יד המלך (לנדא) - ד. נב

ראין מכוונות יותר דחייב באונס של נשא ונתן ביד וא״כ סותר הרב המגיד דעת עצמו דכאן החליט דאונס גמור פטור בנזיקין ושם בפ"ח החליט. כדעת רבינו דגם באונס. שאנסו מלך חייב בהפסיד לחבירו בידים והרואה שם בהשגות הראב"ד יראה דגם הראב"ד לא השיג על דעת הר"י אלפסי ורבינו רק באונס של פיקוח נפש וכמו שכתב דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ וגם תמך דעתו בהא דיחדו כדבר האמור בפ"נ אבל באונס אחר שאינו חיי נפש אף שהוא אונס גמור אין האונס פוטרתו מחיוב תשלומין וכל דיעות רבותינו אלה המה סותרים את דעת הרב המגיד שהביא כאן:

וראיתי להרב הנימוקי יוסף שם בסוגיא ס"פ. כיצד שהביא דברי הירושלמי בישן ובא חבירו וישן אצלו והראשון הזיקו דפטור וכתב עלי' וזה לשונו ומיהו באונס דאמרן דחייב בנזק היינו שאינו אונס גמור ממש כגון היתה לו. אבן בחיקו ואעפ"י שלא הכיר בה מעולם משום דאיבעי ליה למיחוש שמא הניח דבר בחיקו ושכחו אבל אונס גמור כגון הא דירושלמי שבא חבירו וישן אצלו פטור כדאמרן דאונס רחמנא פטריה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר והנה הדבר ברור דדברי ה"ה ודברי הנ"י ממעיין אחד נובעים ואולם הנ"י הבין בהכרח כונה אחרת בחילוק זה אשר הוא מחלק בין אונס לאונס ולא כמו שהבין ה"ה ואם אמנם הנ"י הביא דבריו בקיצור בכל זאת אי אפשר לנו לפרש הדברים ככתבן. דהנ"י סיים לסמוך הפטור של אונס גמור על הא דאונס רחמנא פטריה והיכן מצינו בפטור זה שפטרה רחמנא את האונס לחלק בו בין אונס גמור לאונס שאינו גמור וכלל גדול בידינו. דכל אונס רחמנא פטריה רק בניזקין גלי רחמנא דרשה יתירא בקרא דפצע תחת פצע דשאני אונס של ניזקין מכל שאר אונס דעלמא ואף דבכל מקום פטרה רחמנא את האונס הכא בניזקין חייבה התורה לאונס וכיון דגלי רחמנא באונס של ניזקין להוציאו מדין אונס דעלמא ולחייב בו את האונס כרצון. הרי אין אונס ניזקין בכלל קרא דולנערה לא תעשה דבר וממילא לא שייך בניזקין הכלל זה דאונס רחמנא פטריה וא"כ בניזקין גם אונס גמור ליתחייב אלא על כרחך עלינו להבין בדעת הנ"י דמסתבר ליה. דהא דבניזקין אדם מועד לעולם וחייבו בו את האונס כשוגג אין עיקרו מכח דרשת דפצע תחת פצע דהיינו דגלי רחמנא בניזקין דלא יהיה בכלל ולנערה לא תעשה דבר ולא יהיה שייך בו הכלל דאונס רחמנא פטריה דכלל זה מלבד דהוא מקובל מקרא. אלא דגם הוא מוסכם מצד השכל והוא שייך בכל ענינים רק דבניזקין חידשה לנו המשנה דין חדש דאדם מועד לעולם וגם אונס חייב משום דכל ניזקין המה ענינים כאלה שבין אדם לחבירו אשר הפטור של המזיק יהיה מסבב חיוב והפסד להניזק וכלל זה הוא בידינו דאונס רחמנא פטריה אבל לא חייבה רחמנא לאדם אחד בשביל אונסו של השני והא דקאמר הגמר' על דינא דמתניתן מנא הני מילי והביאו הדרשה דפצע תחת פצע כל זה לא קאי רק אהאי סברא גופא דמנא לן לחלק בניזקין בכך וסמכוהו על דרשה דכצע תחת פצע לחייב את האונס בניזקין אבל עיקר הטעם הוא משום דאין כח באונסו לחייב לאחרינא ומזה גופא ידעינן בכל מקום הכלל זה המסור בידינו. דאין כח באונסו של אדם אחד לחייב ע"י לאדם אחר. וכמו שהביא השפתי כהן בש"ע ח"מ סימן כ"א ס"ק ג' בשם הירושלמי דאונס רחמנא פטריה אמרינן אבל אונס רחמנא חייבה לא אמרינן (ויתורץ בזה קושיות התוס' שם בסוגיא ד"ה שמע מינה שהקשו דכיון דמקרא זה דפצע תחת פצע ידעינן גם צער. א"כ גם צער יהיה חייב על האונס ונלחצו שם בתירוצם ולפמ"ש לא ידעינן מקרא דפצע תחת פצע רק תשלומין כאלה אשר במניעות התשלומין יהיה הפסד וחיוב להניזק וכמו תשלומי נזק דקא חסריה לחבריה ושפיר שייך בו הסברא דאין כח באונס של המזיק לחייב ולחסר ממונו של הניזק אבל בתשלומי צער אף דגם תשלומין אלה ממון גמור הם בכל זאת לא קא חסר בו שום ממון לחבירו ואין במניעות תשלומיו שום חיוב והפסד ממון לחבירו ולא שייך בו הסברא דאונס רחמנא פטרה אבל לא אונס רחמנא חייבה על כן אין זה בכלל ריבוי דקרא דפצע תחת פצע:

ולא אכחד תחת לשוני כי גם אנכי לא ידעתי אם היה כונת הנ"י אל מה שכתבתי אמנם שכל זאת עכ"פ לפי מה שהסברתי נכון הדבר מאוד מ"ש הנ"י לחלק בין אונס דעלמא לאונס זה של הירושלמי בישן ובא אחר וישן אצלו דכיון דכל כחו של חיוב האונס בניזקין הוא משום דאין בכח אונסו של המזיק לחייב את הניזק וסברא זו לא שייך רק בהיזק אונס כזה אשר זולת אונסו של המזיק לא היה לשום דבר אחר חלק בסיבוב ההיזק הזה משא"כ בישן ובא אחר וישן אצלו והראשון הזיק להשני אף דגם בזה היה אונסו של הראשון עצם דבר המזיק בכל זאת כיון דלולי שהיה בא השני וישן אצלו לא היה באונסו של הראשון כח לסבב ההפסד הרי לא היה אונסו של הראשון סיבה בההיזק רק דאונס שינה של השני שלא וישן בצדו סיבב ההיזק אין מקום לומר בזה דאין כח באונסו של הראשון לחייב ולהפסיד אם השני דהלא לאו אונסו של הראשון הפסידו וחייבו להשני רק אונס עצמו הפסילו וכיון דאין בפטור הזה של המזיק חיובי של הניזק אזי ממילא אנו. קיימינן בכללא דאונס רחמנא פטריה ובאמת לא היה צריך הנימוקי יוסף להביא ראיה לדבריו מאונס זה האמור בירושלמי דגם בגמרא דידן מוכרעת סברא זו בראיה ברורה וחלוטה דהנה אנו רואין בשנים רצין או בשהיו שנים מהלכין והזיקו זה את זה דשניהם פטורים ואם היה בערב שבת אפילו אחד מהם רץ והזיק את חבירו בדרך הילוכו פטור ומשום דרץ ברשות ואכתי מה בכך דרץ ברשות ואונס הוא בהזיקו הלא אדם מועד לעולם ובניזקין גם אונס חייב ודוחק לומר דאונס של ריצה בע"ש בין השמשות עדיף מכל אונס דעלמא חדא דא"כ בהיו שנים מהלכין כדרכן והזיקו זא"ז יתחייבו שניהם ומשום דאדם מועד לעולם. ועוד תמוה דלמה לא מצינו דין זה של פטור ההיזק בדרך הילוכו או ברץ בע"ש בהש"מ רק בשנים שהזיקו זא"ז אבל באחד. שהיה מהלך כדרכו ברה"ר בצידי כותל וחלונות חבירו ואצ"ל אם רץ אף בע"ש בה"ש ושיבר לחלונות של חבירו דודאי חייב לשלם, וכמו שהביא רבינו בהלכותיו לקמן ר"פ ששי ואיזה חילוק יש בין הזיק את חבירו בדרך הילוכו או דשיבר חלונותיו של חבירו בדרך הילוכו הלא בשניהם היה עכ"פ הליכתו ברשות אלא ודאי דהן הן הדברים אשר הסברתי דודאי אין בזה שהלך ברשות כח לפטרו מניזקיו. דלא יהיה עדיף הליכתו ברשות מכל אונס דעלמא כשהזיק בשעת שינה, והלא השינה של כל אדם אם מניח א"ע לישן בביתו בודאי ברשות הוא. ובכל זאת מתניתן כללא כייל דבין ער ובין ישן אדם מועד לעולם ולכן כששיבר בדרך הילוכו חלונותיו של חבירו אף שהלך ברשות וגם אם היה אז ע"ש בהש"מ ואנוס הוא בהיזיקו בכל זאת אין כח אונסו של זה לחייב ולהפסיד חלונותיו של חבירו משא"כ בשנים שהזיקו זא"ז או שאחד הזיק להשני בהליכתם והליכת שניהם היה ברשות הרי כל אחד אנוס הוא בהזיקו ואונסו זה פוטרו מתשלומין וככלל המסור בידינו דאונס רחמנא פטריה ובזה אין מקום לומר דאין בכח אונסו של המזיק לחייב ולהפסיד את הניזק דהא לאו אונסו של המזיק בלבד סיבב ההפסד של הניזק. דאי לאו דגם חבירו הניזק היה נאנס בהליכתו ברשות לא היה מקום להמזיק להזיקו הרי לאו אונסו של המזיק הפסיד וחייב את הניזק ובכגון זה אנו קיימינן בהכלל דאונס רחמנא פטרו וכמו שביארתי:

אמנם כל הסברת דברים אלה אין מקומם, רק על הנימוקי יוסף דהוא מפרש דבריו בהחילוק בין אונס לאונס גמור דהיינו כעין אונס של הירושלמי בהיה אחד ישן ובא אחד וישן אצלו והזיקו אבל הרב המגיד דסתם לשונו. וכונת דבריו לחלק דבאונס גמור שאינו מצוי כלל. דאין על המזיק שום אשם בההיזק דאין לו כלל להעלות על דעתו אונס כזה אף בניזקין פטור וזה הוא סתירה גמורה לדין זה של נשא ונתן ביד שהבאתי דאין לך אונס גמור שאין על המזיק שום אשם יותר מזה ודברי הרב המגיד תמוהים ומופלאים באין פותר אותם:

פרק שביעי הלכה א' ב' ג' ד' ה' המזיק ממון חבירו היזק שאינו ניכר הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו הרי זה פטור מן התשלומין דין תורה. אבל מדברי סופרים אמרו הואיל והפחית דמיהן הרי זה חייב ומשלם מה שהפחית מדמיהן,. כיצד הרי שטימא אוכלין של חבירו או שדמע לו פירותיו או עירב לו טיפת יין נסך בתוך יינו שמין מה שהפסידו ומשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כדרך כל המזיקין ודבר זה קנס חכמים הוא שקנסוהו חכמים כדי שלא יהיה כל אחד מן המשחיתים הולך ומפסיד בדרך זה של חבירו ואומר פטור אני אם מת כו' וכן המזיק היזק שאינו ניכר בשגגה או באונס פטור שלא קנסו אלא המתכוין להזיק מדעתו הכהנים