יד המלך (לנדא) - ד. קעג

שייך לסוף הלכה דלעיל אחר דיבור ובהסברות ובדברינו זה אשכחנא פתרי להקושיא העצומה שהרעישו רובם ככולם מחכמי זמנינו. על סברת רבינו יקיר שהביאו התוספת במעילה (דף י"ח) ד״ה תני ובע"ז (דף ס"ח) ד"ה ואידך דהא דסובר ר' שמעון כל שהו למכות אינו רק באיסור בעין אבל באיסור שהוא בתערובות. לא אמרינן כל שהו למכות וכמו כן כתבו התוספת בפרק שלשה מינים ד"ה דלית ליה צירף ולפי סברת רבינו יקיר איך פשיט הגמרא בפרק שבועות שתים דף כ"א] דר' עקיבא לא סבירא ליה כר' שמעון בכל התורה כולה דכ"ש למלקות מברייתא דאמר ר' עקיבא דנזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב, ואי אמרת דר' עקיבא בכל התורה כר' שמעון סבירא ליה צירוף למה לי ולסברת רבינו יקיר מה הוכחה הוא זו הלא בנזיר ששרה פתו ביין הוי האיסור יין בתערובת עם פת וכשהאיסור הוא בתערובות גם ר' שמעון סובר דלא אמרינן בו כ"ש למכות ושפיר בעי ר' עקיבא צירוף אבל באיסור בעין יכול להיות דר' עקיבא בכל התורה כולה כרש שמעון סבירא ליה דכ"ש למכות ובמחילה מכבוד תורתם של החכמים האלה. אשר הרעישו בקושיא זו נעלמה מן אור עיניהם גמרא ערוכה. בפרק ג' מינים (דף ל"ז) שהבאתי דאמר ליה ר' אשי לרב כהנא אלא הא דתניא מכל אשר יעשה מגפן היין לימד על איסורי נזיר שהם מצטרפין זה עם זה לר' עקיבא השתא היתר מצטרף לאיסור איסור לאיסור מיבעי ומשני היתר לאיסור בבת אחת איסור לאיסור בזה אחר זה. וא"כ איך יש מקום כלל לומר דר' עקיבא בכל התורה כולה כר' שמעון סבירא ליה. דכ"ש למכות והצירוף בפת ויין דקאמר הוא משום דהיין הוא בתערובות ואם היה יין בעין לא היה ר' עקיבא צריך לשום צירוף כלל הלא בצירוף איסורי נזיר בזה אחר זה הוי האיסור בעין בלי שום תערובות ולמה ליה לר' עקיבא קרא דמכל אשר יעשה מגפן היין ללמד על איסורי נזיר שהם מצטרפין יחד בזה אחר זה הא עכ"פ באיסור בעין ר' עקיבא בכל התורה כר"ש סבירא ליה וצירוף למה לי אלא ודאי דר' עקיבא לא סבירא ליה כר' שמעון והא דלא הוכיח הגמרא מדרשא זו דמכל אשר יעשה מגפן היין דר' עקיבא. לא סבירא ליה בכל התורה. כר' שמעון משום דדרשה זו לא איתמר בפירוש בשם ר' עקיבא. ולכן עדיפא ליה להגמרא להוכיח מצירוף של פת ויין דאיתמר בשם ר' עקיבא בפירוש אבל מ"מ סמיך הגמרא על זה דאין לחלק לר' עקיבא בין צירוף של פת ויין בתערובות ובין כל שהוא של יין לחודא דהא מדפריך הגמרא לר' עקיבא מדרשה זו דמכל אשר יעשה מגפן היין ש"מ דקים להו להגמרא דר' עקיבא סבירא ליה דרשה זו וממילא דגם ביין בעין בעי ר' עקיבא צירוף והא דהביאו התוספת סברת רבינו יקיר לחלק בענין זה דכ"ש למכות בין איסור בעין ובין איסור בתערובות אינו רק לר' שמעון בעצמו דהוא מרא דמימרא זו דכ"ש למכות והגמרא בפרק ג' מינים פריך שם לר' שמעון דלית ליה צירוף מכל אשר יעשה מגפן היין מה דריש ביה ומשני ההוא מיבעי ליה דלעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן הרי אנו רואין דפסיקא להו להגמרא דר' עקיבא ור' שמעון פליגי בדרשא זו דמכל אשר יעשה ור' שמעון לא סבירא ליה שום צירוף באיסור ואיסור בזה אחר זה ומשום דבאיסור בעין סבירא ליה לר' שמעון כ״ש למכות וממילא אינו צריך בזה אחר זה לשום צירוף כלל. ולר' שמעון אין הכרח צירוף רק באיסור והיתר בבת אחת דהאיסור הוא בתערובות ולא אמרינן בו דכ"ש למכות ובזה שפיר הוכרח לצירוף משא"כ לר' עקיבא דפליג עליה דר' שמעון בזה וסובר דגם באיסור ואיסור בזה אחר זה אנו מוכרחין לצירוף הרי ממילא אין לר' עקיבא שום מקום כלל לחלק בין איסור בעין לאיסור בתערובות ודברים אלה נכוחים וברורים המה:

ואולם נתעוררתי בענין זה בדבר תמיה עצומה דלפי סברת התוספת שהחליטו עכ"פ סברא זו לר' שמעון דהא דסבירא ליה כ"ש למכות זה אינו רק באיסור בעין אבל לא באיסור שהוא בתערובות א"כ מה פריך הגמרא שם בנזיר. ולר"ש דל"ל צירוף האי מכל אשר יעשה מגפן היין מה עביד ביה והלא גם לר' שמעון משכחת צירוף באיסורי נזיר בזה אחר זה. כגון שלש אכילות בשלשה פעמים בזה אח"ז בכדי א"פ. ובכל פעם היה באכילתו שני שלישי זיתים מעורבים יחד מן שליש זית היתר ושליש זית מן איסורי נזיר דככל שלשה האכילות האלה אין בהם מקום לא לכל שהוא למכות דהא בכל פעם היה האיסור בתערובות וגם לא להיתר מצטרף לאיסור דהא בכל אכילה בפני עצמה לא היה בצירוף ההיתר והאיסור בבת אחת כזית שלם ובכגון זה איצטרך גם לר' שמעון קרא דמכל אשר יעשה להורות לנו דאיסורי נזיר מצטרפין יחד אף בזה אחר זה. וכיון דבכל השלשה אכילות האלה יחד היה עכ"פ צירוף זית שלם בזה אחר זה. רק מן האיסורי נזיר לבדם מבלעדי ההיתר המעורב עמהם. אף דהשלשה שלישים האלה היו מאיסורי נזיר שונים זה מזה. מ"מ איסורי נזיר מצטרפין יחד והרי הוא לוקה בזה. על כזית האיסורים. אשר היו בצירוף השלשה האכילות האלה יחד:

ומוכרחים אנו להסביר בכוונת הגמרא דהא דמתרץ הגמ' לר' עקיבא דאיסור והיתר בבת אחת ואיסור עם איסור אף בזה אחר זה לאו דמשום קושיות הגמ' דהשתא היתר מצטרף לאיסור איסור. עם איסור מבעי הוכרח הגמ' לחדש ולכוין תכונת צירוף של בזה אחר זה בכוונת דרשת הקרא. רק דלמאן דסבירא ליה דקרא זה דכל אשר יעשה לצירוף הוא דאתא היה מקובל לו גם המהות ואיכות של הצירוף הזה אשר נתרבה בדרשה הזאת דהיינו שהיה מקובל לו דקרא דמכל. אשר יעשה מגפן היין אתא לרבוי דאיסורי נזיר מצטרפין זה עם זה באכילה בעינא שאכלן בזה אחר זה רק דהמקשן לא ידע מזה והיה סבור דקבלות הדרשה היה על צירוף בבת אחת והיה מקשה דבבת אחת אף איסור והיתר מצטרפין והודיע לו התרצן דקבלת הדרשה בצירוף איסורי נזיר היה על צירוף בזה אחר זה וכמו כן היה מקובל להם תכונת הצירוף באיסור בעין ולא בתחבולה ודרך רחוקה בצירופי הרבה תערובו' איסור והיתר יחד שכתבתי ולכן שפיר פריך הגמ' ולר״ש דאית ליה כ"ש למכות ואין מקום לצירוף בעינא כלל. ולדידיה האי קרא מה עביד ביה ומשני דר"ש לא סבירא ליה עיקר דרשה דהאי קרא לצירוף כלל ולדידיה איצטרך האי קרא דאינו נזיר עד שיזיר מכולן:

וארוח לן בזה מה שיש לתמוה על רבינו דבפ"ה הלכות נזירות הלכה ג', כתב וזה לשונו. כל איסורי גפן מצטרפין זה עם זה כיצד הרי שצירף ענבים לחים עם יבשים או עם בוסר חרצנים וזג ואכל מן התערובות כזית לוקה וכן אם אכלם בזה אחר זה עד שאכל מן הכל כזית לוקה ע"כ והנה דברי רבינו תמוהים דהלא הא דמסיק הגמרא דאיסור ואיסור מצטרפין גם בזה אחר זה אין זה רק לר' עקיבא דסובר היתר מצטרף לאיסור ולדידיה הוכרח הגמ' לכך. מחמת הקושיא דהשתא היתר מצטרף לאיסור איסור לאיסור מיבעי' ואולם לדידן דקיי"ל כרבנן דר' עקיבא דאף באיסורי נזיר אין היתר מצטרף לאיסור וכן פסק רבינו בפ"ה דנזירות הלכה ד'. אין אנו מוכרחים לשינויא זו דבאיסור ואיסור גם בזה אחר זה. דלדידן יכול להיות דהיתר ואיסור אין מצטרפין כלל גם בבת אחת ואתא קרא דמכל אשר יעשה להורות לנו דאיסורי נזיר מצטרפין יחד בבת אחת אבל בזא"ז גם איסורי נזיר אין מצטרפין. ולמה פסק רבינו דאיסורי נזיר מצטרפין גם בזה אחר זה וכבר העיר בזה הלחם משנה ונלחץ בתירוצו ולפי מה שביארתי ניחא פסקו של רבינו דכיון דהא דמסיק התרצן דאיסור עם איסור אף בזה אחר זה אינו מחמת הכרח הקושיא לבד. רק דמבלעדי הקושיא זו היה מקובל להם כך מהות הריבוי של קרא זה למאן דדריש אותו לצירוף היתה בא לו בקבלה דקרא דמכל אשר יעשה אתא לריבוי צירוף איסורי נזיר זה עם זה בין בבת אחת ובין בזה אחר זה והתרצן לא חידש להמקשן ענין זה מחמת קושייתו רק הודיע תכונת הדרש וממילא מתורץ קושייתו אף לר' עקיבא דסבירא ליה דהמ"ל ואולם בכל זאת אף לדידן דלא קיי"ל כר' עקיבא בזה דהמ"ל מ"מ כיון דאנן קיי"ל דגם בהזיר מאחת מהן הרי זה ג"כ נזיר ועל כרחך קרא דמכל אשר יעשה לאו על עד שיזיר מכולן קאי רק על צירוף הוא דאתא וכיון דעכ"פ גם לדידן לא קאי ריבוי זו רק על צירוף הרי ממילא גם לדידן היתה מקובל תכונת הריבוי דאתא לריבוי איסורי נזיר דגם בזה אחר זה מצטרפין ושפיר פסק רבינו גם לדידן דאין חילוק בצירוף איסורי נזיר בין בבת אחת ובין בזה אחר זה: