יד המלך (לנדא) - ד. נג

שפגלו את הזבח במזיד חייבין לשלם בשוגג פטורים וכן העושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת במזיד חייב לשלם ובשוגג פטור הכניס פרה למרבק כדי שתיניק וחידוש והסיח דעתו. ממי חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ע"כ:

הנה מקור הלכות האלה הוא ממתניתין בפרק הנזקין ( דף נ"ב) דהמטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ופליגי שם בגמרא חזקיה ור' יוחנן בכונת המתניתן דחזקיה סובר דדבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב ומשום דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק ומה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו ור' יוחנן סובר דדבר חזרה אחד שוגג ואחד מזיד פטור ומשום דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומה טעם אמרו במזיד חייב כדי שלא יהיה כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני ומקשה שם הגמרא על חזקיה ממתניתן דהכהנים שפגלו במקדש דמזידין חייבין ותני עלה מפני תיקון עולם. ואי אמרת דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק האי שוגגין פטורין מפני תיקון עולם מיבעי ליה ומשני דהכי נמי קאמר מזידין חייבין הא שוגגין פטורים מפני תיקון עולם. הדר הקשה שם ר' אליעזר אחזקיה מהא דעושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים., ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק בדיני אדם נמי ליחייב ומשני דהוא מותיב לה והוא מפרק לה פרה שהכניסה למרבק ע"מ שתינוק וחידוש מי חטאת ששקל בהן משקלות ע"כ תוכן הסוגיא שם השייך להלכות אלה שהביא רבינו.. והראב"ד השיג על רבינו על מה דפסק בהעושה מלאכה בפרת חטאת. ובמי חטאת דבמזיד חייב וכתב דשיבוש הוא דכיון דאנן קיימינן כר' יוחנן דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וכן פסק רבינו בעצמו בההלכה ראשונה. א"כ אפילו עשה מעשה בגופן במזיד בפרת ומי חטאת פטור מדיני אדם. והא דמוקי הגמרא דמיירי בהכניסה למרבק או לשקול בו משקלות זה הוא לתרץ דעת חזקיה דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק אבל לר' יוחנן דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק אפילו בנתכוין לעשות בהם מלאכה פטור לשלם מדאורייתא דהא היזק שאינו ניכר הוא וגם קנס מדרבנן ג"כ לא שייך בזה דכיון דלא היה נתכוין להזיק רק להנאתו הוא מתכוין לא קנסוהו רבנן בזה והשגת הראב"ד נראה עצומה מאוד דאם נדחוק בדעת רבינו דאף לר' יוחנן דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק בכל זאת גם בעשה מלאכה בפרת ומי חטאת חייב במזיד עכ"פ מדרבנן משום קנס וכמו במטמא ומדמע והמנסך א"כ למה הקשה ר' אליעזר על חזקיה הלא גם על ר' יוחנן יסובב קושיא זו דבמזיד יהיה חייב עכ"פ מדרבנן ולמה פטור מדיני אדם לגמרי והרב המגיד דחק לישב כונה זו בסוגיות הגמרא ומלבד כי כונה זאת דחוקה הוא בגמרא אלא דאף קשה לפ"ז דעת הרב המגיד דגם בפרת חטאת ומי חטאת שייך תקנה זו שלא יהיה כאו"א הולך כו' וחייב במזיד אף לר' יוחנן משום קנס א"כ איזה חילוק יש בין עושה מלאכה בגופן של פרה ומי חטאת או הכניסה למרבק כדי שתינוק וחידוש דהלא מן התורה בכל אופן פטור. רק דרבנן קנסוהו במזיד שלא יזיק את חבירו ואומר פטור אני וקנס זה שייך בהכניסה למרבק כמו בהכניסה לעשות מלאכה וא"כ גם בהכניסה למרבק כדי שתינק וחידוש אם היה כונתו להזיק מה לי אם נתכוין גם לטובת הפרה או לא הלא בכל אופן יש מקום לקנוס אותו לשלם בכדי שלא יזיק לחבירו את פרת חטאת שלו על דרך זה שיכניסה למרבק כדי שתינוק וחידוש ואם לא נתכוין להזיק הרי שוגג הוא ואף בעושה מלאכה בגופן הוא פטור ואיך חילק רבינו דין זה של עושה מלאכה בפרת ומי חטאת בשתי פסקי הלכות הלא לר' יוחנן דין אחד לשתיהן דבמזיד בין הכניסה לעשות מלאכה ובין הכניסה למרבק בכל אופן חייב משום קנס ובשוגג דלא שייך קנס בכל אופן פטור ומה שמחלק בגמרא בין עושה מלאכה בגופן ובין הכניסה למרבק חילוק זה אינו רק לחזקיה דלדידיה לא קנסוהו כלל ובעשה מלאכה בגופן חייב משום דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק ובזה שפיר חילק הגמרא דבנתכוין גם לטובת הפרה בכגון זה מסתבר ליה גם לחזקיה דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וממילא גם במזיד פטור דכיון דפטור מדאורייתא הרי ממילא אין חילוק לדידיה בין שוגג למזיד כיון דלדידיה לא קנסו רבנן כלל משא"כ לר' יוחנן דכל החיוב בזה אינו רק מתקנת חכמים ומכח קנס והלא תקנה זו שייך גם בהכניסה למרבק כדי שתינוק דכל שהיתה כונתו להזיק יש מקום לקנוס אותו משום תקנה זו בתשלומין:

והנראה לי לכוין בדעת רבינו דהנה כל הישר בעיניו יראה דדעת רבינו היה לחלק בכונה טעם החיוב והפטור של שוגג ומזיד בכהנים שפגלו ועושה מלאכה בפרת ומי חטאת. מחיוב ופטור של שוגג ומזיד במטמא ומדמע ומנסך דאל"כ הלא כיון דדין מחד הוא לכולן דמזידין חייבין ושוגגין פטורים למה חלקן רבינו לכתוב המטמא והמדמע ומנסך בהלכה מיוחדת בפני עצמו וכהנים שפגלו הזבח ועושה מלאכה בפרת ומי חטאת בהלכה מיוחדת בפני עצמן ובאמת אנו רואין דגם רבינו הקדוש בסידור המשניות חולק הלכות אלה דהמטמא והמדמע והמנסך וכהנים שפגלו במקדש לשתי משניות והא דהעושה מלאכה בפרת ומי חטאת הוא הלכה בפני עצמה מקובלת בכמה מקומות בגמרא דפטור מדיני אדם. וחייב בדיני שמים והחיוב והפטור של שוגג ומזיד אינו מוזכר בגמרא בדין זה של פרת ומי חטאת כלל ומבלעדי זאת גם הדעת מכרעת דבכהנים שפגלו הזבח לא שייך ביה כלל החששא דשלא יהיה כל אחד ואחד הולך ומפגל קרבנו של חבירו דאין היכולת לפגל רק הכהנים המקריבים וגם המה אם יפגלו עוברים בלאו דלא תזבח לה' אלהיך כו' כל דבר רע ודרשו בספרי פרשת שופטים פיסקא קמ"ז מנין לקדשים ששחטן חוץ לזמנם וחוץ למקומם שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר כל דבר רע שתלוי בדיבור וכיון דיש אזהרת תורה. על המפגל איזה חשש דשלא יהיה כאו"א הולך שייך בזה וכי יהיה הכהן עובר על איסור בכדי להפסיד לחבירו ואף דמצינו לרב דסובר דמנסך דמתניתן הוא מנסך ממש ולמ"ד זה עובר ג"כ בניסוכו בלאו דעובד ע"ז הרי באמת רב סובר כחזקיה דטעמא דמתניתן דמזיד חייב הוא מדאורייתא משום דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק ולא ס"ל לרב כלל האי חששא דשלא יהיה כאו"א הולך וכן מורה תהלוכות הסוגיא שם דקאמר הגמרא לרב דלא סבר מנסך הוא מערב משום דא"כ היינו מדמע ופריך הגמרא ואידך ומשני קנסא הוא וקנסא מקנסא לא ילפינן הרי לך דשמואל דסובר דמנסך הוא מערב סובר בטעמא דמתניתן. כר' יוחנן דהתשלומין במזיד הם מדרבנן דקנסוהו משום חששא שלא יהיה כאו"א הולך ומפסיד לחבירו אבל רב דסובר דמנסך הוא מנסך ממש סובר כחזקיה דהתשלומין אינו קנס רק תשלומין גמורים הם ומשום דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק ולפיכך לא סבר דמנסך הוא מערב דאם כן נילף ממדמע דתשלומין גמורים שפיר אנו יכולין למילף אחד מהשני ולכן באמת לדידן דקיימינן כר' יוחנן דהיזק שא"ל לא שמיה היזק והטעם התשלומין הוא מחמת חששא דשלא יהיה כאו"א הולך ומנסך אין בידינו לומר כלל דמנסך הוא מנסך ממש דבמנסך ממש דעובר על לאו דע"ז אין בו מקום כלל לחשש זה דבכדי להפסיד לחבירו יהיה עובר על לאו דע"ז וכמו כן הוא ממש במפגל דג"כ אין בו מקום לחשש זה. דיהיה עובר על איסור תורה בכדי להפסיד לחבירו ולפיכך מצד התקנה ומצד קנס לא היה בכהנים שפיגלו מקום לתשלומין כלל ולכן הביא כל זה לרבינו להבין כוונה חלוקה בטעמן של ההלכות אלה דבהמטמא ומדמע ומנסך פסק רבינו כרבי יוחנן דהיזק שא"נ לא שמיה היזק וטעמא דמתני' דבמזיד חייב הוא מכח קנס דקנסוהו חכמים כדי שלא יהיה כאו"א הולך ומפסיד לחבירו בדרך זה אמנם בכהנים שפיגלו את הזבח מסתבר לרבינו דטעמא דמתניתין דמזידין חייבים איננו מכח קנס ומשום חששא דבפיגול דעביד איסורא לא שייך כלל חששא זו דהכהנים מחויבים לשלם מדאורייתא אם פגלו דאף דאנן קיי"ל כרבי יוחנן דהיזק שא"נ לא שמיה היזק שאני בזה ההיזק שעשו הכהנים בפיגולם דהני כהני שלוחים המה בעבודתם וכל שליח שעיות מחויב לשלם בעד מה שעיות וכמו שכתב הטור בח"מ סימן קפ"ב בשם הראב"ד דכל שליח שעיות מחויב לתקן מה שעיות והראב"ד בודאי מיירי בכל עיות שהפסיד השליח להמשלח ואף בהיזק שאינו ניכר דאם עשה להמשלח בהשליחות היזק הניכר א"כ מה רבותא דשליח והלא גם כל אדם שהזיק לחבירו היזק הניכר אף שאינו שלוחו מחויב להכשיר נזקו אלא ודאי דרבותא דשליח הוא דכיון דהמשלח לא עשאו שליח בין לתיקון ובין לעיות והשליח קיבל על עצמו לעשות דבר זה הרי הכניס את עצמו להיות בעל דבר בענין זה והוי כאלו התחייב א"ע לעשות דבר זה על צד התיקון ולכן כאשר עיות השליח יהיה איזה עיות שיהיה אזי חל העיות השליח כמו שחל כל עיות על בע"ד בעצמו בעשותו איזה דבר בשביל עצמו וממילא אף אם עיות בהפסד שאינו ניכר מחויב לשלם להמשלח הפסד העיות מצד קבלתו שקיבל על עצמו וכמו כן הכהנים בעבודתם דשלוחי דרחמנא נינהו וכל כהן העובד עבודה במקדש הוי כאלו קיבל על עצמו לעשות שליחותו על צד התיקון, ולא על צד העיות ולכן כשפיגל אף דגוף הפיגול הוי היזק שאינו ניכר ובשאר בני אדם שאינם שלוחים היו