יד המלך (לנדא) - א ז

הלכות יסודי התורה פרק ראשון ברוך אתה ה למדני חוקך גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים בשמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתות מציאותו ע"כ

הנה אף אם אמנם כי רבותינו הגדולים חקרי לב הסכימו על שורש זה אשר אנו וכל חיינו ורוח אפינו וכל העולם כולו תלוי בו החליטו דאי אפשר לבררו במופת רק באמונה לבד אשר צדיק באמונתו יחיה בכל זאת מחמת כי שורש זה נשרש ונתאמת כל כך בלבבינו עד אשר אנחנו כולנו מוכנים בכל עת ובכל רגע למסור נפשינו ולשרוף בחיינו את גויתינו בלבת אש על מציאות שמו הגדול הקדוש והנורא ע"כ נתתי אל לבי להבין ולהשכיל בענינו. ומצאתי כי הן אמת כי כל ענין אשר נרצה להביא עליו מופת חותך אנו מוכרחים בראשונה לדעת ולהכיר תכונת הענין במהותו ואיכותו כי כל מופת חותך הוא בהביא מופת מן הענין עצמו אשר אנו דנין עליו או מחלקיו אשר ממנו בעצם. או בכח או בתכונה ולפי שתכונת הבורא אין בכח שום נברא להתחיל גם בקצה השגתו וכמאמר החכם אילמלא ידעתיו הייתיו וכיון דאי אפשר להשיג תכונת ועצם השם בשום צד על כן אין בידינו להביא מופת חותך על מציאותו יתברך אמנם מופת הגיוני הבנוי על היקש השכלי. דאין לו שום יחוס כלל עם עצם הענין אשר המופת נגזר עליו רשות לנו לחקור ולדרוש והוא היות עינינו הרואות כי מני הושם האדם על הארץ ומאז אשר מזכרת שם זה הוא בתוכינו תמיד מעולם שורש אמונת אלוהית נטוע בלב כולנו ומן דור ודור מורשה הוא לנו מאבותינו אב לבנים יודיע צדקתו כחו וחסדו ויט שכמו לסבול עול מוראו ופחדו ואם אמנם יש בין האומות המוני אלפים חלוקים באיכות ומהות אמונה זו בכל זאת שם זה של אלהות עכ"פ גדול בכל הגוים ואם יש בהבלי הגוים מגשימים כמו אנשי הודו וארץ סונים וכל ארצה קדם אשר עדיין המה מהבילים בעבודת הבלים חמה ולבנה אש ומים נחשים ועקרבים בכל זאת אין בטעותם זאת גירעון חלילה בגדולת הבורא ורוממת אמיתת אין סוף יתברך ויתעלה רק המה בעצמם בחשיכה יתהלכו ואומרים לעץ אבי אתה אמנם כל פה יודה במציאות כח אין סוף אשר ברא הכל ועיניו פקוחות על כל. על תהלוכות העולם כולו לכלה פשע ולהתם כל עון ורשע. ועל אמונה זו מוסרים בני אדם את נפשותם ומאודם היא למתג ורסן לכל תאות בהמיות וגופניות היא לחומה נשגבה ומעצור לרוח כסילות התאוה והחמדה. היא החחים בלחיי כל לאומים לבל יבגוד איש ברעהו לכל דבר פשע ולכל עון ואשמה ורשע אך אמונת אלהות לבד הוא האבן המוצק ליסוד מוסד אל ברית החבורה לכל גוי וממלכה אמנם כל תולדת וסיבת אמונה זו היא הפכי ומתנגדת להטבע אשר בכחה חפץ החופש והחירות לבל תשתעבד לשום דבר וכל חפצה תשלים ולהסיר מעליה כל עול ומשא אשר תאסור איסור על נפשה ומאין בא הכח הזה להכניס הטבע במוסרות הברית. לקבל על עצמה עול אמונה זו אשר יומם ולילה רובצת עליה להשים לה חוק ומשפט ולהגביל לה גבול עד פה תבא ולא תוסיף אם לא כי אמונה זו תתאחד עם הנפש מצד אמיתתה ונפש האדם מיום הבראו היתה עליו יד ה' נר אלהים יופיע יציץ בקרב נשמתו ומחזה שדי יחזה והנפש תרגיש בכחה מציאות אלהי ונשמת שדי תבין וכמו שאמר איוב ומבשרי אחזה אלוה ובכח ההרגשה זו נשרשה שורש האמונה בלב כל אדם ולא תמוש עד עולם ומאלה נפצה כל הארץ עם ועם מדינה ומדינה לבא יחד במסורות בריתה אם לא הנפש החוטאת בזדון ויצאה מן הכלל לעקור ביד רמה אמונה זו מקרבה הרשות נתונה וכמו שיש רשות וכח ביד כל האדם להמית את עצמו ולאבד בידים חיי גופו נגד אמיתת הטבע כמו כן כל אדם מושל ברוחו להמית ולהחיות חיי נפשו ונשמתו ושמעתי דיבת רבים מעמי הארץ בנים לא אמון בם אשר יתברכו בלבבם לאמר כי אמונה זו המציאה הטבע בעצמה לנטוע אותה בלבות בני אדם לקיום עמידתה וחיזוק מציאותה כי מבלעדי אמונה זו לא היה כח בעולם לעמוד והיה זה חומס וזה רומס איש את רעהו חיים בלעו אמנם לא ידעו ולא יבינו כי סותרים בדיעה זו המתועבה והנשחתה את דברי עצמם כי לפי דברי תהו והבלים ההם ששורש זה הוא חלילה וחלילה נעדר האמת מצד עצמו א"כ לא נשאר להכופרים ההם שום חיוב אמיתי בכל הנמצאים זולת חיוב מציאות הטבע לבד ולפי החלטתם המזויפה והנכזבה שזולת שורש אמונת אלהי אשר המציא הטבע אמונתה בלב האדם לא היה מצב וקיום להטבע ובטלה כולה או רק אפס קצהו ורק ע"י האמונה אשר בדה הטבע בלב כל נתיסד מזה מעמדה ומצבה הלא אין בהיקש השכל הכחשה גדולה יותר מזו שחיוב מציאות הטבע אשר לפי דיעה הנכזבה והמקולקלה זו רק היא לבדה היא החיוב ואמיתת כל נמצא יוכרח לבדות לעצמה שלילה והעדר למעמד וקיום מציאותה

הלכה ד' הוא שהנביא אומר ד' אלהים אמת ואין לאחר אמת כאמיתתו והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו ע"כ

דברי רבינו אלה צריכין ביאור וכונה דמה הכריח לרבינו לפרש כונת הפסוק דאין עוד מלבדו דאין עוד אמת מלבדו. ולמה לא פירש הדברים כפשוטן דאין עוד אלהי ומנהיג זולתו והנכון בענין זה דלא היה ישר בדעת רבינו פשוטו של מקרא דכיון דנאמר בתורה אתה הראת לדעת דקאי על כונת השם ב"ה דרצה להודיע דאין עוד מלבדו ואיך יעלה על הדעת דהבורא ב"ה אשר הוא יסוד כל אמת ותכלית כל נמצא יכוין בכונתו האמיתה והנשגבה להתנגד נגד אלילי תוהו וצורת כוכבים עצים ואבנים הנעבדים אשר המה שקר ושוא בתכלית ההחלט ואמר החכם כי השקר מוגבל באפס ואין מכל צד ואין להם תפיסה כלל במחשבת אין סוף יתברך ויתעלה וכמו שדרשו חז"ל על הא דאמר באחאב ויאמר ה' אל הרוח צא היינו צא ממחיצתי והגמרא תמה שם על ראשית הקרא דכתיב ויעמוד הרוח לפני ה' מאי רוח וכונת קושיות הגמרא הוא משום דלא עלה על דעתם כלל דרוח זה אשר עמד לפני ה' יהיה הרוח שקר האמור שם בסופו בקרא ולכן אמרו דרוח זה אשר היה