יד המלך (לנדא) - ד. קע

ההון לא יוסיפו עוד לענות אותנו ויהיה לבות בני אדם כולם ברורים שפה אחת ודברים אחדים רק בידיעות השם ב"ה ועבודתו אזי ממילא לא ירעבו ולא יצמאו. כי תמיד ישבעו בצחצחות נפשם ואנו רואין במשה רבינו ע"ה דכל אותן ארבעים יום אשר היה עם ה' לחה לא אכל ומים לא שתה. דגם כחות גופו היו מתעדנים ומתענגים מהנחת והשמחה אשר היה לו מההשגות עליונות הטהורות והזכות וכמו שהארכתי בענין זה בהלכות יסודי התורה פ"ז הלכה ו' ואמרו חז"ל ביושב בתענית. דאם התענית מצער לו נקרא חוטא וכאשר אין התענית מצער לו נקרא קדוש והכונה הוא דאם אין התענית מצער ליה אזי זה הוא לו לאות כי נפשו מטוהרה ולא גושמה בתאות החומריות כל כך עד שאינו חפץ כי אם המעט מאכל ומשתה המוכרחים אליו במטע ההכרחיים אשר בהבריאה ולכן נקרא קדוש וזה שכתב רבינו וכל המעדנים יהיו כעפר דכיון דכל המעדנים איננם בתכונתם הכרחיים בחוקי חיי האדם לכן כאשר יטהר ויהיה נקי מכל דופי של תאות הגופנים אזי ממילא ימאס ויקוץ כל כך כל המותרות עד שכל המעדנים יהיו אצלו כעפר:

שם באותו ההלכה ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים. וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ע"כ:

הנה במה דפתחתי אסיים דלא כתיב ומלאה הארץ חכמה רק ומלאה הארץ דעה ומשום דהגם דהחכמה הוא מהכחות נשגבות היותר טהורות ויקרות והיא תזכך ותעלה את הנפש למעלה למעלה לאין שיעור בכל זאת אין הכח הזה כח עצמיו מוכרח באדם רק כח מעלה אשר בחסד ה' על ברואיו נתן הכח והיכולת בבני אדם להשיגה וכמו דהגבורה אין כח עצמיו מוכרח באדם כמו כן הוא גם עם מעלות החכמה וכדומה בזה עוד הרבה מעלות שונות אשר זוכים בהם הרבה בני אדם יש אדם זוכה לשם טוב ויש אדם אשר חננו ה' למצוא חן בעיני כל רואיו ולמטה מזה מעלות עושר וכבוד אשר נישאים ונגבהים בהם אדם אחד יותר מהשני ואולם אין כל אלה כחות עצמיים המוכרחים לעצם האדם כי אם היו כל אלה כחות הכרחיים באדם היו כל בני אדם שוים בהם והיו כולם חכמים כולם נבונים ועינינו הרואות כי לא רבים יחכמו וכמו כן כל המעלות כולם מעט מעט נמצאים אחת הנה ואחת הנה באדם אחד מני אלף וזה הוא לון לאות כי כל המעלות איננם הכרחיים באדם רק האדם אשר חננו ה' בחכמה ועושר וכבוד אזי משלחן גבוה זכה יתרון זה להשיג מעלות האלה שנה אחת יותר על הכחות המוברחים אליו בחק הבריאה ולכן אין מקום לומר על האיש אשר נפשו חסר מהמעלות האלה דהוא בעל חסרון על ידי כך ופחיתות הכסיל וגירעון ערכו אשר מצינו בו בכל המקומות אין בכונת תיבת כסיל היפוך חכם רק היפוך בעל דיעה ישרה וכמו שנאמר וכסילים ישנאו דעת [ורוב פסוקי קהלת מורים על זה וכיון דשלילת החכמה אין שלילתה חסרון רק הויותה היא השלמה יתירה באדם אשר זכה להשיגם על כן אין זה בחק כלל ליעד עליה כי תמלא הארץ חכמה ויהיה יד כל אדם שוים בו. לא כן הדיעה דהוא הכרחי וכח עצמיו באדם והאדם אשר חסר נפשו מדעת גם לבו חסר ואומר לכל סכל הוא והרואה בעינים פקוחות יראה דכל התוכחות הנמצאים בנביאים על חסרונות הכללי כולם נאמרים רק על הדעת וכאמור גלה עמי מבלי דעת וכן נדמו עמי מבלי הדעת ונאמר כי אתה הדעת מאסת על כן אמאסך מכהן לי.. לא כן בחכמה לא מצינו ענינה בכל המקרא רק דרך מעלה ויתרון אבל לא על דרך תוכחה ואיזה עונש על חסרנותה והא דמצינו בפרשת האזינו עם נבל ולא חכם וכן בהושע (ד') הוא בן לא חכם אין הכונה של תיבת חכם בשני מקומות האלה להוכיח את ישראל על חסרון חכמה הכלליות רק דהכונה של תיבת חכם במקומות האלה הוא על ענין ראיות אותו ענין פרטי דהנביא הוכיחם על אשר לא ראו את העתיד וכמו שנאמר בן לא חכם כי יבואו במשבר בנים וכאלו היה אומר בן לא ראה כי יבואו במשבר בנים רק מחמת דראייה זו היא על העתיד על כן הושאל בזה תיבת חכם במקום תיבת רואה וכמו שאמרו איזה חכם הרואה את הנולד וכמו כן עם נבל ולא חכם הכוונה הוא ג"כ דלא ראו כי השם ב"ה הוא אבינו עושינו ויוצרינו וכאמור אחריו הלא הוא אביך הוא עשך ויכוננך וכן משמעות תרגום אונקלס שם וכיון דכח הדעת הוא כל כך הכרחי וכח עצמיו באדם הרי בודאי בראשית הבריאה כמו דהוכן לאדם כל כחותיו ההכרחיים כמו כן הוכן גם כח זה לכל אדם בשוה ויד כל אדם בו., רק הואיל דיראת ה' הוא ראשית דעת לכן כאשר ירע אדם את מעשיו ויקשיח לבו מיראתו יתברך מקפח בזה גם את דעתו ואולם לעתיד כאשר יסיר לב האבן מחרבינו וסרה קנאת איש מרעהו והתאוה והכבוד המדומה יבער מקרבינו אשר שלש אלה הקנאה והתאוה והכבוד אך הם לבדם המה בעוכרינו אז ממילא יזכה כל אחד בחלקו של כח הדעת אשר הוכן לו בהבריאה וכיון דהכח הדעת אשר נטע ה' בלב כל אדם בעת הבריאה אינו רק לדעת דברי אמת וצדק וכמו כל שאר הכחות אשר הוכנו לאדם בבריאתו דכולן פעולתם החפשי רק על אדני אמת הוטבעו על כן יעד לנו הכתוב ולא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי ומלאה הארץ דעה את ה'. דכאשר לא ירעו ולא ישחיתו בני אדם מצדם את כח הדעת אשר חנן ה' לכל אחד בכחו אז ומלאה הארץ דעה את ה' דכיון דתרבה הדעת אשר ראשית נטיעתה בכח כל אדם הפרטי הוא רק על דבר אמת וענות צדק אז ממילא גם בכללי יהיה הכח הידיעה הזה מלוא כל הארץ ויטו כולה שכם אחד רק לעבודת השם ב"ה וידיעות שמו יתברך וכנאמר ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ:

סליק הלכות מלכים ונגמר ספר נזיקין וקנין משפטים ושופטים. ובזה נשלם ספרי שחנני ה' בטובו ובחסדו להבין ולהשכיל ולשמוע ללמוד וללמד. לכל התורה ולכל יד החזקה אשר שם משה לבני ישראל: