יד המלך (לנדא) - ד. קכא

לענין שלא יהיה ביד הנתבע לחזור בו אבל לגרע כח המיגו אשר לו ע"י התפיסה שלא בעדים שתפס אח"כ דלגירעון זה בעינן שיהיה בראשונה נגד הנאמנות של המיגו כח הודאה גמורה ואין הדעת נותנת לזה שיהיה לריצוי בעלמא שנתרצה הנתבע להפוך השבועה על התובע כח הודאה גמורה כזה שלא יהיה מהני גם מיגו נגדה וכעת אין לי הכרעה ברורה בדין זה שנסתפקתי וצריך עיון לדינא:

הלכה ז' אין משביעין שבועות היסת אלא על טענת ודאי אבל על טענת ספק פטור כו' אמר לי אבא שיש לי אצלך מנה או ציוה לי בפני עדים שיש לי אצלך מנה כו' והנתבע אומר אין לך בידי כלום הרי זה כטור אף משבועות היסת וכל כל כיוצא בזה. ע"כ:

וכתב עליו הראב"ד וז"ל איני מודה לו כי זה הוא טענת ברי ועל זו אמר רבי אליעזר בן יעקב פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו שהעמידו אותה בבא בטענת עצמו דהיינו שאמר דכך ציוה לי אבא שאם אמר ברי לי שאני יודע על זה אמרו מה לי הוא מה לי אבוהו ואפילו לרבנן ע"כ. והנה הר"ן בפרק שבועות הדיינין והרב המגיד והלח"מ נשאו ונתנו הרבה בדבר זה ודעתם להצדיק דעת רבינו נגד דעת הראב"ד ולולי כי רבותינו הראשונים כבר דברו הרבה בענין זה הייתי אומר דמבלעדי כל זאת אין מקום להשגת הראב"ד על רבינו ואין מדין זה שום הכרע לדעת רבינו אם הוא פוסק כרבי אליעזר בן יעקב או כחכמים דדינו של רבינו אין לו שום ענין כלל עם הפלוגתא של ר"א בן יעקב ורבנן דפלוגתתם הוא במנה לאבא בידך והלה השיבו דהאכלתיו פרס דזה הוי מודה במקצת וחייב שבועה דאורייתא וכל ענין פטור שבועה של טענת שמא אין לו שום ענין כלל עם שבועה דאורייתא ובכל טענה אשר יש בה בעצם מצד תכונתה חיוב שבועה דאורייתא אין הטענת ספק מגרע כח החיוב כלל וכל שבועות שומרים כל עיקרם רק על טענת ספק הוטבעו וכן מורה גם דעת התוספת בפרק השואל (דף צז) ד"ה השוכר דכתבו שם על בבא דמתניתין דהשוכר אמר שכורה מתה כו' והלה אומר איני יודע פטור וזה לשונם ואע"ג דבכל שבועות שומרין המפקיד משביעו מספק שהוא אינו יודע אם נאנסה הכא שאינו יודע אם מתה השאולה אין להשביעו מספק דהוי כאילו אמר המשאיל ספק לי אם השאלתיך אם לאו שעל אותה טענה אין השואל חייב לישבע ע"כ הרי לך דגם התוס' מסתבר להו דבמקום אשר הספק הוא בתחלתה של חלות חיוב שבועה וכמו באיני יודע אם השאלתיך דספק כזה. אין עולה על הדעת כלל. שיהיה מביא לידי שבועה דעכ"פ לא עדיף טענת ספק כזה דאיני יודע אם השאלתיך שטוען המשאיל מטענת איני יודע אם שאלתי ממך שהשיב לו השואל דהוי איני יודע אם נתחייבתי ועכ"פ בטוען א"י על כל התביעה מיפטר השואל בטענת ספק זו לגמרי ואיך יסבול הדעת דאם המשאיל טוען אינו יודע אם השואל. נתחייב לו יהיה ביד המשאיל בטענת ספק זה שטוען הוא בעצמו להביא את השואל במודה במקצת לידי שבועה דאורייתא וכמו כן במנה לאביך בידי והאכלתיו פרס. דהוא מודה מעצמו ואין הבן תובע אותו מאומה אין לך משיב אבדה גדול מזה ועדיף טובא מאיני יודע אם השאלתיך ובזה כ"ע מודים דפטור אבל בכל טענה אשר בתכונתה. יש עליה בראשיתה חלות חיוב שבועה וכמו בשבועות שומרים ובמודה במקצת הטענה הבא בטענת אביו דאף דלהבן בעצמו הוא ספק אם אמת אמר לו אביו בכל זאת ראשית הטענה הנצמח מהגדת אביו טענת ודאי הוא דעכ"פ הגדת אביו היה דודאי חייב לו וכיון דיש ראשית חלות חיוב שבועה בטענה זו הבא מכח אביו אין ספיקו של הבן מגרע כח החיוב וכל פלוגתתם של ר"א בן יעקב ורבנן בבא בטענת אביו. אינו מחמת גירעון טענות ספק של הבן, רק דכיון דכל שורש השבועה. של כל מודה במקצת כל כחה ועיקרה אינה רק מכח החזקה. דאין אדם מעיז ומסתבר ליה לר' אליעזר ב"י דבבנו יכול להעיז וכיון דהורע בבנו כח החזקה הרי ממילא הורע בזה ראשית הכח של כח עיקר חיוב השבועה ורבנן סברי דגם בבנו אינו יכול להעיז וכיון דעכ"פ בגוף החזקה דהעזה אין חילוק בין בנו ובין בו בעצמו על כן אין מצד הספק של בנו שום גירעון בהחיוב שבועה וגם בבנו חייב ובאמת אנו רואין דבטענת ספק של חיוב שבועה דאורייתא בע"א אין שום פלוגתא בזה כלל וכ"ע סוברים. דאין חילוק בין בו ובין בנו ובכל ענין בטענו בספק עפ"י עד יהיה איזה ספק שיהיה חייב הנתבע שבועה דאורייתא וזה הוא ראיה שאין עליה תשובה אל מה שכתבתי דכיון דחיוב שבועות עד אחד אין לה ענין עם חזקה דאין אדם מעיז ובכל ענין יש עכ"פ ראשית חלות חיוב שבועה. עפ"י עדות העד לכן כ"ע סוברים דאין מצד טענת ספק של התובע עצמו שום גירעון בכח חיוב שבועה זו והנה כל זה שייך בשבועה דאורייתא של מודה במקצת ושומרים ושבועות ע"א דכל עיקר חיוב ופטור של שבועות האלה אין להם ענין כלל עם טענת ודאי וטענת ספק רק עם חזקה דהעזה לבדה אשר במודה במקצת משא"כ בשבועות היסת של כופר הכל דחיוב שבועה זו אינה נוגע כלל עם חזקה דהעזה דאדרבה דבכופר הכל יש להכופר עוד צד יתרון מכח חזקה זו דאין אדם מעיז והיה גם להחכמים להחזיקו בהנאמנות שלו מצד חזקה זו רק דמשרבו הרמאים ופסו אמונים מבני אדם לא השגיחו חכמים בחזקה זו ותקנו חיוב שבועות היסת לכל כופר הכל ובזה שפיר אמרינן דתקנות חיוב זה, לא תקנו רק על טענת ודאי אבל על טענת ספק לא תקנו שבועה זו כלל ועל שבועה זו אמרו דאין נשבעין על טענת שמא. אבל בשבועה דאורייתא לא מצינו בשום מקום בגמרא שיאמר בו דאין נשבעין על טענת שמא רק דאין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן וגם בשלש אלה אין הטעם דאין נשבעין על טענותיהם משום דטענותיהם הוא טענת שמא רק משום דגלי קרא. כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ודרשינן איש למעט חשו"ק וכיון דכל עיקר תקנות חיוב שבועות היסת לא תקנו בראשיתה על טענת שמא כלל. הרי בודאי בבנו הבא בטענת אביו והנתבע כופר הכל דכיון דעכ"פ אצל בנו התובע הוא טענת שמא בודאי הוא פטור משבועה לכ"ע וכמו שפסק רבינו ואין להפטור של שבועה זו שום ענין כלל עם פלוגתא של ר' אליעזר ב"י ורבנן דבפטור שבועה זו אין שום נ"מ. בין אם יוכל להעיז בבנו או לא ודברים האלה היו נכונים וברורים מאוד בעיני לולי שלא קדמוני רבותי בזה:

הלכה ח' ט' כור חיטים יש לי בידך בודאי והנתבע אומר איני יודע שמא יש לך שמא אין לך הרי הנתבע ישבע שבועות היסת שאינו יודע ונפטר לפי שלא חייב עצמו בודאי מנה יש לי בידך בודאי והנתבע אומר כן היה לך בידי אבל איני יודע אם החזרתי לך חייב לשלם ע"כ:

ההלכות האלה המה ממתניתן דפרק הגוזל בתרא (דף קמ"ה) דאם אמר גזלתיך הלויתני. או הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך או לא חייב לשלם אבל אם אמר איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני או אם הפקדת אצלי פטור מלשלם. והנה הט"ז בח"מ סימן ע"ה ס"ק כ"ה הביא שאלה אחת שנשאל מן דיינים חלוקים בדין זה. באחד שפרע לחבירו סך מעות שהיה חייב לו והמלוה קיבל דמי הפרעון לידו ואח"כ תבע המלוה את הלוה שמצא בתוך מעות הפרעון מטבע אחת מזויפת ורוצה להחזירה והלוה יתן לו מטבע טובה אחרת תחתיה והלוה השיבו כי אינו יודע אם היה מטבע מזויפת זו בתוך מעותיו שפרע לו או לא היכי לדיינא להאו דינא ומקצת דיינים היו אומרים דספקו של הלוה הוי כמו איני יודע אם נתחייבתי וקצתם היו אומרים דהוי איני יודע אם פרעתי והשיב הט"ז דנראה לו דהדין עם האומרים. דהוי כמו איני יודע אם נתחייבתי ושורש סברת הט"ז הוא דכל עיקר טעם דין זה דאיני יודע אם נתחייבתי הוא פטור היינו משום דכיון דלא נולד ספק החיוב רק עד שעת הטענה מוקמינן אחזקה. שהיה קודם תולדות זה הספק דכמו דלא היה חייב לו. קודם שנולד הספק כמו כן גם עתה אינו חייב לו משא"כ באיני יודע אם פרעתיך דקודם שנולד הספק יש חזקת חיוב ולכן גם בנידון השאלה כיון דבשעת הפרעון נסתלק החוב ואיתחזק חזקת פרעון של כל החוב כולה מחמת רובא דרוב מטבעות טובות ולאו מזויפת הם. אף אם נולד אח"כ בשעת תביעות המלוה הספק להלוה אם המטבע המזויפה היתה בתוך הפרעון הוי תולדות ספק זה כספק חיוב חדש והוי כמו איני יודע אם נתחייבתי דגם בספק זה אוקמינן על חזקת הפרעון שהיה על חוב זה קודם תולדות הספק ופטור:

והנה לולי דברי קדשו של הגאון בעל הט"ז הייתי אומר בדין זה דכיון דעכ"פ קודם הפרעון היה החוב ברור ולא היה לנו אז חזקת חיוב גדול מזה וכל הספק אשר היה נולד אז הוי איני יודע אם פרעתי לכן אף אם היינו יודעים פרעון ברור היה נתחזק חזקת פרעון וכל הספק אשר היה נולד אחר הפרעון היה איני יודע אם נתחייבתי בכל זאת כל ספק שנולד בפרעון עצמו הוי דינו כמו כל ספק שנולד לפני הפרעון דענין זה דומה ממש לספק בשחיטה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכל ספק שנולד קודם שחיטה