יד המלך (לנדא) - ד. כא

אין שנת אזהרת התורה בלאוי דאכילה רק על שיעור שלם וכל פחות משיעור אינו נכלל בהלאו כלל. ולכן לרשב"ל היתר גמור הוא ולר' יוחנן אף דמסתבר לי' דמשום דכל ח"ש חזי לאיצטרופי איתרבי אזהרתו מכל דיהי' אסור מן התורה בכל זאת כיון דגם לר"י אין הח"ש נכלל בעצם אזהרת הלאו דאכילה. על כן אין בו רק איסור בעלמא משא"כ חצי שיעור דגנבה וגזלה דבגוף האזהרה אין שום סברא לחלק בין פרוטה לפחות מפרוטה ואין לנו שום הלכתא גמירי בשיעור ממון וכל עיקר שיעור פרוטה הוא רק עפ"י דעת בני אדם וכמו שאמרו בקידושי אשה דאינן רק בשוה פרוטה משום דאשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה. על כן בגוף הלאוי דגנבה וגזלה נכלל פחות מפרוטה כמו פרוטה ובגוף עבירת הלאוין לכתחלה עוברים גם על פחות מפרוטה ואין חילוק ביניהם רק בחיוב השבה. דכך שיערו חכמים, דכל פחות מפרוטה מוחל הנגזל וממילא אין צריך להשיב דבמחילה זו עצמה הוי כמו אם קיים מצות השבה אמנם כל כח מחילה זו לא מהני רק לאחר הגזלה ולענין פטור השבה דהוי כמו אם מחל מה שנטל פלוני מנכסי דבזה מהני מחילה משא"כ בשעת עבירת הלאו דגזלה אשר עובר בשעת הנטילה דאז הוי המחילה כמו אם מחל מה שיטול פלוני מנכסי דבזה לא מהני מחילה כלל וכמבואר בחידושי הרשב"א הביאו הב"י לפסק הלכה בש"ע ת"מ סימן רמ"א סעיף ג'. וכיון דבשעת הגזלה לא מהני מחילה. הרי ממילא אין חילוק בעבירת הלאו שעבר אז. בין פרוטה ובין פחות מפרוטה. דאף דכל פחות מפרוטה מוחל הנגזל בכל זאת אין מחילה מועיל אז מאומה וכיון דלפי מה שביארתי אין קולת גזל פחות מפרוטה בישראל רק מכח מחילה ולענין פטור השבה אבל גוף האזהרה חל גם בישראל על פחות מפרוטה כמו על פרוטה הרי אין כאן שום חומרא כלל בכותי יותר מבישראל. דבשניהם אזהרתן שוה גם בפחות מפרוטה וממילא בכותי דאזהרתן הוא מיתתן על כן נהרג גם על פחות מפרוטה וגם פטור ההשבה בפחות מפרוטה אשר בישראל אינו מיחשב לקולא נגד כותי חדא דגם גזל כותי אינו ניתן להשבון ואף למאי דמסיק הגמרא בפרק השוכר את הפועל ( דף ע"ב ) דמאי לא ניתן להשבון דאינו בתורת השבון בכל זאת כיון דאין חילוק זה דפטור השבה בפחות מפרוטה. אשר בין ישראל לכותי מצד עצם חיוב ההשבה הנאמר בתורה רק מצד חילוקי המזגות בכח הנדיבות אשר מזג ישראל משונה בזה ממזג הכוי דהישראל נדבה רוחו למחול בפחות מפרוטה. והכותי עינו צרה מלמחול אף פחות מפרוטה על כן אין זה בגדר קולת וחומרת התורה ואין בזה מקום כלל לכללא דמי איכא מידי הנאמר בגמרא:

נסתפקתי מי שגזל את חבירו כמה פחות מפרוטות בכמה פעמים עד שבין כולן יצורף פרוטה שלמה אם מצטרפין כולן יחד לחייב את הגזלן בהשבון או דלמא כיון דבכל פעם נפטר מהשבה שוב אין מצטרפין לחייבו והנה מדברי הרב המגיד שהבאתי נראה דעתו דמצטרפין דכתב דאיסור חצי שיעור בגנבה וגזלה הוא כמו חצי שיעור באיסורין ומשום דחזי לאיצטרופי הרי ביאר בזה דעתו דגם בגזל מצטרפין החצי שיעורין לשיעור שלם להתחייב בהשבה כמו בגזל גמור אמנם כבר כתבתי מה שיש להשיב על גוף דברי הרב המגיד אלה גם לא ידעתי לדעת הרב המגיד דגם בגזל שייך צירוף איזה גבול וקצב זמן יש לנו על צירוף זה דבצירוף אכילת איסורין יש לנו כדי אכילת פרס וכדומה לזה יש שיעורין לענין צירוף טומאה וטהרה אמנם כל שיעורי זמן אלה אין להם מקום כלל בצירוף גזלה. ודוחק לצמצם כונת הרב המגיד דחזי לאיצטרופי שכתב גבי גזל דהיינו דאם יגזול כמה פחות מפרוטה בפעם אחת אז יצורפו כולם לפרוטה דבזה לא שייך צירוף דהרי כל גזלת פרוטה, וכל הון רב אשר יגזול אדם בפעם אחת מצירוף חלקים הרבה של פחות פחות מפרוטה הם והנה בגזל כמה פעמים ובכל פעם נודע להנגזל גזלת הפחות מפרוטה אשר גזל הדעת מכרעת דכיון דבכל פעם שנודע לו הרי ידע ומחל והוי כאלו השיב לו בכל פעם וממילא אין מקום לצירוף כלל אמנם בלא נודע בנתים להנגזל יש להסתפק מי נימא דכל פחות מש"פ דכיון דמסתמא מחיל כל גזלה וגזלה בפני עצמה.. לאו בר השבה הוא ואין מצטרפין או דלמא כיון דהנגזל לא ידע עד גזלה האחרונה שיש בה כדי לצרף פרוטה ואז לא מחל אז מחויב להשיב לו כמו כל גזלות פרוטה והנה בגמרא דכריתות ( דף י"ח) מייתי הגמרא קרא דתמעול מעל ויליף מיני' דמצטרפין המעילות לזמן מרובה ואם היום חצי פרוטה ואכל או נהנה לאחר שלש שנים ג"כ פרוטה מצטרפין שתיהם לפרוטה. הרי לנו דיש צירוף גם בשיעור פרוטה אמנם אין מן צירוף פרוטה דהקדש ראי' דגבי הקדש גם פחות מפרטה ניתן להשבון וכמו שדרשו בפרק הזהב ( דף נ"ה ) ואת אשר חטא מן הקודש ישלם לרבות פחות מפרוטה להשבון וכיון דהחיוב השבה חל על כל פחות מפרוטה שפיר מצטרפין אפילו לזמן מרובה חיובי השבות כולן לפרוטה לחייב עליהם קרבן מעילה משא"כ בחולין דכל פחות מפרוטה באפה נפשיה לאו בר השבה הוא לא שייך בהו צירוף. והנה ביאוש שלא מדעת אנו קיי"ל כאביי דלא הוי יאוש ואע"ג דבדבר שאין בו סימן לכי ידע דנפל ודאי מיאש השתא מיהו לא ידע וכמו כן יש סברא לומר בגזלת פחות מש"פ אף דלכי ידע הנגזל דגזלו מסתמא מחיל לי' בכל זאת כל כמה דלא ידע דלמחול כל חד באפי' נפשי' בר השבה הוא וממילא יש בהם מקום לצרף הרבה יחד לפרוטה:

וראיתי ונתתי לבי להכריע ספק זה מגמרא דפרק אלו נערות דף למ"ד] דקאמר הגמרא דאיכא בין אביי לרבא זר שאכל תרומה דלאביי פטור דחיוב מיתה בידי שמים פוטרתו מתשלומין ולרבא חייב דמיתה בידי שמים אינו פוטר מתשלומין ופריך הגמרא ונאביי פטור והאמר ר' חסדא מודה ר' נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בתשלומין קודם שבא לידי חיוב מיתה אנמא מדאגבי' קניא מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל לי' ה"נ נימא מדאגבי' קניא ומיתה לא נתחייב עד דאכיל ליה והוכרח הגמרא לאוקמי האיכא ביניהו בתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה ולא מני נאה דורי רק ע"י הדחק ומה פריך הגמרא ולמה הוכרח הגמרא לדחוקי בהכי הנא כל הקנין שהי' בעידנא דאגבי' אינו רק קנין גזלן דקנאתו להגזלה להתחייב בתשלומי אחריות אונסין וכי אמר ר' חסדא דמודה ר' נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו היינו בנגב חלב הרבה בפעם אחת העולה עכ"פ דמי שווה פרוטה דשפיר שייך בהגבהתו חיוב אחריות אונסין והא דזר שאכל תרומה. דלאביי פטור מיירי בכזית כסתם אכילת בני אדם וסתם כזית אין בו שוה פרוטה ובפרק כל שעה ( דף ל"ב) גבי אכל תרומה פחות מכזית דמשלם קרן ואינו משלם את החומש דמוקי הגמרא דאית בי' ש"פ כתב רש"י כגון בשני בצורת. הרי לך דבסתם שנים כתיקונן אין בכזית תרומה ש"פ וממילא לא שייך בו קנין אחריות. דהא אף אם נתכון לגזלו אין בו חיוב השבה כלל ואיך יהיה בו שום לתא דאחריות ובכל זאת שפיר שייך פטור מחמת חיוב מיתה בידי שמים וכגון דאחר שאכל לכזית גזלת תרומה זו גזל עוד אצל בעל התרומה תרומה או חפץ אחר עד שיש בצירוף גזלה האחרונה כדי להשלים שתי הגזלות יחד בשוה פרוטה ואם לא היה החיוב מיתה אשר נתחייב על אכילת הכזית תרומה של הגזלה הראשונה פוטרתו לאביי מתשלומין הי' נתחייב לשלם כאשר גזל באחרונה בכדי לצרף לפרוטה גם בעד הגזלת תרומה שאכל ומשום דבשתיהן יש שוה פרוטה אבל השתא דנאביי פוטרתו חיוב מיתה מתשלומין. הרי מלבד הפטור שהי' בשעת אכילה מכד דאז לא היה עולה עדיין גזלת התרומה שוה פרוטה אנא דאף אח"כ בשעת הצירוף הוא פטור מצד החיוב מיתה שנתחייב אז באכילתו ועל אכילתו אז לא שייך מדאגבי' קניא דהא אז בשעת ההגבהה הראשונה הי' פחות מפרוטה ובפחות מפרוטה אין שום קנין חיוב בהגבהה ואימתי בא החיוב בצירוף גזלה האחרונה, ואז כבר נפטר מגזלה הראשונה מחמת החיוב מיתה שנתחייב באכילת גזלת הראשונה ושפיר קאמר הגמרא דאיכא בינייהו זר שאכל תרומה דלאביי פטור ומה פריך הגמרא מדר' חסדא אלא ודאי דמסתבר להגמרא דבגזלות פחות מש"פ לא שייך צירוף ואין חיוב השבה בגזלת פרוטה רק אם גזל שוה פרוטה בפעם אחת ולפיכך שפיר פריך הגמרא דאין מקום לאביי להפטור של התשלומין באכילת תרומה. מחמת החיוב מיתה דאם הי' התרומה שוה פרוטה הרי נתחייב בתשלומין בשעת הגבהתו טרם שבא לידי חיוב מיתה וכדר' חסדא ואם נא' הי' בהתרומה שוה פרוטה אזי גם מבלעדי החיוב מיתה הוא פטור מתשלומין מצד דאין בו דין השבה ואף אם גזל עוד אח"כ להשלימו לפרוטה אין צירוף בפרוטה דגזלה ובלאו חיוב מיתה כל פחות מפרוטה פטור מתשלומין בכל ענין ואיך משכחת האיכא בינייהו דעביד הגמ' דלאביי יהיה החיוב מיתה שעל אכילת גזלה פוטר את הגזלן מתשלומין והוכרח הגמרא לאוקמי בתחב לו חבירו לבית הבליעה ואי אפשר לאהדורי רק ע"י הדחק וכמבואר שם בסוגיא:

שם גזל שתים שוות פרוטה והחזיר אחת גזלה אין כאן מצות השבת גזלה אין כאן ע"כ:

וכתב הרב המגיד זו היא בעיא לאיפשטי בפרק המזל (דף ק"ג) ובח"מ סי' ש"ס הביא הב"י הנוסחא בשם הרב המגיד דזו היא איבעיא דלא איפשטי והוא תמוה ועיין בתשובו' בית יעקב סימן קנ"ג שדחק ליישבו.