יד המלך (לנדא) - ד. נד

פטורים על היזק כזה בכל זאת הכהן דעיות בשליחותו מוטל עליו לתקן ע"י התשלומין מה שעיות ובדין הוא דבין בשוגג ובמזיד יהיו הכהנים שפגלו חייבים כדין כל שליח שעיות דאין חילוק בין אם עיות בשוגג או במזיד חל בכל ענין העיות על השליח רק מפני תיקון העולם דהיינו מפני תקנות הכהנים ומקריבי קרבן דאם יהיו הכהנים חייבים על קלקולם בשוגג לא ירצו לעבוד עבודה ולכן שינו דין הכהנים מדין שלוחין דעלמא לפטור בהם את השוגג ולפי זה חלוק לגמרי הטעם של שתי המשניות האלה בין בחיוב במזיד ובין בפטור בשוגג דבמתניתין דהמטמא ומדמע ומנסך הוי הטעם של החיוב במזיד משום קנס ובכהנים שפגלו הוי החיוב מדאורייתא משום תורת שלוחין וגם בפטור בשוגג של המטמא והמדמע והמנסך הוי הטעם לרבי יוחנן משום דהיזק שא"נ לא שמיה היזק ולחזקיה הוי הטעם כדי שיודיעו ובכהנים שפגלו הוי הטעם דשוגגין פטורים משום תיקון עולם של הכהנים והמקריבים וכן מורה לשון המשנה דאנו רואין דלחזקיה דהוי טעמא דמתניתין במטמא ומדמע דשוגגין פטורין בכדי שיודיעו ולמה לא מצינו הא דמפני תיקון עולם השנויה על מתניתין דהכהנים שפגלו גם על מתניתין דהמטמא והמדמע אלא ודאי דכונת מפני תיקון העולם האמור בשוגג של כהנים שפיגלו הוא תקנות הכהנים והמקריבים ובזה שפיר שייך לשון מפני תיקון עולם משא"כ בהטעם דבכדי שיודיעו אשר תקנו בפטור התשלומין בשוגג של המטמא והמדמע והמנסך דהתקנה זו הוא מחמת חשש שחששו חכמים שלא לבא לידי מכשול איסור כאשר זה דרכם בקודש לעשות משמרת למשמרת לא שייך בו הלשון מפני תיקון עולם והא דפריך הגמרא על חזקיה ממתניתן דהכהנים שפגלו אף דטעמא דמתניתן לא איירי כלל מהיזק שאינו ניכר כונת הפרכא הוא לפי ההוי אמינא דמפני תיקון העולם קאי על חיוב של מזיד ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק איזה תיקון עולם צריך כאן לחייבו במזיד הלא אף מבלעדי החיוב המוטל על הכהן בתורת שליח וגם אם אדם אחד דעלמא היה מזיק לחבירו היזק כזה היה מחויב לשלם לו דהא היזק שא"נ שמיה היזק ואיזה מקום לטעם של תיקון עולם יש כאן ומשני דמפני תיקון עולם קאי על פטור של שוגג ולפי מסקנת תירוץ הגמרא זו לא איירי המשנה כלל מהיזק שאינו ניכר לא בחיוב של מזיד ולא בפטור של שוגג וכמו שביארתי:

גם בדין השני של העושה מלאכה במי חטאת ופרת חטאת מסתבר ליה לרבינו דאין לדין זה ג"כ שום ענין כלל להא דהיזק שא"נ לא שמיה היזק והא דהיה מקובל להם דהעושה מלאכה במי או פרת חטאת דפטור מדיני אדם זה הוא דוקא באם לא היה כונתו לעשות בהם מלאכה לצרכו וכגון בהכניס פרה למרבק. כדי שתינוק וחידוש אבל בלקח פרת חטאת או מי חטאת של חבירו לעשות בהם מלאכה לצרכו, אף אם היזק שא"נ לא שמיה היזק בכל זאת הכא חייב לשלם מה שהפסידו דהא דס"ל לר' יוחנן דהיזק שא"נ לא שמיה היזק. זה הוא דוקא באדם אחר שלא גזלו ולא נתחייב באחריותו של החפץ הזה אשר הפסידו בהיזק שאינו ניכר אבל בגזלן שגזל חפץ מחבירו או אם נתחייב באיזה אופן אחר באחריות חפצו של חבירו והזיקו לחפץ הזה. אף היזק שא"נ דמי מעליא מחויב לשלם לו והא דקיי"ל דאומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך זה הוא דוקא בנאסר בהנאה מאליו ולא היה יד הגזלן באיסורו אבל אם נאסר ע"י הגזלן אף דאם היה אסרו אדם אחר באיסור זה שאינו ניכר היה פטור מדאורייתא לשלם ומשום דהיזק שא"נ לא שמיה היזק בכל זאת הגזלן שיש עליו חיוב אחריות אם הפסיד להגזלה בידים יהיה איזה היזק שיהיה בין היזק הניכר ובין היזק שאינו ניכר בכל אופן מחויב לשלם ולכן כשלקח פרת או מי חטאת של חבירו שלא מדעתו לעשות בהם מלאכה לצורך עצמו הרי אין שליחות יד גדול מזה וגזלן גמור יחשב להיות נתחייב באחריותן ואם הפסידן במזיד בעשותו בהם מלאכה אזי הוי כהפסידן בידים דאין אומרים בו הרי שלך לפניך ודמי מעליא חייב לשלם משא"כ בהפסילן בשוגג דהוי כנפסל מאליה ובנפסד מאליה אף בגזלן גמור אנו קיימינן דאומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך ולכן בשונג פטור מלשלם ולפיכך גם החיוב והפטור של שוגג ומזיד בעושה מלאכה בפרת ומי חטאת אין לו ג"כ שום ענין כלל עם הא דהיזק שאינו ניכר אם שמיה היזק או לא שמיה היזק והא דאותיב ר' אליעזר מיניה לחזקיה כונת התיובתא הוא ג"כ כמו שפירשתי למעלה על קושית הגמרא ממתניתן דכהנים שפגלו דלפי ההוי אמינא ד?הא דהעושה מלאכה בפרת ומי חטאת מיירי בעושה עמהם מלאכה לצרכו ואי אמרת דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק א"כ אף מבלעדי חיוב אחריות אשר עליו מכח הגזלה הלא בכל ענין חייב בתשלומין מצד ההיזק שהזיק לחבירו ואמאי פטור מדיני אדם ומשני דמיירי שהכניס בהמה למרבק דלא נטלה להנאתו ולפיכך פטור מדיני. אדם ולפי מסקנות תירוץ זו בנטלה לעשות בהם מלאכה לצרבו ונתכוין להפסידה במזיד חייב בכל ענין בדיני אדם מדין גזלן ואף אם השא"נ לא שמיה היזק וכמו שכתבתי:

ומצאתי לי רב בדבר זה שחידשתי, דאף דאנן דקיימינן בכל גזלן דאומר באיסורי הנאה הרי שלך לפנייך וכמו שהוכיח הגמרא מזה בסוגיא שם בפרק הנזקין דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק בכל זאת אם הגזלן בעצמו הזיק בידים את הגזלה גם בהיזק שא"נ מחויב לשלם ממון גמור ואין בידו לפטור עצמו בחזרת הגזילה בעינא באמירת הרי שלך לפניך דגם רבינו הגדול רש"י הורה לנו בתיבה אחת קטנה דגם דעתו כן הוא דבסוגיא בפרק הנזקין הביא הגמרא מתניתין דפרק הגוזל בגזל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואותיב מינה על חזקיה דאמר היזק שא"נ שמיה היזק אמאי אומר לו הש"ל ופירש רש"י על תרומה ונטמאת דנטמאת מאליה ואנחנו לא נדע כוונת רש"י שכיון דדעת רש"י הוא כמו שכתבתי דבטימא אותה הגזלן בידים אף לרבי יוחנן דהיזק שא"נ לש"ה מחויב לשלם ולכן כאשר אותיב הגמרא ממתניתין על חזקיה, דסובר להש"נ שמיה היזק דמשמע דלרבי יוחנן דלא שמיה היזק ניחא דאומר לו הרי שלך לפניך ולכן הוכרח רש"י לפרש ע"ז דתרומה וניטמאת דמתניתין דמיירי בנטמאת מאליה דאי מיירי מתניתן בטימאוה בידים היה קשה ממתניתן אף לר' יוחנן לבטימאוה הגזלן בידים אף ר' יוחנן מודה דדמי מעליא בעי שלומי ואין בידו לפטור עצמו באמירת הרי שלך לפניך וכמו שהסברתי:

ועפ"י דרכינו זה יתישב מה דתמוה לדעת כל המפרשים דהחיוב ופטור של שוגג ומזיד האמור בשתי אלה בכהנים שפיגלו ועושה מלאכה במי ופרת חטאת הוא מטעם אחד של חיוב ופטור דשוגג ומזיד דמתניתן דהמטמא והמדמע והמנסך דלר"י החיוב במזיד הוא מדרבנן משום קנס שלא יהיה כאו"א כו' והפטור בשוגג הוא מדאורייתא דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ולחזקיה הוא להיפך דהחיוב במזיד הוא מדאורייתא דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק והפטור של שוגג הוא מדרבנן כדי שיודיעו ומפני תיקון עולם האמור לחזקיה בפטור של שוגג בכהנים שפגלו כונת של התיקון עולם הוא בכדי שיודיעו הכהנים להבעלים שפגלו קרבנם והלא לדעת הראב"ד ורבים מרבותינו הראשונים איך יש מקום כלל. לטעם זה דכדי שיודיעו בכהנים שפגלו בשוגג הא לדעת הראב"ד אין הכהן נאמן בפיגולו רק בשעת ההקרבה אבל אחר ההקרבה אינו נאמן כלל וכמו שכתב הראב"ד על מה שהביא רבינו בהלכות פסולי מוקדשין פרק י"ט הלכה ט"ו דהיה מקריב עמו בזבחים ואמר לו נתפגלו דנאמן אבל אם אמר לו זבחים שהקרבתי לך באותו יום נתפגלו אינו נאמן וכתב הראב"ד ע"ז וזה לשונו אמר אברהם כל שבידו נאמן וכונתו הוא דאנן קיי"ל כאביי דהעיקר תלוי אם הוא בידו ולאו דווקא באותו יום רק כל שאמר לו אחר ההקרבה. שוב אינו נאמן דגם רגע אחת לאחר ההקרבה שוב אינו בידו ומרן הכסף משנה שם כתב שם בתחלת דבריו דגם דעת רבינו הוא כאביי דהכל תלוי במה שהוא בידו ולבסוף רצה להשוות דעת אביי ורבא וכוח דעכ"פ לדעת הראב"ד ורוב מרבותינו אין הכהן נאמן על פיגול רק בשעת ההקרבה ועל שעת הקרבה כשפיגל בשוגג איזה מקום לפטור אותו מתשלומין משום שיודיעו שייך כאן הלא בשעת,, מעשה א ההקרבה והפיגול הרי הכהן בעצמו לא ידע עדיין כלל. אם מפגל ואם יש עליו איזה חיוב תשלומין כלל דבשלמא. בשאר היזק שאינו ניכר שעושה אדם לחבירו בשוגג וכמו במטמא ומדמע ומנסך בשוגג אף דגם באלה לא שייך תקנה זו דכדי שיודיעו על שעת מעשה דהא בשעת מעשה הוא שוגג והרי הוא בעצמו לא ידע בכל זאת שפיר יש באלה וכדומה להם מקום לתקנה דאחר שיזכיר א״ע שאסר את של חבירו בשוגג ויכול לברר האיסור לחבירו ע"י אחרים העומדים שם כשאסרו אזי אם יהיה. חייב לשלם יסתיר לנצח האיסור מחבירו והתקינו שיהיה פטור בכדי שיודיעו לחבירו עכ״פ אם יזכור א"ע בהאיסור לאחר זמן משא"כ בכהנים שפיגלו את הזבח דהוא דבר הנאסר במחשבה ואין ביד הכהן לברר הפיגול בעדים אם לא דשמענא דמפגל והכהנים שפיגלו במקדש דתני במתניתן סתמא קתני וסתם פיגול הוא במחשבה ובכל זאת שוגגין פטורים והרי במפגל במחשבתו דאי אפשר לברר רק עפ"י הגדת הכהן א והכהן בעצמו אף אם יזכור א"ע אחר כך שהיה מפגל בההקרבה ויודיע להבעלים אין הבעלים צריכים להאמינו בלתי אם ירצו להחמיר על עצמם להאמינו בכך אמנם על זה לא שייך תקנה ובשעת ההקרבה עצמה ג"כ אין מקום להודעה דהמפגל בשוגג הרי הוא בעצמו לא ידע ואיך יודיע להבעלים וא"כ למה פטור במפגל בשוגג