יד המלך (לנדא) - ד. קעא

תוספת ענינים השייכים לגוף הספר שייך להלכות יסודי התורה פרק א הלכה ד' ואחרי הודיע כוונה זו בדברי רבינו יש לכוין ענין זה גם בכונת הגמרא בפרק בא לו (דף ס"ט) בעובדא דאנשי כנה"ג דנפל להו פיתקא מרקיע דהוה כתב בה אמת אמר רב חנינא שמע מינה חותמו של הקב"ה אמת וכן הובא גם בפרק במה בהמה (דף נ"ה) מימרא דרשב"ל לתי"ו הוא סוף חותמו של הקב"ה דאמר ר' חנינא חותמו של הקב"ה אמת וכוונת הענין הוא דתכונתו של כל חותם הוא למען יהיה לאות על חותמו ולהתוודע ולהגלות לכל מי הוא. ולכן יקפידו בני אדם הרבה לבקש להם כל אחד סימן קשה בחותמו למען לא יקרב זר לעשות כמעשהו וכמו שהביאו בגמרא פרק המגרש (דף פ"ז) דרב צייר כוורא ר' הונא חרותא רבה בר ר' הונא צייר מכותא וכן עוד המנהג בינינו להיות כל אחד מדקדק בחתימתו לעשותו בתמונות ותבנית אותיות פרטיות מיוחדות למען יהיה לאות על ידו כי הוא זה אשר יחתום חתימה כזו ואין עוד מלבדו לעשות כמתכונתה ולכן בחר לו יה אמת לחותמו למען יהיה לאות על אחדותו וכמו שנאמר כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו אין עוד מצוי אמת מלבדו וכמו שביררתי דבגוף עצם הכח של מידת אמת אין לשום נברא חלק ואקוזה בו וכמו שיסד הפייט אמת חותמו להודיע כי הוא אחד כי אך המידה הזאת לבדה מורה על חותם האחדות כי לא יצויר כלל בשום ניברא לעשות כמעשיה לא כן שאר המידות הגם דכל מידות הבורא ב"ה כולם המה בלתי סוף ותכלית ומידות הנבראים כולם מוגבלים המה בכל זאת יש כח בבני אדם לאחוז בסנסניו ולהיות להם עכ"פ אפס קצהו ממידותיו הנעימות והטובות וכמו שאמרו חז"ל על פסוק ולדבקה בו וכי אפשר להדבק בהשם ב"ה, אלא הדבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון וכמו כן בשארי המידות ארך אפים ורב חסד ונושא עון בכולם יש כח בבני אדם להדבק בהם ואמרו חז"ל גדול כחן של נביאים שמדמין הצורה ליוצרה מלבד מידת האמת של השם ב"ה אין בכח ניברא להדבק בו ואין מקומו של עצם האמת בלתי בהבורא ב"ה לבדו:

שייך לפרק ב' הלכה א' ויכול להיות דזה הוא כוונת הכתוב ביחזקאל וגובה להם ויראה להם דבכל ערך הגבוה אשר לצבאי מעלה בכל זאת לא זכו להגיע למדרגת אהבת השם רק ויראה להם לעבודתם הוא בפחד ויראה:

שייך להלכות תשובה פרק א' הלכה ב' שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול מתוודה על לשון כל ישראל כו' שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון ובין שעבר בשנה ע"כ:

דבר זה הוא ממשנה פ"ק דשבועות (דף י"ב) ואולם תמוה על רבינו דסתם וכתב דמכפר על כל עבירות שבתורה בין שעבר בזדון ובין שעבר בשגגה הרי הוא כולל בזה כל חטאי שוגג בין שגגי לאו ובין שגגי חיי"כ והרי שגגי חיי"כ חייבי חטאת נינהו ובפרק בתרא דכריתות (דף כ"ה) משנה שלימה שנינו דחייבי חטאת ואשמות ודאין שעבר עליהם יהכ"פ חייבים להביא אחר יהכ"פ וזה מורה דעל שגגי חיי"כ אין יהכ"פ מכפר דאם היה יהכ״פ מכפר הרי היה סר עונו וגם היתה חטאתו תכופר ולמה חייב להביא קרבן חטאת לאחר יהכ"פ ודעת רבינו בזה צ"ע. ונראין דבריו שהם. נגד הוראות המשנה:

וראיתי לרש"י בפ"ק דשבועות דף י"ב] דמפרש אהא דמשני ר' יהודא דהכי קאמר על שאר עבירות שבתורה בין קלות ובין חמורות בין בשוגג ובין במזיד והכ"פ מכפר. וכתב רש"י על זה. וז"ל האי שוגג דהכא ליכא לפרושי אלא בדבר שאין שגגת חטאת רק שגגת אשם תלוי כגון אכל אחת משתי חתיכות אחת חלב ואחת שומן ואינו יודע איזה מהם אכל ע"כ הרי לנו דעת רש"י בפירוש דשגגת חטאת אינו בכלל אותן עבירות דחשיב. במתניתן דיהכ"פ מכפר ודלא כדעת רבינו. דרבינו סתמא נקיט דעל כל חיי"כ יהכ״פ מכפר ולא הביא שום חילוק בין חייבי אשמות תלוין ובין חייבין חטאת גמורין וזה מורה בעליל דרבינו לא סבירא ליה החילוק של רש"י ז"ל:

והנראה לי בדעת רבינו, דמסתבר ליה לרבינו דכיון דבכל המקומות אשר אינם בכלל כפרת יהכ"פ בכולן נאמר בהם דאין יהכ"פ מכפר רק בחייבי חטאת לבד נשתנה הלשון ושנו חכמים במשנתם דחייבים להביא אחר יוהכ"פ אבל לא נאמר בזה הלשון דאין יהכ"פ מכפר ומן שינוי לשון זה הוכיח רבינו דכונת המשנה היה להורות לנו דבכל שאר מקומות אשר איננם בכלל יהכ"פ וכמו באומר אחטא ויהכ"פ מכפר או בלא עשה תשובה. לרבנן דסבירא להו דאין יהכ"פ מכפר בלא תשובה דבהני אין יהכ"פ מכפר כלל והעון בעצמו אינו נמחק. לא כן בחייבי חטאת שעבר עליהם יהכ"פ אף דהחיוב הבאות קרבן חטאת שנתחייבו להביא קודם יהכ"פ קאי וקיימי עליהם להביא אחר יהכ"פ בכל זאת גוף החטא אשר נכשל בו נתכפר בכפרת יהכ"פ ואין עליו מחמת מכשול שוגג זה שום דין שמים כלל וחיוב הבאות קרבן שהוא חייב להביא הוא חיוב בפני עצמו ומשום דעל עון של מניעות הבאות קרבן אשר נתחייב פעם אחת להביא על עון זה אין יהכ"פ מכפר וכעין חילוק זה בין כפרת גוף החטא ובין כפרת עון של חיוב הבאות קרבן כתבו התוספת בפרק חזקת הבתים (דף מ"ח) ד"ה יקריב דכתבו שם התוספת לחלק בין חיוב קרבן הבאות עולה דכתיב ביה יקריב אותו שכופין אותו וחייבי חטאת ואשמות אין ממשכנין אותו היינו משום דחייבי חטאת ואשמות דלכפרה קאתי לא בעי משכוני אבל נדר או נדבה דאינן מכפרין על כן כופין אותו בהבאתן והא דקאמר הגמרא בכפיות קרבן עולה דניחא ליה דתיהוי ליה כפרה אין הכונה על כפרת חטא רק על כפרת חיוב הבאות קרבן שמחויב להביא ואם לא יביאנו עונו ישא הרי לנו דגם החיוב של הבאות קרבן עצמו הוא ג"כ בכלל כפרה וכפרה זו אינה נכללת בכפרת יהכ"פ ומחויב להביא קרבנו אחר יוהכ"פ אבל גוף החטא עצמו נתכפר ביהכ"פ ולכן שפיר סתם רבינו דעל כל שגגות חייבי כריתות מכפר יהכ"פ דהיינו דמלבד חוב הבאות קרבן שהוא חייב להביא אחר יוהכ"פ אין עליו שום רושם חטא כלל:

ומצאתי כוונה זו מדויקת בדקדוק שינוי לשון בתרגום אונקלס פרשת אחרי דבפסוק ט"ז מתרגם ומפשעיהם לכל חטאתם וממרדיהון לכל חוביהון ובפסוק כ"א בפרשה זו עצמה תרגום האונקלוס על ומפשעיהם לכל חטאתם וממרדיהון לכל חטאיהון ושינוי לשון של תרגום זה על שני תיבות שונות ובפרשה חדא הוא ענין תמוה מאוד (ובקצת חומשי תורה נדפס בהתרגום בהשני מקומות וממרדיהון לכל חטאיהון ודבר זה עשו המגיהים שאינם בקיאים בעצמם בכדי להניח דעתם בהשינוי אשר לא היה נכון להם לפי ראות עיניהם אבל הגרסות דווקנאות בהתרגומים המדויקים הוא בשינוי זה שכתבתי) ואולם לפי מה. שביארתי בדעת רבינו היתה זאת כוונת האונקלס להורות לנו בשינוי לשון זה דהפסוק ט"ז נאמר על שעיר חטאת הפנימי דאינו מכפר רק על אין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ובלא הודע כזו אין בו מקום לשום חיוב קרבן כלל וכוונת לכל חטאתם האמור בפסוק זה אין לו שום כוונה אחרת רק על מעשה החטא בעצמו שנוגע לדין שמים דהוא נתכפר בכפרת יהכ"פ לכן תרגום האונקלס לכל חוביהון דהיינו, חוב החטא עצמו אבל בפסוק כ"א דנאמר על וידוי של שעיר המשתלח ושעיר זה לא זו בלבד שמכפר על כל עבירות שבתורה דהיינו על גוף העבירות עצמן רק גם על חיוב הבאות קרבן הוא מכפר דחייבי אשמות תלוין שעבר עליהם יהכ"פ פטורים להביא אחר יהכ"פ דכתיב על חטאתו לפני ה' וגם על חייבי חטאת ואשמות היה שעיר זה מכפר רק דמלרשה של ומפשעיהם האמור בהוידוי של שעיר זה גמרינן לחטאים דומיא דפשעים מה פשעים דלאו בני קרבן אף חטאים דלאו בני קרבן וממעטינן חייבי חטאת ואשמות ודאין דאין יהכ"פ מכפר על חיוב הבאתן ולפיכך לא תרגם על לכל חטאתם האמור בוידוי שעיר זה לכל חוביהון משום דכל חוביהון אינו מורה רק חוב של גוף עשיות החטא עצמו אבל לא, חוב של הבאות קרבנו ובאמת אנו צריכין למעט מחטאתם האמור בפסוק זה דאינו מכפר על חיוב חטאת ואשם ודאי של חטא שוגג רק על קרבן אשם תלוי לבד ולכן נשמר האונקלס בתרגומו שלא לשנות בתרגום של פסוק הזה מלשון הקרא עצמו והיה מתרגם לכל חטאתם האמור בשעיר זה. לכל