יד המלך (לנדא) - ד. קסט

אמנם זה דוחק דכל כי האי הו"ל לרבינו לפרושי בהדיא. ועוד דהלא אנו רואין דאית דגרסי דחילוק זה גופא הוא איבעי בגמר'. וגם התוס' דלא גרסי כן הוי הוכחתם שם מהסוגיא ולמה לא הוכיחו מגוף הפסוק דבתים מלאים כל טוב דעל שלל אויבים קאי אלא ודאי דמקרא לא מוכח מידי דאפשר לומר דקרא לאו דוקא ודיבר הכתוב בהוה דמסתמא ימצאו מאכלים אסורים משל אויבים אבל בכל זאת יכול להיות דאף מאכלים אסורים משלהם הותרה להם אז ואיך סמך רבינו על קרא זה ואמאי השמיט רבינו מלהביא זה בפירוש דמשלהם אסור ואף אם היה לו לרבינו הגרסא דזה גופא הוא איבעי דגמר' אם אסור משלהם או דגם משלהם מותר מ"מ הלא גם לפי גרסא זו עכ"פ קיימי שם בגמר' בתיקו דהוא בדאוריית' לחומרא וכל זה היה לו לרבינו עכ"פ להביא ולא לסתום ולכתוב דמותר בכל ענין. וכל נושאי כליו של רבינו לא הרגישו בזה:

ויש לי הוכחה גמורה לדעת התוס' דמשלהם לא איבעי בגמר' כלל ופסיקא להו להגמר' דמדידהו אסור דבפ"ק דר"ה (דף י"ג) ופ"ק דקידושין שקיל וטרי הגמר' דעומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו אם תאמר דעיילי ביד נכרים קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרים אלא דעיילי שליש ביל ישראל ומדחה בגמרא ודלמא לא עיילו כלל ומסיק מהא דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ומעיקרא לא אכלו דאקריב עומר והדר אכלו. והנה תמוה דאמאי לא אכלו קודם הקרבות העומר ולמה נהגו בעצמן אז איסור חדש כלל הלא בימים האלה בתחלת כניסתן לארץ התחילו אז השנים של כיבוש והותרה להם אז אכילת כל איסורים שבתורה ואף אותן איסורים החמורים הרבה יותר מאיסור חדש ולמה לא אכלו מתבואה החדשה קודם הקרבת העומר ואין לפרש בדעת רבינו דכל היתר של אכילת איסורים לא היה רק במקומות דלא היה שכיח להם אכילת דברים מותרים אבל אם היה להם דברים מותרים אסור להם כל מאכלים אסורים ומסתמא בכניסתן לארץ בודאי היה להם לישראל מאכלי היתר די והותר ואף דמתבואות הארץ לא היו יכולים לאכול בימים אחדים האלה קודם הקרבות העומר בכל זאת בזמן מועט כזה היה בידם למיקם אנפשייהו ולא היה להם אכילת התבואה החדשה נחוצה כל כך ובשביל כך לא אכלו מעיקרא שלא להתיר אכילת איסור בשאט נפש ושפיר הוכיח הגמרא דהיה עכ"פ איסור חדש בתבואה זו ונהגו סלסול בעצמן שלא לאכלה דאי אפשר לומר כן דא"כ אכתי קשה. דלמה לא אכלו כלל קודם הקרבת העומר הלא היה להם עכ"פ לצאת ידי אכילת חובת מצה בליל ראשון של פסח. ובירושלמי הקשה קושיא זו דאמאי לא היה דוחה עשה דאכילת מצה הלאו דחדש ומשני דעשה דמצה עשה דלפני הדיבור הוא ולא דחי ל"ת ואם נאמר דאף מאכלי איסור דידהו הותר להם רק דהם נהגו סלסול בעצמם והיו מוקים אנפשייהו בימים מועטים ההם שלא לאכול דבר איסור בחנם עד הקרבות העומר א"כ איך היה בידם לדחות מחמת סילסול עשה גמורה דאכילת מצה בליל ראשון של פסח ומה לי אם העשה הוא לפני הדיבור או לאחר הדיבור הלא בהלאו לא היה בו אז שום עבירה כלל.. אלא ודאי כדעת התוס' דפסיקא להו להגמרא דלא אישתרי במלחמה רק מאכלי איסור דלאו דידהו וכל תבואות השדה של כל הארץ שלהם היה דירושה הוא להם מאבותיהם וקרקע אינה נגזלת וכן הקשו התוספת שם בר"ה ד"ה ולא אהא דקאמר הגמרא קצירכם ולא קציר נכרים הלא תבואת האלה קציר ישראל היה ומשום דירושה להם מאבותיהם והביאו ראי' מקושיות הגמרא בע"ז על ואשירהם תשרפון באש ואמאי והא ירושה הם לישראל. ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ותירצו דמ"מ היה להם להכנענים חלק בהזרע הזרוע דמשלהם היה והנה תרוצם זה שייך ליישב קושיות הגמרא דשפיר הקשה דאיך היו ישראל מביאים העומר מתנובת הארץ דעיילי ברשות נכרים הלא חלק הנכרי שיש לו בתבואת הזרע פוסל גם חלקם של ישראל להקרבת עומר ומשום דשוב לא קרינן קצירכם משא"כ להתיר איסור חדש מחמת שלל אויבים אף דתבואת הזרע שלל אויבים מקרי מ"מ גוף התבואה הגדלה בכל שדות הירושות לישראל של ישראל הם ולאו של אויבים הוא וכיון דעיקר תבואה זו ירושה להם מאבותיהם. לא הותר להם בתבואה זו איסור חדש כלל:

פרק ט' הלכה י' י"א וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו שיעורין אלא לישראל בלבד ומותר הוא בדם מן החי אחד אבר הפורש או בשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי ממנו ע"כ:

וכתב הראב"ד על זה וז"ל א"א נראה לי שזה הוא טעות סופר וראוי להיות אבל השרץ גם כל נושאי כליו של רבינו נלאו למצוא הפתח מנין היה לו זאת לרבינו ומה הביאו לחלק בכך בין בהמה לעוף והנה אנכי יגעתי ומצאתי הוכחה נכונה לדעתו של רבינו דהנה לרשב"ל דסבר דחצי שיעור לישראל מותר מן התורה ולב"נ דלא ניתן להם שיעורים בודאי גם לרשב"ל נהרג על כל שהו וא"כ קשה מי איכא מידי דלכותי אסור ולישראל שרי ומוכרחים אנו לומר דרשב"ל דריש לקרא דוזבחת ואכלת לאזהרת עשה דאת הזבוח אכול ושאינו זבוח לא תיכול וכסברת רש"י בריש פרק קמא דחולין דמסתבר ליה כן גם לדידן ולפי זה יש בכל אבר ובשר מן החי עוד איסור נוסף מאזהרת עשה דוזבחת ובכל אזהרה הבא מכח עשה ובפרט עשה זו דוזבחת אשר קאי על הבהמה בכללותה אין מקום כלל לחלק בין שיעור שלם ובין חצי שיעור והלכך כל אבר ובשר מן החי גם לרשב"ל אסור בכל שהוא אף לישראל ואולם זה ניחא בבהמה דשפיר יש למדרש ביה קרא דוזבחת לאזהרת עשה משא"כ בעוף לרשב"ל דסבר דאין שחיטה לעוף מן התורה וכמו דמסיק הגמרא בפ"ד דנזיר (דף כ״ט) אהא דר' יוסי בר חנינא אמר רשב"ל דסבר דהא דהאיש מדיר את בנו בנזיר. אינו אלא מדרבנן כדי לחנכו במצות דפריך הגמ' הא קא אכיל נבלה דהא מדאורייתא לאו חטאת הוא ומליקת העוף הוא נבלה ומשני קסבר ריב"ח אמר רשב"ל דאין שחיטה לעוף מ"ה ומליקת עוף לאו נבלה הוא וכיון דסובר רשב"ל דאין שחיטה לעוף מ"ה הרי בודאי אין עוף בכלל אזהרת קרא דוזבחת ואין בבשר ובאבר הפורש מן העוף החי שום איסור אחר רק אזהרת אמ"ה לבד דאינו אסור בישראל רק בכזית ופחות מכזית לרשב"ל היתר גמור הוא לישראל ואם נאמר דגם בעוף נוהג איסור אמ"ה בבן נח א"כ איסורו לב"נ בעוף בכל שהוא ולישראל לא יהיה אסור בעוף לרשב"ל רק בכזית ומי איכא מידי דלנכרי אסור ולישראל שרי אלא ודאי דבב"נ אינו נוהג איסור אמ"ה רק בבהמה אבל לא בעוף ובבהמה דשחיטתו מן התורה גם בישראל אסור בכל שהוא ומאזהרת עשה דוזבחת וכמו שביארתי:

פרק י״ב הלכה ב' אמרו חכמים אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד כו' ואינו בא לא לטמא את הטהור ולא לטהר את הטמא אלא לעשות שלום בעולם ע"כ:

זה הוא ממשנה סוף פרק בתרא דעדיות ובקצת נוסחאות נאמר לעשות שלום ביניהם וכן העתיק מרן הכ"מ ורבינו תפס המסקא האמור לעשות שלום בעולם אמנם בכל אופן לא נאמר כל זה אלא לגבי ישראל וכהוראות הכתוב המובא ע"ז והשיב לב אבות על בנים דקאי ג"כ רק על ישראל אבל עמוני ומואבי מצרי ואדומי אף דכעת המה מותרים לבוא בקהל ומשום דסנחרב בלבל כל האומות וכל דפריש מרובא פריש בכל זאת לעתיד יתוודע לנו מי המה אלה להרחיקם מקהל ה' ועינינו רואות בהשמדת זכר עמלק דמקרא מלא דיבר הכתוב כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור ודרשינן במכילתא. ר' אליעזר אומר זה דורו של משיח שהם שלשה דורות דכתיב ולפני ירח דור דורים ואיך יהיה מצוה זו נוהגת כלל בימות המשיח הלא גם עמלק כבר בלבל סנחרב ואיך נדע מי הוא מזרע עמלק ואית לן למימר גם בזה. דכל דפריש מרובא הוא אלא ודאי דמשיח צדקנו יגלה לנו מי המה ואם בעמלק לענינו נוגע לנפשות יודיע לנו בכדי לקיים העשה האמור בתורה דמחה תמחה את זכר עמלק למה לא יודיע לנו את אלה דאינו גורם להם רק הרחקה לבד בכדי לקיים הלאו. דלא יבוא עמוני ומואבי ודלא יבוא מצרי ואדומי בקהל ה':

הלכה ה' ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה. ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה והמעדנים מצוים כעפר. ולא יהיה העסק כל העולם אלא לדעת את ה' ע"כ:

כונת רבינו בהלכה זו הוא דכאשר יוסר קנאת איש מרעהו והטובה תהיה כל כך מושפעת עד שהעמל והיגיעה לרדיפות אסיפות