יד המלך (לנדא) - ד. יד

דבכל זאת כיון דנשאר עכ"פ חלק וזכות לההקדש הרי בכל אופן אותו החלק פוטר אותו לגמרי משום דלא קרינן ביה וטבחו כולה באיסורא ולפ"ז שני מיעוטים האלה של וגונב מבית האיש ומיעוטא דרעהו מיעוטים חלוקים המה וכל אחד קאי על ענין בפני עצמו דמיעוט דרעהו קאי אסתם הקדש דבגונב מהקדש פטור מכפל ודו"ה דכתיב בהו רעהו ולא של הקדש ומיעוטא דוגונב מבית האיש קאי על הגונב קדשים מבית בעליהן וכאמור שם בבריית' וכן הגונב קדשים מבית בעליהן וחכמים דר' שמעון סבירא להו דגם בשניהם יחד בבית בעלים וקבלות אחריות ג"כ פטור דמשום דמחמת הזכות אשר בכל אופן נשאר לההקדש גם בזה לא קרינן ביה וגונב מבית האיש ואי לאו מיעוטא דוגונכ מבית האיש. לא הוי ידעינן זאת ממעוטא דרעהו והוי אמינא דבגנב מבית בעלים וגם קבלו עליהם הבעלים אחריות בשניהם יחד גם רבנן מודו לר"ש דבכי האי גונא חייב דו"ה על כן שפיר צריכין שני הלימודים:

וניחא בזה הא דתמוה דבפרק הזהב במשנה דואלו שאין להם אונאה דקאמר שם במתניתין דאין לאלו גם תשלומי כפל ותשלומי דו"ה שומר חנם. אינו נשבע נושא שכר אינו משלם ופליג ר' שמעון ומחלק דקדשים שחייב באחריותן יש להם אונאה ושאינו חייב באחריותן אין להם אונאה. גם על פטור דין שומרין מייתי עלה בגמרא דהני תנא קמיה דר' יצחק בר אבדימי דקדשים שחייב באחריותן חייב לישבע עליהם ושאינו חייב באחריותן פטור משבועה ולמה לא חילק ר' שמעון חילוק זה בין חייב באחריותן או לא גם לענין תשלומי כפל והלא ר' שמעון זה בעצמו פליג על רבנן בפרק מרובה בדין זה בעצמו בפטור תשלומי כפל ודו"ה ומחלק בין חייב באחריותן לאינו חייב באחריותן ובפרק הזהב הובא ג"כ שם באותו משנה גם דין זה של פטור כפל ודו"ה בהקדש בהדיה אונאה ודין שומרין וגם ר' שמעון זה אשר פליג שם על רבנן בחילוק של קבלת אחריות הוא בר פלוגתא דרבנן. בחילוק זה של אחריות כאונאה ושומרין ולמה בפטור תשלומי כפל ודו"ה החריש ר' שמעון במשנה בפרק הזהב ולא הזכיר חילוק זה של אחריות כלל ושתיקה זו של ר' שמעון נראה כהודאה דבפטור תשלומי כפל ודו"ה אף ר' שמעון מודה דאין חילוק בין קבלות אחריות או לא ובכל ענין פטור וזה סותר לדעת עצמו דפרק מרובה דקאמר בפירוש דקדשים שחייב באחריותן חייב בדו"ה ולפמ"ש ניחא דשפרק הזהב מיירי במתניתין בגונב מבית הקדש וכמו דמייתי שמה בגמרא עלה מיעוטא דרעהו ולפי מה שביארתי קאי מיעוט זה. על גונב מבית הקדש והלכך לא מחלק ר' שמעון כלל בין חייב באחריותן או לא דבגונב מבית הקדש באמת גם ר' שמעון מודה דבכל ענין פטור ואף אם קיבל ההדיוט עליו אחריות מודה ר' שמעון דאין אחריות זה פועל מאומה לענין חיוב דו"ה ומשום דמחמת חלק של זכות הקדש הנשאר בו פטור גם על חלקו של ההדיוט אשר לו. ע"י קבלות האחריות דתו לא הוי וטבחו כולה באיסור' וכמו שביארתי משא"כ בפרק מרובה דמיירי בגונב קדשים מבית בעליהם ולרבנן אף בזה פטור ומכח מיעוטא דגונב מבית האיש וע"ז שפיר פליג ר' שמעון עלייהו דרבנן ומחלק בין קדשים שחייב באחריותן ובין קדשים שאין חייב באחריותן דבקדשים שחייב באחריותן שנגנבו מבית בעליהם בשתי אלה יחד דיש אחריות הדיוט עליהם וגם נגנבו מבית הדיוט שפיר קרינן ביה וגונב מבית האיש וחייב בו בתשלומי כפל ודו"ה משא"כ בלא קיבל עליו אחריות דלא מהני הא דנגנבו מבית בעלים דאין להדיוט שום חלק בו והוי רק של הדיוט לבד והלכך רבינו דרצה להביא גוף הדין של פטור דו"ה בהקדש וגם רצה לסתום ההלכה כרבנן נגד ר' שמעון לכן הביא בראשונה דגונב מן ההקדש פטור מכפל ודו"ה דכתיב רעהו ולא של הקדש וזה מיירי בגונב מהקדש עצמו ולא הביא במיעוט זה הא דאין חילוק בין חייב באחריותו או לא משום דכל הבאות דבר זה דאין חילוק בין קבל עליו אחריות או לא הוא רק לקבוע ההלכה כרבנן ולא כר' שמעון וכיון דבדרשא דרעהו דקאי על הגונב מהקדש עצמו לא פליג ר' שמעון כלל ארבנן ובדרשה זו אף ר' שמעון מודה דבכל ענין פטור על כן גם לרבינו לא היה מקום כלל להביא בזה הא דאין חילוק בין חייב באחריותן או לא. כיון דבאופן זה ליכא כלל מאן דפליג אשר מחלק בזה. ואח"ז הביא רבינו וכן הגונב קדשים מבית בעליהן דפטור ממיעוטא דמגונב מבית האיש דבמיעוט זה פליג ר' שמעון ארבנן ומחלק דבחייב באחריותן בהאי גונא חייב בדו"ה לכן שפיר הוצרך רבינו לקבוע ההלכה כרבנן ולפרש דגם בהאי גוונא בגונב מבית בעלים פטור בכל ענין בין חייבי' הבעלים באחריות או לא דכתיב וגונב מבית האיש ואף בשתיהן יחד דגנבו מבית בעלים וגם קיבלו הבעלים עליהם אחריות בכל זאת כיון דגופו שייך להקדש הוי לעניו זה עדיין עליה שם הקדש דלא קרינן ביה וגונב מבית האיש ודלא כר' שמעון ותודות לה'. כי האיר עיני דעת רבינו בנקודה אמיתי ונפלאה:

ואשכחנא בזה טעמא ופתרא לפליאה עצומה שתמה הרא"ש ז"ל בפ"ק דפסחים על דברי הרב רבינו יונה שחולק על הגאונים דפסקו דבישראל שהפקיד חמצו. אצל ישראל חבירו והנפקד קיבל עליו אחריות דהנפקד חייב בביערו ולא המפקיד והביאו ראיה ממכילתא יע"ש ורבינו יונה חולק עליהם מדכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש, וכתב הרא"ש על דברי רבינו יונה אלה וזה לשונו ולא הבנתי ראיתו וגם לא הביא לפרש הא דמכילתא כו' יע"ש אמנם לפי מה שביארתי יובן לנכון דהנה המכילתא אתיא כר' שמעון דסובר דהיכי דגנב מבית בעלים וגם קבלו הבעלים עליהם אחריות דשני אלה יחד. דהיינו הרשות וגם האחריות של הדיוט פועלים בהקדש חיוב כפל ודו"ה ומשום דבשניהם יחד קרינן ביה וגונב מבית האיש ופקע רשות הקדש לענין חיוב דו"ה כל כך לגמרי עד דקרינן ביה וטבחו כולה באיסור' ולפיכך כמו כן לענין הלאו דבל יראה היכי דהחמץ מונח ברשות הנפקד וגם קיבל עליו הנפקד אחריות פועלין שתיהן יחד רשות הנפקד וגם קבלות אחריות שלו דקרינן בהנפקד לא יראה לך שאור בכל גבולך. וכמו דהתם פקע לענין חיוב כפל רשות הקדש לגמרי עד דקרינן ביה וטבחו כולה באיסור' הכי נמי פקע רשות המפקיד לענין לאו דבל יראה לגמרי עד שהנפקד לבדו עובר עליו והוא לבדו חייב בביעורו ולא המפקיד וגם הגאונים דהוכיחו ממכילתא המה ג"כ סוברים כדעת ר' שמעון וע"ז הביא רבינו יונה. ראיה מגמרא דידן נגד המכילתא ונגד הגאונים דהא בגמר' דידן איפסק הלכתא כרבנן דפליגי על ר' שמעון וסברי דאף בגונב קדשים מבית בעלים וגם קבלו הבעלים אחריות בכל זאת פטור מן דו"ה ומשום דגם בהאי גונא אימעוט מכפל ודו"ה ממיעוטא דוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש הרי לך דגם בשניהם יחד לא פקע רשות הקדש לגמרי הכא נמי אף שהוא מונח ברשות הנפקד וגם הנפקד קיבל עליו אחריות לא פקע רשות המפקיד מיניה ולעולם הוא ברשות המפקיד והמפקיד חייב בביעורו:

וארוח לן בזה תמיהת התוס' בפרק מרובה (דף ע"א) ד"ה וסבר שתמהו שם אהא דמוקי רבא שם מתניתן דטבח שור הנסקל במסרו לשומר. והזיק בבית שומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר ור' מאיר סבר לה כר' יעקב וסבר לה כר' שמעון סבר לה כר' יעקב דאמר החזירו שומר לבעליו מוחזר וסבר לה כר' שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דתנן ר' שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן חייב ותמהו בתוס' דלמה ליה לרבא למימר דר' מאיר סבר כר' שמעון בדבר הגורם לממון דכממון דמי הלא ר' מאיר בעצמו דאין דינא דגרמי ולפמ"ש ניחא דהכא לענין חיוב דו"ה. אין די בכך דר' מאיר דאין דינא דגרמי דאף דגרמי לחוד הוי כזכות ממון גמור,. מ"מ אין זכות זה פועל להוציאו לגמרי מרשות בעליו וכמו שביארתי וה"נ אף דהוי כשל שומר מכח דינא דגרמי מ"מ חלק זכות בעליו אשר נשאר עדיין בו. הוא אסור בהנאה ועל אותו חלק היה. פטור מדו"ה וממילא היה פטור לגמרי דתו לא הוי וטבחו כולה באיסור' ולפיכך שפיר הוכרח רבא להביא דר' מאיר. סבר לה כר' שמעון כי רק ר' שמעון לבדו הוא מרא דהאי מלתא. ובעל סברא זו בהקדש דרשות שומר וקבלות אחריותו שתיהן יחד מפקיע רשות הקדש לגמרי לחייבו בדו"ה וה"נ רשות שומר וגרם ממון שיש לו בו מפקיע רשות בעלים הראשונים לגמרי ולפיכך שפיר. גם בשור הנסקל שהועד ונגמר דינו בבית שומר מחייב ר' מאיר בדו"ה. הלכה י"ו הגונב ברשות בעלים הואיל הגנבה עדיין ברשותם פטור מן הכפל, וכן אם טבח ומכר שם ברשותן כו' כיצד גנב טלה מן העדר והיה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור הגביהו או הוציאו ומת ברשות בעלים חייב נתנו שם בבית בעלים לבע"ח או לשומר והיה מושכו כו' פטור השומר הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים ומת חייב השומר כו' מפני שעדיין לא הוציאו הגנב מרשות בעליו ע״כ:

דין זה הוא ממתניתין פרק מרובה (דף ע"ד) ודעת רבינו בכונת פירש המשנה הוא דיעה שלישית לא כשתי לשונות