יד המלך (לנדא) - ד. כ

ואותו הגזלה שגזל נאבד מן העולם ובנאבד הגזלה משלם הגזלן דמי' וכמו כן בשינוי מחויב הגזלן לשלם דמי' מה שא"כ ביאוש דהגזלה הוא בעינא וחל על הגזלן חובת השבה ועל מה ולמה סבירא להו להני פוסקים דהגזלן קנה ביאוש גוף הגזלה כמות שהיא ואין צריך להשיבה אלא ודאי דכל קפידת התורה בהשבת הגזלה היא רק על רצוי ונייח דעתו של הנגזל. ולכן שפיר מסתביר להו להני פוסקים דאם נתייאש הנגזל הוי כאילו הפקירה והסיח דעתו ממנה אזי קונה הגזלן גוף הגזלה לבל יצטרך להשיב רק דמי':

מיהו כל זה הוא בהשבת ותשלומי סתם גזלה אבל בגזלה שכפר בה ונשבע ואח"כ הודה דלשקר נשבע בזה יש מקום לומר דלא מהני ההשבה שהשיב אחר עבורו דכיון דקיימינן דכסף ההשבה שאחר השבועה הוא כסף כפרה, וכמו שאמרו בפרק הגוזל בתרא (דף ק"י) דכסף מחצה מכפר וכיון דהוי כפרה מה מהני אם אחר הביא כפרה עבורו והרי מצינו בגזל הגר אחר הכפירה ושבועתו והודאתו דאם החזירו בלילה לא יצא ומשום דאשם קרייה רחמנא וכתיב ביום צוותו הרי לנו דיש לכסף כפרה זו דין קרבן אשם גמור ולאו דוקא השבת גזל הגר. דכמו כן כל השבת גזל לאחר שבועות כבירה והודאה מיקרי אשם דגם בהשבת גזל ישראל לאחר הודאה כתיב והשיב את אשמו בראשו ודרשינן בפ"ק דב"ק (דף י"ח) דאשמו זה תשלומי קרן והא דלא מצינו הא דאם החזירו בלילה דלא יצא רק בגזל הגר לבד היינו משום דגזל הגר דבא ליד כהן יכול להיות להם כל דיני קרבן משא"כ השבת גזל ישראל דאף דקרוי אשם בכל זאת כיון דכסף ההשבה בא ליד הדיוט דהם הבעלים אין בו דיני קרבן אבל בכל זאת כסף כפרה הוי בכל ענין דהרי התורה קראו אשם וכיון דהוי כפרה. אזי הסבר' הוא דאין השבה של אחר מועיל בעד הגזלן בזה וגדולה מזו כתבו התוס' שם ד"ה כסף דמכאן נראה דכהן. אינו יכול למחול כיון דהוי כפרה וכיון דאינו מועיל מחילה בכסף הזה ומשום דכפרה בעינן וליכא הרי ממילא גם בהשיב אדם אחר הגזלה עבור הגזלן אף דהגזלה הושב ליד הנגזל בכל זאת אין עדיין בזה כפרה להגזלן:

אמנם לפי מה שהסברתי למעלה. גם באופן זה מהני השבת האחר דאף דלא מהני בתורת השבה. בכל זאת כיון דנתרצה בכך דעת הנגזל ואין לו שום הפסד עוד ע"י הגזלן. הרי אין לך מחילה גדולה מזו דעכ"פ להנגזל אין עוד שום טענת הפסד בגזלה הזאת ואף דהתוס' כתבו דבכסף כפרה גם מחילה לא מהני בכל זאת הא דהריני כאילו התקבלתי בודאי גם בכסף כפרה מהני דכיון דהוי כאילו קיבל הנגזל ואם קיבל הנגזל הגזילה מיד הגזלן הרי ממילא הוי ליה כפרה להגזלן בזה דהלא רשות נתונה להנגזל בכסף כפרה זאת שקיבל מהגזלן. לחזור וליתנו לו במתנה להגזלן וכבר הסברתי דכל מחילה שאינו מועיל בתורת מחילה מהני בתורת התקבלתי והא דאין הכהן יכול למחול כסף כפרה ולא אמרינן דמהני מחילת הכהן בתורת התקבלתי משום דבכהן אין מקום כלל לסברא זו דהריני כאילו התקבלתי דגוף הסברא של הריני כאילו התקבלתי ואף דאין המעות ביד המקבל עיקרה ושרשה של סברא זו הוא דהוי כאילו קיבל וחוזר ונותן המעות בהחזרה במתנה ונתינת מתנה זו לא שייך רק בנגזל עצמו דהגזלה היא מאז ומקדם ממון שלו וגם כשהגזלה עדיין ביד הגזלן רשות ביד הנגזל לעשות עמה כאות נפשו וחפצו ואף דאינו יכול אז ליתן הגזלה במתנה לאחר וכמו שאמרו דגזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו מ"מ להגזלן בעצמו דאין בזה הוצאה מרשות לרשות בודאי גם כשהגזלה הוא ביד הגזלן יכול הנגזל לתתו אליו במתנה וכיון דגם בעוד דהגזלה ביד הגזלן היה ביד הנגזל ליתן אותה במתנה להגזלן לכן שפיר יש ביד הנגזל לומר הריני כאילו התקבלתי וטרם שקבלה נותן אותה לה בהחזרה להגזלן במתנה משא"כ בגזל הגר הניתן ליד כהן דאף דהכהנים המה הבעלים בכסף הזה וגם דהגזלן מחויב להשיב הכסף לכהנים של אותו משמר דוקא ואין בידו לתתו לאיזה כהן שירצה בכל זה כיון דאנן קיימינן דכרטם בגזל הגר מקבלי מתנות הם, וכן פסק רבינו לקמן בפ"ח. הלכה ק' וכיון דהכהנים בעצמם מקבלי מתנות הם איך שייך לומר במחילה דידהו דהוי כאומר הכהן הריני כאילו התקבלתי וחזר ונותנו להגזלן במתנה הלא הכהנים בעצמם מקבלי מתנות נינהו ואיך יש יכולת ביד הכהנים לחזור וליתן הכסף במתנה להגזלן טרם אשר קיבלו הם בראשונה המתנה לידם והלכך שפיר אין ביד הכהן למחול רק נתינת הכסף מיד הגזלן ליד הכהן ממש בעינן ואז אח"כ כשבא הכסף ליד הכהן ונעשה שלו יכול להיות דיש ביד הכהן לעשות בו כפי מה שירצה ואף להחזירו במתנה להגזלן כחפץ נפשו ורצונו:

ודע דמבלעדי זאת דברי תוספת תמוהים דלמה להו הטעם משום דהכסף הוא כפרה תיפוק ליה דבלא"ה אין ביד הכהן למחול דהא בתשלומין האלה נתחייב בקרן וחומש והרי בפ"י הלכות תרומות הלכה ט"ו כללא כייל רבינו דכל המשלם קרן וחומש התשלומין כתרומה הוא לכל דבר וכל המשלם את קרן בלבד הרי התשלומין חולין ואם רצה הכהן למחול מוחל ע"כ ודין זה הוא ממשנה רפ"ז דתרומות האוכל תרומה, במזיד משלם קרן ואינו משלם את החומש והתשלומין חולין אם רצה הכהן למחול מוחל הרי לנו דהיכי דמשלם קרן וחומש התשלומין קודש הם ואין הכהן יכול למחול וכן פירש הרב מברטנורה שם במתניתין דתרומות וז"ל דתשלומי שוגג בלבד קרינהו רחמנא קודש דכתיב ונתן לכהן את הקודש אבל תשלומי דמזיד חולין הם והואיל והן חולין אם רצה הכהן למחול מוחל משא"כ בתשלומי של שוגג שאם רוצה הכהן למחול. אינו יכול מפני שהן קודש הרי אף מבלעדי טעם זה דהכסף הוא כפרה בלא"ה אין ביד כהן למחול כסף זה כלל ולולי דלא מצינו חילול בתרומה ובמטבע הקדש לא יצויר הוצאה אחרת זולת דרך חילול היה הדבר בספק אצלי לפי הכלל הזה דכייל לנו רבינו דהתשלומין אלה כתרומה הם לכל דבר אם הכהן רשאי להוציאה לחולין כלל ועכ"פ אינו רשאי ליתנו להדיוט במתנה וממילא אין כאן מקום כלל לסברת דהריני כאילו התקבלתי וחוזר ונותן להגזלן במתנה דהא אינו רשאי הכהן בכך:

הלכה ו' הגוזל פחות משוה פרוטה אעפ"י שעבר אינו בתורת חשבה. ע"כ. הנה לשון רבינו כאן מעיר אותנו בדבר חדש מה שלא מצינו בשום מקום לרבותינו הראשונים ואחרונים ז"ל דרבינו כתב אכפ"י שעבר אינו בתורת השבה וזה מורה דדעתו הוא. דעכ"פ עבירת הלאו דלא תגזול עובר בלאו גמור אף בפחות מפרוטה ולעיל הלכה ב' כתב דאסור לגזול כ"ש מן התורה דמשמע דכל שהוא אינו רק איסור אבל לא עבירת לאו גמור. והוא סותר א"ע עם מה שכתב כאן דגם בפחות מפרוטה עובר על לאו גמור רק דאינו ניתן להשבון וצריכין אנו לומר דלעיל בהלכה ב' מיירי רבינו בכ"ש דקפדי בי' קצת אינשי וקצת בני אדם לא קפדי עליו כלל. ובזה מסתבר לי' לרבינו דכיון דאף בדבר דאין דרך כל בני אדם להקפיד עליו אסרו בירושלמי משום מידת חסידות לכן בקצת מקפידים יש איסור גמור בדבר אבל לא עבירת לאו וכאן מיירי בגזל פחות מפרוטה כזה אשר דרך כל בני אדם להקפיד עליו ובגזילה כזו סבירא לי' לרבינו דעבר על לאו גמור רק דאינו בתורת השבה. ועיין בהרב המגיד ובלחם משנה דלא ירדו לחלק בכך. ולפי שהבינו הם בדעת רבינו דבריו תמוהים וסותרים זא"ז ומבלעדי זה דברי ה"ה תמוהים דלעיל בפ"א הלכות גנבה הלכה ב' כתב הרב המגיד על פסקו של רבינו דאסור לגנוב כ"ש ד"ת וזה לשונו ודין פחות משוה פרוטה בממון כדין חצי שיעור באיסורין ע"כ וחצי שיעור באיסורין לרשב"ל אין בו איסור כלל מן התורה ולר' יוחנן ק"ש אסור באיסורין מן התורה אבל אין בו שום עבירת לאו כלל ורבינו כתב כאן בפירוש דבפחות מפרוטה בגזל עובר על לאו גמור ואין החילוק בין פרוטה לפחות מפרוטה רק לענין חיוב השבה בלבד ומלבד כל זאת מסוגיא זו עצמה דפרק ארבע מיתות שם. ממקומו הוא מוכרע דהאיסור גזלה בפחות מש"פ איננו איסור בעלמא ומכח חצי שיעור וכמו שעלה על דעת הרב המגיד רק דהוא עבירת לאו גמור דהגמרא פריך שם אשינויא דר' פפא דלא נצרכה אלא לפחות מש"פ א"ה כותי בכותי כיון דלאו בני מחילה נינהו גזל מעליא הוא הרי לך בפי'. דבכותי הוי גזל בפחות מפרוטה עבירת גזל גמור ומימרא שלמה שנינו. דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דבן נח נהרג על פחות מש"פ. ואם נאמר דגזל פחות מפרוטה בישראל. אין בו רק איסור בעלמא איך יהי' כותי חמור מישראל דבישראל לא יהי' רק איסור בעלמא ובכותו יהיה עבירת חיוב מיתה אלא ודאי דהנכון בענין זה הוא כמו שכתבתי לעיל בריש פרק א' דגנבה דכיון דלאו דגנבה וגזלה סתמא נאמר בתורה אין בהאיסור שלהם שום שיעור כלל רק כל שגנב או גזל דבר שדרך בני אדם להקפיד עליו עובר בלאו דלא חגנוב ולא תגזול ואין לחצי שיעור דגנבה וגזלה שום ערך ודמיון עם חצי שיעור דאכילת איסורין כבאזהרת אכילת איסורין היו השיעורין הלכה למשה מסיני דאין אכילה בפחות מכזית וממילא