יד המלך (לנדא) - ד. טו

וש"י ולא כפירוש התוספת ולפי דעת רבינו. לא קאי חיוב ופטור של שומר ובע"ח אכפל כלל דמכפל פטורים בכל ענין ואף אם הגביהו והוציאו דהא השומר ובע"ח לא נתכוונו לשום גנבה וחיוב ופטור דידהו לא קאי רק אקרן דאם משכו קנאו להתחייב באונסין ומתניתן דינא אתי לאשמועינן דתקנו משיכה בגנבים ובשומרין וכל כמה דלא עשו קנין משיכה המועלת אף דגוף העשיה של הגנבה וקבלות השמירה נעשה על ידם בכל זאת בלתי קנין גמור לא חל עליהם עדיין חיוב אונסין ובפירוש המשנה הוסיף רבינו ביאור דין זה דבעינן ממש קנין המועיל בלקוחות וכן הביאו הב"י בש"ע ח"מ סימן רצ"א דבעינן משיכה. ובמקום שמשיכה קונה. ולמעוטי סימטא אמנם קשה לפ"ז דבעינן בגנב קנין גמור למה לי מיעוטי דרחמנא למעט שטרות מכפל הא בלא"ה לא חל על הגנב החיוב כפל של הגנבה בלתי אם קנה את הגנבה בקנין המועיל בלקוחות ובשטרות לא משכחת קנין בשום אופן אף במכירתם רק במסר וכתב לו להלוקח קני לך איהו וכל שיעבודיה דאית ביה ובגנבה בודאי לא כתבו ולא מסרו הבעלים כן להגנב ובשום אופן לא משכחת כלל שום קנין בגניבות שטרות וראיתי מי שמקשים קושיא זו במיעוטי דשטרות מחיוב שומרין דגם שומר צריך קנין ואיך משכחת קנין שטרות בשומרין אמנם הבשומרין אפשר לדחוקי דאי לאו המיעוט היה משכחת חיוב שמירה בשטרות באפקיד ליה שטרא והמפקיד נתן רשות להנפקד שיגבה החוב ואפקיד גביה גם השיעבוד וכתב לו קנה לך לפקדון השטר זה וכל שיעבודא דאית ביה ולהכי איצטריך קרא למעוטי אבל בגנבה אין מקום כלל בשום צד למימר הכי והנראה לחרץ בזה דהנה מבלעדי זאת צריכין אנחנו לדעת דאיך משכחת כלל תשלומי קרן וכפל בשטרות. הא בשום אופן לא משכחת כלל שיהיה ההפסד ברור כמה להוציא מן הגנב. דאי איכא עדי גנבה וידעו מה היה כתוב בו. הרי מצי למיכתב שטרא אחרינא ולא הפסידו הגנב בגנבתו רק דמי ניירא בעלמא ואם אין עדים בדבר קשה אנן היכי ידעינן והנה בשמירות שטרות נוכל לאוקמי במאמינו וכמו דמוקי הש"ס בפרק הגוזל דינא דשורף. שטרותיו של חבירו דהשורף מאמין לבעהש"ט וגם הנפקד יכול להיות דהוא מאמין להמפקיד אבל לענין כפל בגנבה אף אם מאמין הגנב להבעלים לא מהני לחייבו כפל ע"י אמונתו זאת דכיון דבשום אופן אי אפשר שיתחייב עפ"י עדים רק עפ"י הודאתו או עפ"י אמונתו שמאמין להבעלים הרי בא לו החיוב ע"י עצמו ואין אדם משלם קנס עפ"י עצמו. וליישב כל זה יצאתי לדון בדבר החדש מה שאינו מוזכר עדיין בשום פוסק דאף דאנן קיי"ל דאין שטרות נקנים רק בכתיבה ומסירה וכל כמה דלא כתב ומסר לא הורע עדיין כח שיעבודו של המוכר שיש לו על הלוה או על הנותן מ"מ כיון דעיקר טעמא דבעינן בשטרות כתיבה ומסירה הוא משום דבמסירת השטר לחוד אינו יכול להקנות השיעבוד שיש לו על חבירו וכיון דאין קנין לחצאין לפיכך גם ממכירת הנייר יכול המוכר לחזור בו ולפ"ז באם המוכר נתן לאחד מתנה בשטר במעכשיו ולאחר שלשים והמקבל המתנה מכר בתוך שלשים השטר זה לאדם אחר במסירה לחוד דבהאי גונא דגם להמקבל מתנה בעצמו אין עדיין שום שיעבוד על הנותן ובשעת המכירה אין לו להמקבל מתנה בהשטר הזה רק הנייר לבד הרי כי מכר שטר זה לאחר לא היה בידו עדיין למכור כלל רק הנייר לבד ולענין קניות הנייר לחוד בודאי מהני מסירה לחוד בלא כתיבה ואין ביד המוכר לחזור וכמו כל קניות מטלטלין דבאופן זה דאין בשטר עדיין שום שיעבוד ואין בו רק שויה נייר בלבדו לא שייך סברא זו דאין קנין לחצאין וממילא יצא לנו במכירת שטר כזה דנהי דגם הלוקח לא קני גוף השיעבוד של המתנה ואף לאחר שלשים יום דיכול הנותן לומר דהוא לא היה משעבד א"ע רק להמקבל מתנה דהיינו המוכר ויכול לומר להלוקח לאו בע"ד דידי את דהא המוכר לא היה מרשה אותו בכתיבה ן ועיין המ"ע סימן ס"ו) מ"מ פועלת מכירת הנייר של שטר זה גם לענין גוף השיעבוד דגם שיעבודו של המקבל מתנה בעצמו בטל מהשטר הזה ואף לאחר שלשים שוב אין ביד המקבל מתנה לגבות מתנתו מהנותן דכיון דעכ"פ גוף המכירה קיימת לענין הנייר וע"י מכירה זו יצא הנייר מרשות המקבל מתנה דהיינו המוכר לרשות הלוקח וכיון דקודם שהגיעו שלשים יצתה גוף הנייר מרשותו של מוכר לרשותו של הלוקח אזי אף לכשהגיע שלשים יום שוב אין ביד המוכר שום קנין שטר לקנות בו מחצהו דכיון דבשעת חלות הקנין אין עול השטר ברשותו הוי כנקרע השטר או נאבד בתוך שלשים דלא קנה וכי פקע רשות המקבל מתנה מהשטר וחל עליו רשות אחר של זה הלוקח גרע טובא מנקרע או נאבד ולפ"ז שפיר משכחת תשלומי כפל בגנבת שטר כזה שגנבו מאת המקבל המתנה קודם שהגיע זמן חלות קנינו דקנה הגנב עכ"פ גוף הנייר במשיכה ואי לאו המיעוט משום דאין גופו ממון והיה חייב כפל אף על גנבת דבר אשר אינו רק גרם ממון בודאי גם על גנבת שטר כזה היה משלם כפל ואף דבשעת הגנבה לא היה חל עדיין השיעבוד שבו מ"מ עכ"פ גורם לממון הוי דע"י גנבה זו שהוציא השטר מרשותו של המקבל מחצה הפסידו להמקבל בזה גוף המתנה דאינה חלה עוד לכשיגיע זמנו ומשום דאין השטר אז ברשותו ואין לו במה לקנות ואי לאו מיעוטי דאין משלמין כפל על גנבת דבר שאין גופו ממון היה חייב כפל על גנבת שטר זה וממילא בשטר כזה יוכל הסך האמור בו להתברר עפ"י עדי הגנבה. שהיו רואים את הכתוב בו ובשטר כזה אין ביד העדים לכתוב שטר אחר. דכיון דעדיין לא התחיל שיעבודו של השטר לחול ואנן בעינן שבשעת חלות הקנין יהיה זה השטר קנין עצמו בעין ביד המקבל דהא עיקר הקנין תלוי בקיומו של השטר ואם אין זה השטר בעצמו בעין בטל הקנין ולא מהני מה שיכתבו העדים שטר אחר דשטר זה שיכתבו העדים לא נכתב לשם קנין והשטר הראשון שנכתב מדעת המקנה נתבטל קודם חלות קנינו ע"י יציאתו מרשות הקונה וגם בשורף שטרותיו הוי מצי הש"ס לשנוי כה"ג אלא דעדיפא מיניה משני דמיירי שכל שטרות ואף בכבר הגיע שיעבודם ובמאמינו ומ"מ פטור משום דלא הוי רק גורם לממון:

פרק שלישי הלכה ח' ט' מי שהודה בקנס ואח"כ באו עדים אם הודה בתחלה בב"ד ובפני ב"ד פטור כו' כיצד הורה בפני ב"ד ואח"כ באו עדים שגנב פטור מן הכפל שהרי חייב עצמו בקרן קודם שבאו העדים אבל אם אמר שלא גנב שפטר עצמו מן הכל ובאו עדים שגנב וחזר ואמר בב"ד טבחתי או מכרתי ואח"כ באנו עדים שמכח ומכר משלם ד' וה' לפי שפטר עצמו מכלום קודם שבאו עדים ע"כ:

דין זה הוא מימרא פרק מרובה ל דף ע"ט) והמשנה למלך האריך נבאר הגמרא וגם רש"י שם. ולבסוף הניחוהו בתימא דלפי הנחה זו דהיכי דלא היה מחייב עצמו בקרן בהודאתו חייב לכ"ע אם באו עדים אח"כ א"כ האיך פשוט הגמרא בפרק שבועות העדות ( דף ל"ג ) הא דאיבעי שם במשביע עדי קנס אם חייבים קרבן שבועה מהא דמשביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק וחצי נזק קנסא הוא ושמעת מזה דאף במשביע עדי קנס יש חיוב קרבן שבועה ומה הוכחה הוא זו הא כל סברת של פטור קרבן שבועה בעידי קנס הוא משום דלמא הוי מודה ומיפטר והא התם בפלגא נזקא לא מחייב א"ע בשום דבר בהודאתו רק הקנס דחצי נזק לבד ובקנס כי זה דאין בו מקום לחייב עצמו בקרן אף אם היה מודה לא יהיה פוטר עצמו בהודאתו וכיון דלא שייך בו הא דדלמא היה מודה ומיפטר הרי ממילא אין חילוק לענין שבועות עדות בין קנס לממון גמור יע"ש וקושיא זו נראה תמוה מאוד והמשנה למלך דחק לישבו והנראה לי בזה דהנה הא דבמודה בקנס בעינן דוקא שיחייב עצמו בקרן זה גופא צריך טעם וסברא דכיון דיליף מקרא דאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו דאינו יכול לחייב א"ע בקנס ולמ"ד דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור על כרחך מסתבר ליה דחק התורה כן הוא דכל שנפטר פעם אחת בהודאתו שוב אין ביד העדים לחייב אותו הקנס הזה בעדותן ומה לי אם חייב א"ע בקרן או לא הא עכ"פ בכל אופן אם ידענו דלאו מחמת ביעותותא דעדים הודה הרי הודאתו הודאה גמורה הוא ופטור מקנס ומאי מהני העדאות עדים שבאו אח"כ ולדעתי צריכין אנו להסביר עיקר הטעם של דין זה דודאי אף אי לאו קרא דאשר ירשיעון לא היה ג"כ אדם נאמן להרשיע את עצמו דהא אין אדם משים א"ע רשע ומשום דאדם קרוב אצל עצמו וחק התורה הוא דקרוב פסול בין לזכות ובין לחוב והא דאיצטרך קרא דאשר ירשיעון אין המיעוט שלא להאמינו רק דהמיעוט הוא לפטור אותו מגוף התשלומין דאי לאו קרא היה חייב עכ"פ בגוף התשלומין דכיון דהוא רוצה ליתן מדעתו שרשות בידו לעשות בשלו מה שירצה וכמו דאדם נאמן על עצמו לחייב עצמו בקרן עפ"י הודאות פיו וכמו שאמרו הודאות בע"ד כמאה עדים כמו כן אי לאו קרא דאשר ירשיעון היה נאמן לחייב א"ע גם בקנס והנה כמו דהודאות בע"ד בהודאות קרן אינו מחמת נאמנות ממש דהא אנו רואין דגם בעדות עדים עצמם הקרובים פסולים. ומה מהני דהוי הודאתו כהעדאת עדים והלא אין לך קרוב יותר מהבע"ד בעצמו רק דכונת הענין הוא דכמו שיש ביד העדים לחייב אחד בדבר שיעידו כמו כן