנו נדח

ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו, י"ל דלמה זכרו הבהמות ולא זכרו ג"כ הבנים כמ"ש בפ' בשלח להמית אחי ואת בני ואת מקני בצמא, נראה ע"פ מ"ש רז"ל במדרש [ויקרא רבא פ' כז] על אלכסנדורוס מוקדון כשהלך לאחרי הרי חושך אתא למדינתא דשמא אפריקי, נפקין קדמוניה בחזורין דדהב וברמונין דדהב, ובלחם דדהבה, אמר ומה זה דהבה מתאכיל בארעכון, א"ל ולא הוה כן בארעך, אמר להון לא עבידתיכון אתיתי למחמי אלא דינכון אתיתי למחמי, עד דאינון יתבין אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא, חד אמר מרי מלכא חרובא [פי' חורבה] זביניה מהאי גברא וגריפתא ואשכחיה בה סימא ואמרית ליה סב סימתיך, דחרובה זביניה וסימא לא זביניה, ואחרינא אמר כמה דאת מסתפה מעונה גזל כך מסתפינא אנא, כד זבינית לך חרבותא וכל דאיהו בה זבינית לך, קרא מלכא לחד מנהון א"ל אית לך ברא, א"ל הן, קרא